השאלות העיקריות הן – האם כספים בקופת תגמולים הנם נכס בר עיקול? האם לנזילות הכספים במועד הטלת העיקול יש משמעות והאם ביכולת המעקל לחייב את הפיכת הכספים לנזילים? וכמובן – האם העיקול מקנה למעקל זכות אשר גוברת על זכות המוטב לכספי קופת הגמל לאחר פטירת העמית?
דרך הילוכנו לצורך מענה על כל אלו, תהא זו: תחילה, נבחן האם כספי קופת גמל נכללים בעזבונו של אדם או שמא מוצאים ממנו, על פי סעיף 147 לחוק הירושה, שעוסק ב"תחרות" שבין עזבון מנוח לבין מוטב אותו קבע המנוח כזכאי לכספי קופת גמל או פוליסת ביטוח.
...
נראה לי כי את הסעיף כנתינתו בשעתו יש לפרש כפשוטו, כנדרש לאפשרויות הבסיסיות של עת זקנה למוטבי המנוח, הזקוקים לפרנסה בהמשך חייהם, כפי שהיו לעת ההיא; "חוזה ביטוח" – במהות פוליסת ביטוח חיים; "חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים" – מה שעמד לרשות העובד ה"רגיל", על פי רוב שכיר, "או על פי עילה דומה" – שורת-סל של וריאציות על הנושא.
מכאן, כי אין מקום להבחין בין סוגי קופות הגמל השונים לעניין סעיף 147, וכפי שציין חברי, מאותם טעמים אין מקום להבחין, בהתאם ללשון החוק דהיום, בין הרכיב הביטוחי לרכיב החיסכון, לעניין פרשנות סעיף זה; זאת, גם אם, כפי שמציינים שילה ו-קורניאלדי – ראו ההפניות מעלה – ייתכן כי יש בסיס עיוני להבחנה בין הרכיבים השונים של קופת הגמל, אולם נדמה כי שיקול הדעת בכגון דא מסור למחוקק אשר כאמור מצא שלא לייצר הבחנה זו.
אשר לשאלת העיקול – חברי עמד בהרחבה על הטעמים מדוע אין לאפשר מימוש העיקול הזמני על קופת גמל הונית, ואין לי אלא להצטרף למסקנתו ולטעמיו.
צדקו אפוא בית המשפט השלום ובית המשפט המחוזי בפסיקתם, ודינו של הערעור – להידחות.
