נטען כי התובע מעולם לא ביקש למנות אפוטרופוס למנוח, ולא פנה לבית המשפט לצורך בחינת מצבו הרפואי או לצורך הפסקת הלחץ הנטען על המנוח מצד בתו ובעלה.
נטען כי התובע לא הציג לד"ר בראל, המומחה מטעמו, את כל המסמכים הרפואיים ואת סירטון החתימה, ועל פי עדותו של ד"ר בראל, אלה הגיעו לידיו רק לאחר כתיבת חוות הדעת.
נטען כי בחודש מאי 2018 ניסה המנוח "להקצין" את מצבו אל מול המוסד לביטוח לאומי כדי להגדיל את שעות הזכאות למטפלת ואת קיצבתו החודשית, אולם התביעה נדחתה.
באותה פרשה בית המשפט עמד על הקושי לברר בדיעבד את מצבו הקוגניטיבי של עושה המתנה, בציינו:
"מלאכת ההתחקות אחר מצבו הקוגניטיבי של אדם בנקודת זמן מסוימת בעבר היא מורכבת, ומעצם טיבה נזונה בעיקר מפרשנות של ראיות ומסמכים רפואיים קיימים. בחינה מעין זו דורשת ידע, ניסיון ומקצועיות בתחום הרפואה – לצורך ניתוח תוכנם של המסמכים הרפואיים ועל מנת לקבוע איזו משמעות יש לייחס להם" (פסקה 20 לפסק הדין).
על פי בדיקתי, הוא מבין היטב בטיבה של הצוואה ונימצא כשיר לחתום על מיסמך משפטי".
בחוות דעתו הוא כותב כי "במשך כל התקופה היה מאוד תלותי בזולת בשל ירידה תפקודית והצורך באשפוזים חוזרים תכופים. תחילה באשתו. בהמשך בבת זוגו ולבסוף בפרט בשבועות האחרונים טרם החתימה על המסמך הנידון בבתו (אם מקבלת המתנה במסמך הנידון) שהיא עובדת סוציאלית במקצועה ובחתנו שהוא פסיכולוג קליני".
בחקירתו העיד ד"ר בראל השיב כי הוא מסתמך על תצהירה של אלה, שניתן ביום 4.4.2021 חצי שנה לאחר שחוות הדעת הוגשה לבית המשפט.
המומחה אמנם סבר כי בשבועות האחרונים טרם החתימה על תצהיר המתנה הוא היה תלוי בבתו ובעלה, אך לא ברור על מה מבוססת סברה זו. לא חל שום שינוי באורחות חייו של המנוח בשבועות האחרונים טרם החתימה על תצהיר המתנה.
...
יישומם של המבחנים אינו מוביל למסקנה כי התקיימה תלות מקיפה של המנוח בהוריה של הנתבעת, תלות שניתן באופן סביר להניח שהיא שוללת את רצונו החופשי של המנוח
מבחן העצמאות – האם בתקופה הרלוונטית היה המנוח עצמאי מן הבחינה הפיזית ומהבחינה השכלית-הכרתית ועד כמה.
סוף דבר – התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעת סך של 15,000 ₪ בעבור הוצאות משפט ושכ"ט.
ניתן היום, י' שבט תשפ"ב, 12 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.
