מומחה בית הדין לעבודה שירותים לביטוח לאומי

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 42939-07-12 26 יולי 2020 לפני: כב' השופטת יפית מזרחי-לוי נציג ציבור (עובדים) מר אמיר אופיר נציג ציבור (מעסיקים) מר **** הרפז התובע 1. משה סידי ע"י ב"כ: עו"ד בר אחיעזר הנתבע 1. המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד רועי הררי פסק דין

מותב זה מונה לתיק בהחלטת הנשיאה מיום 15.7.19, לאחר שבהליכים קודמים בבית הדין הארצי נקבע כי הוכח קיומו של ארוע חריג שהתרחש בעבודתו של התובע ביום 30.6.10, ואף נקבעה התשתית העובדתית שתעמוד בבסיס חוות דעת מומחה בית הדין שנידרש לשאלת הקשר הסיבתי בין הארוע החריג לבין אוטם שריר הלב.

בתפקידו האחרון שימש התובע כמנהל מעבדות לפיתוח אלקטרוני ומכני ביחידה לשרותים פיסיקליים.

...

אף לא מצאנו חשיבות לכך שתוכנן אירוע פרידה רשמי ורב משתתפים למועד מאוחר יותר, שכן אין בכך כדי לפגוע בהתרגשות שחש המערער מעצם הפרידה ביום עבודתו האחרון מחבריו הקרובים, תוך העלאת זיכרונות ונשיאת דברים, גם אם בפני מספר מצומצם של אנשים.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

לאור האמור ולאחר שעיינו בהשתלשלות ההליכים בתיק, אנו פוסקים שעל הנתבע לשלם הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 18104-10-19 05 אוגוסט 2021 לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק נציג ציבור (עובדים) מר אבשלום אייזנר נציג ציבור (מעסיקים) גב' שלומית לוי התובע: ברכה ארואץ ע"י ב"כ: עו"ד דנית מזור הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד איבראהים חורי החלטה

החל משנת 1983 עבד במחלקת שירותים ומשק עד לפרישתו.

משהונחו בפני בית הדין ראיות מוצקות כי המנוח עבד תחת כיפת השמיים שנים רבות , תוך חשיפה לשמש ומשעה שהנתבע לא הציג כל ראיה לסתור את גרסת התובעת, יש למנות מומחה רפואי על מנת שידון בשאלה הרפואית לרבות השאלה האם המנוח הלך לעולמו כתוצאה ממחלת סרטן העור שהתפשטה בגופו , והובילה לפטירתו.

...

עיקר טענות הנתבע דין התביעה להידחות מחמת שיהוי רב בהגשתה.

לא נעלמה מענינו טענת הנתבע אשר לחוסר יכולתו לחקור את העד, עם זאת לא מצאנו ממש בטענה זו. יובהר כי מפרוטוקול הדיון עולה כי ב"כ הנתבע השיב לשאלת בית הדין לאחר שחקר את העד לעניין עבודתו ואמצעי ההגנה אשר ננקטו.

סוף דבר מניתוח הראיות שהוצגו לפנינו , מצטיירת תמונה ברורה על פיה המנוח עבד בין השנים 1955-1983 , כנהג וכמנופאי המתקין עמודי חשמל משך כ- 12 שעות עבודה ביום.

לאור כל המקובץ, התוצאה היא כי הונחה תשתית עובדתית לחשיפה מתמשכת של המנוח לקרני השמש.

בית משפט לתביעות קטנות בעכו ט"ז אב תשפ"א, 25 יולי 2021 ת"ק 1920-03-21 קלר נ' זכותי - מומחים לזכויות רפואיות בע"מ בפני כב' הרשמת הבכירה, עינת דינרמן התובע יגאל קלר ת.ז 051783942 הנתבעת זכותי - מומחים לזכויות רפואיות בע"מ ח.פ 512909177 החלטה

הבקשה הועברה לתגובת תובע, אשר טען שמדובר בתביעה כספית, המצויה בתחום סמכותו של בית משפט זה מאחר ומדובר בתביעה שעניינה החזר שכר טירחה ופצוי בשל עוגמת נפש בגין סיוע לוקה בחסר, שלטענתו, הנתבעת העניקה לו, בתביעה לשירותים מיוחדים נגד ביטוח לאומי.

באשר לסעיף 391(8) לחוק - בישיבת וועדת העבודה, הרווחה והבריאות (להלן – "הועדה") מיום 19 ביולי 2014 אמרה היועצת המשפטית גב' נעה בן שבת כך – "הסמכות לידון בדברים האלה תנתן לבית הדין לעבודה. בית הדין לעבודה הוא ערכאה שמכירה ועוסקת בכל נושא הקיצבאות, הגימלאות והביטוח הלאומי ולכן אנחנו חושבים שהיא גם תוכל להעריך נכונה את הנושא של גביית התשלום, כמה עבודה הייתה, מה כן נכלל ומה לא נכלל, מהי גמלה אחת ומהי לא גמלה אחת. לכן אנחנו חושבים שבית הדין לעבודה הוא הערכאה המתאימה לידון בזה". הסעיף אושר בועדה ובדברי ההסבר להצעת החוק שהוגשה ביום 22 ביולי 2014 נרשם - "מוצע כי בית הדין לעבודה יהיה בעל הסמכות הייחודית לידון בתובענות בקשר לגביית התשלום בעד הטיפול בתביעה ובתובענות להחזרת סכומים העולים על התשלום המרבי המותר לפי ההסדר המוצע". התיקון מגביל את שיעור התשלום המירבי שרשאי לגבות מי שמייצג אדם בתביעה לגימלה מהמוסד לביטוח לאומי או שמסייע באופן אחר בהגשת תביעה לגימלה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, נחה דעתי שהסמכות העניינית לדון בתובענה שבפניי אכן מסורה באופן ייחודי לבית הדין לעבודה, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן: הסמכות העניינית יורדת לשורש פעולתו של בית המשפט, והיא מוכרעת על פי הוראות סעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט.

אם זאת אין בכך כדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי.

בהתאם לסמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, אני מורה על העברת התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

בתגובתה טענה כי לבית הדין סמכות עניינית בלעדית לידון בסוגיות אלו, מאחר ומדובר בסוגיות מובהקות מתחום דיני העבודה, הנגזרות מהוראות החוק להגברת האכיפה, המצוי בתחום מומחיות מובהק של בית הדין לעבודה.

הסדר כזה אינו "נטע זר" במשפטנו, שכבר הכיר בכך שבית הדין לעבודה מוסמך לידון גם בעניינים מינהליים המתעוררים אגב הכרעה בהליך הנתון לסמכותו של בית הדין (ראו: בג"ץ 9369/16 אה"ל ארגון המתמחים לרפואה נ' שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, פסקה 10 [פורסם בנבו] (5.1.2017)).

הזכות למינימום קיום אנושי בכבוד מצויה בליבת הזכות החוקתית לכבוד האדם ונועדה להבטיח לאדם – ובעניינינו, לעובד – כי יסופקו לו תנאי החיים המינימליים לקיום בכבוד (ראו: רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, פ"ד נה(3) 360, 375 (2001); בג"ץ 10662/04 חסן נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקות 36-34 לפסק-דינה של הנשיאה ד' ביניש והאסמכתאות המופיעות שם ([פורסם בנבו], 28.2.2012); חני אופק-גנדלר גלובליזציה של העבודה: הזכות לשכר מינימום 58-48 (חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור למשפטים", האוניברסיטה העברית בירושלים – הפקולטה למשפטים, 2004) דגש ש.ש.).

...

נדחית טענת המדינה כי הליך זה הוא פרי קנוניה של המבקשת והמשיבות 2 ו-3.

טענה זו בעניין מאזן הנוחות נדחית.

לו נכונה טענה זו, והיא לא נסתרה בסיכומי המשיבה 1 , אזי גם מטעם זה טענת מגבלת התקציב נדחית.

סוף דבר מסקנתנו ממה שהוכח לפנינו היא כי על פי הצעות המשיבות במכרז בו זכו, לשונו, חוק שכר מינימום, החוק להגברת האכיפה וצו ההרחבה, על המדינה לשלם למשיבות 2 ו -3 את הפרש שכר המינימום בסך של 40.77 ₪ לשעה ושכר חודשי מינימאלי בסך של 7,420.14 ₪, עבור מאבטחים חדשים, ממועד תחולת הצו ואילך, לרבות לגבי החודשים בהם שילמו המשיבות מכספן הפרש זה. סכומים אלו אשר ישולמו למשיבות 2 ו-3 בגין כל מאבטח חדש, יועברו במלואם ע"י המשיבות 2 ו-3 ישירות למאבטחים החדשים עצמם.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד רע"א 24373-06-23 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי בפני כבוד השופט צבי ויצמן מבקשת הפניקס חברה לביטוח בע"מ משיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עוה"ד פסק דין

המל"ל הבהיר כי תחילה כפר בחבותו, ודחה את תביעת הנפגע להכיר בארוע המוחי כתוצאה מתאונת עבודה, ורק לאחר שהוגשה חוות דעת מומחה בהליך בבית הדין לעבודה מצא להכיר בארוע כתאונת עבודה, או אז ניתן פסק דינו של בית הדין ביום 17.8.14 ובשלו החל המל"ל לשלם גמלאות לנפגע.

" (ראו פסק הדין בעיניין אררט) ואולם ברבות הימים חלו שינויים בנוסח סעיף 328 לחוק והתאם לתיקונים 146 ו- 168 לחוק המל"ל, נוספו סעיפים 328(א1) (1) ו – (3) וכן סע' 328 (א2) (1) ו – (4) הקובעים כדלקמן- (א1) (1) מבטח ידווח למוסד על כך שהוא או צד שלישי שהוא מבוטח שלו ניכו או רשאים היו לנכות סכום כלשהוא מהפיצויים שהוא או צד שלישי שהוא מבוטח שלו חייבים לשלם לזכאי, בין לפי הסכם ביניהם ובין לפי פסק דין, בשל גמלה ששילם או שעתיד לשלם המוסד לפי חוק זה, ואשר המוסד רשאי היה לתבוע מהמבטח או מהצד השלישי לפי סעיף קטן (א); בסעיף זה, "מבטח" – כהגדרתו בחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), התשמ"א-1981"

...

ואילו בסעיף הוראת המעבר של תיקון 146 נכתב "תחילתו של 328(א1) לחוק הביטוח הלאומי כנוסחו בסעיף 56(4) לחוק זה, ביום כ"ט בטבת התשע"ד (1 בינואר 2014), והוא יחול על ביצוע ניכוי, או על ניכוי שמבטח או צד שלישי מבוטח היו רשאים לנכות כאמור באותו סעיף, מאותו מועד ואילך... דברי המחוקק ברורים ופשוטים ואינם מחייבים פרשנות. נקבעה הוראת מעבר שמאפשרת כפשוטה ללא הגבלה להפעיל את התיקון על כל ניכוי שנעשה לאחר יום 1.1.2016 ואילך. חקיקה רטרוספקטיבית מובהקת ומפורשת...אמנם לא מצאנו התייחסות מפורשת לסוגיית תביעות שהתיישנו קודם לתיקון, אך הניכוי שלהם נעשה לאחר התיקון, אולם מצאנו החלה רטרוספקטיבית ברורה הכוללת "כל ניכוי" שנעשה לאחר 1.1.2016.

לסברתי, הוראת סעיף 328(א1)(3) לחוק הקובעת תקופת התיישנות מיוחדת, חלה גם בנדון, עת מדובר בתביעת המל"ל מכח הסכם, מסקנה המתחייבת לסברתי הן מלשון הסעיף, הן מתכלית התיקונים שבוצעו בו, והן ממהותו ותכליתו של ההסכם בין המל"ל למבטחות.

מכלל האמור – הבקשה נדחית.