ביום 26/5/10, וועדה רפואית לעררים קבעה כי למערערת 19% נכות החל מיום 10/5/09 (לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 בשליש), ולפי הפרוט הבא: 10% בגין הפרעת היסתגלות ו- 5% בגין שבר בפיבולה.
ממילא לא היה מקום לידון בנכות הנפשית הואיל וקיימת החלטה חלוטה מיום 30/7/15, בעיניין זה.
לעניין תחום הגסטרו, נושא זה הוכרע במסגרת הועדה הרפואית לעררים מיום 30/7/15, אשר בה נקבע כי אין קשר בין הבקע הסרעפתי לתאונה, מה גם שבועדה ישב פנימאי אשר בדק את המערערת ושלל קיומו של קשר סיבתי בין בעיות הגסטרו לבין התאונה.
יש לציין כי לפני המומחה הפסיכיאטר, המערערת לא העלתה טענות לעניין ניסיונות היתאבדות אלא טענה כי הפסיקה את הטיפול הפסיכיאטרי.
...
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ואת כלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה שיש מקום לקבל את הערעור בעניינים עליהם הסכים המשיב וזאת כפי שיפורט להלן.
טענות המערערת בעניין זה נוגעות לשיעור הנכות הנוירולוגית אשר נקבעה לה והואיל ומדובר בטענות שברפואה, דינן להידחות.
מעיון בפרוטוקול עולה כי החלטת הוועדה לעניין נכותה הנוירולוגית של המערערת נתקבלה לאחר בדיקה קלינית מקיפה, ודיון יסודי לאחריו הוועדה הגיעה למסקנה לפיה למערערת 10% נכות, וזאת על אף קיומם של ממצאים המתאימים לנוירופטיה סכרתית.
