מוטב בקופת גמל מול יורש על פי דין

המסגרת הנורמאטיבית- סעיף 147 לחוק הירושה קובע כדלקמן: " 147.סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון". סעיף 36 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, קובע כדלקמן:" (ב)בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם - על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה - רשאי הנושה, בהודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו". ההלכה בדבר אופן ניסוח התניה של הכספים בקופות התגמולים והעברתם לעזבון נקבעה ב-ע"א 3807/90 מירי פישר נ' תמר קופת תגמולים מרכזית ליד בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מז(5) 104, להלן: עניין פישר) שם נקבע כי - "לשם הסרת ספק, שהמדיניות המשפטית הרצויה צריכה להיות שהתניות וביטולי הוראות לפי סעיפים 147 ו -36(ב) הנ"ל, מן הנכון שיהיו בנוסח ברור וחד משמעי, כדי למנוע ספקות, תהיות, ואי הבנות ואף תביעות בעקבות תשלומי כפל בלתי מוצדקים". בשאלה האם הודעה בדבר שינוי מוטבים בקופת גמל או בפוליסת ביטוח, באמצעות הוראות צוואה, צריכה לעבור בחייו של המצווה, או האם יהא לה תוקף, גם אם הועברה לאחר פטירת המצווה, ישנה מחלוקת פוסקים בין שופטי בית המשפט העליון.

כך קובע ס' 1 לצוואה: "הנני מבטל כל צוואה אחרת וכל כתב איזה שהוא שנעשה על ידי עד היום, והוראות צוואה זו הן שיחייבו". בנוסף, לטעמנו רצונו של המנוח כי הכספים יועברו לבנו ולגב' כהן, עולה גם מהאמור בסעיף 5 לצוואה בו הורה המנוח במפורש כי מבלי לגרוע מסעיף 4 לעיל, הוא מבקש כי גב' כהן: "תקבל את כל הזכויות הסוציאליות, אשר היא זכאית להם על פי דין מתוקף היותה בת זוגי לחיים והידועה בציבור שלי ובכלל זה כל גמלה". מצאנו כי האופן בו נוסחה צוואת המנוח, מלמד באופן ברור מה היה אומד דעתו של המנוח וכי רצונו היה לכלול את הכספים המחוזקים בקופות השונות כחלק מהעזבון ובהתאמה לכך, מדובר בהוראה לשינוי המוטבים בפוליסה, בהתאם לרצונו של המנוח וכפי שנקבע בצוואה.

...

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם רצונו הברור של המנוח.

סוף דבר- 69.

לאור האמור, התביעה נדחית.

עוד נטען כי תמוה כיצד העברת זכויות עזִבון ת וזכות זו שייכת ל מוגנ המנוחה בשנת 2004 לא נעשתה מול בעלי הנכס עד כה ויש בכך לחזק את הטענה כי לא הייתה העברת זכויות (יוער כי לא אוזכרה קודם לכן כל העברת זכויות והמסמך לא צורף, הדברים נטענו כך במקור).

אשר לכספים נטען כי קופות גמל עזִבון , וזכויות אלו אינן נכללו במסת נכסי ה 5 , ח.ד. ו – עזִבון וכספים אחרים שייכים ל , זבון מהע וביטוחים מועברים למוטבים ואינם חלק ככול יורש, זכאי לחלקו.

(ב) באין בן-זוג כאמור בסעיף קטן (א) – יהיו ילדי הדייר לדיירים, ובאין ילדים – אותם היורשים על פי דין שיעבדו עם הדייר בעיסקו לפחות ששה חודשים סמוך לפטירתו.

...

על כן טענותיהם בעניין זה נדחות.

משטענות אלו נזנחו – אני מורה על דחייתן.

שאר עתירות הצדדים נדחות.

בהמשך פסה"ד, לעיל, קבע ביהמ"ש כי פרשנות ההוראה המפנה לסע' 114 לחוק הירושה אינו יכול להתבצע במנותק מחוק הירושה כולו, לרבות סע' 2 שבו, הדן מי הוא היורש לפי חוק הירושה הקובע: "2. היורשים היורשים הם יורשים על פי דין או זוכים על פי צוואה; הירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי צוואה". בתמ"ש 1180/08 מיום 20/12/2011) מגיע ביהמ"ש למסקנות לפיהן: סעיף 114 לחוק הירושה כפוף להוראת סעיף 2 לחוק.

מכאן הקיש להוראות קופות הגמל שגם הן חוץ עזבוניות אולם מאפשרות קביעת מוטב על פי הוראות הצוואה: "סבור אני כי בעיניין זה יש לדייק מלשון ההסכם. "אינו חלק מעיזבונו" נאמר, ולא נאמר – "לא ניתן להעבירו ליורש באמצעות צוואה". על דיוק זה כבר עמדו המלומדים שוחט, פלומין וגולדברג בספרם "דיני ירושה ועזבון" (2005) בעמ' 197-198, והשוו את מעמדו של המשק החקלאי לנכס חוץ-עיזבוני אחר – קופות גמל (וראו גם: בתמ"ש (ת"א) 80170/96 גולדשטיין נ' גולדשטיין.

יחד עם זאת, ביהמ"ש איננו רשאי להיתעלם מהצוואה אשר הוצגה ובה בא לידי ביטוי רצון המנוח מה יעשה ברכושו, זאת למול קביעה טכנית בהתאם לסע' 114 לחוק הירושה מי הוא היורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק.

...

התביעה לסילוק יד ודמי שימוש דין התביעה להידחות.

(עא 7156/10 חברת הירקון בע"מ נ' מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל,11.10.12) משכך דין התביעה לסילוק יד ולדמי שימוש לתובעים, להידחות בשלב זה ולגבי התובעים שבתביעה זו. לסיכום בתביעה לסעד הצהרתי ניתן הסעד לפיו יצטרפו מנהלי העיזבון לבקשת קיום צוואה מיום 25.11.15 שהגיש התובע 4 ויפעלו על פי הוראות המנוח בצוואתו.

התביעה לסילוק יד ודמי שימוש דינה להידחות.

ובפרט, האם הכספים שייכים לנכדי המנוחה, דן פישל ואירית פישל נתנאלי, הרשומים כמוטבים בקופה (הנתבעים 1- 2), שמא הם שייכים לבנה של המנוחה, ד"ר אלפרד רייכר, היורש על פי דין (הנתבע 3).

ביום 16.5.23 נסרק העמוד הראשון בתשובת הנתבע 3, כפי שהוגש ביום 24.4.23, ומיד לאחר עמוד זה נסרקו מסמכים שונים של הנתבעים 1-2 שנחתמו מול התובעת.

הנתבעת 2 תתכבד ותגיש תצהיר משלים מטעמה ותציין אף היא כל מיסמך ו/או תיכתובת שנערכה בינה ו/או בין מי מטעמה לתובעת ו/או מי מטעמה ושעניינה בזכויות המנוחה בקופת הגמל וכן תציין אימתי הגיע לרשותה ו/או לשליטתה כתב מינוי המוטבים הנטען ובאיזה אופן ומועד הועבר לתובעת ו/או ניתנה התחייבות להעברתו ותצרף את המסמכים שנזכרו על ידו ותצהיר כי מעבר למסמכים שנזכרו וצורפו- אין ברשותה ו/או בשליטתו כל מיסמך נוסף הקשור לעניין שבמחלוקת.

...

לאור כל האמור, ומשהתובעת הודיעה ביום 9.5.23 כי גילתה את כל המסמכים שיש בידיה, למעט מסמכים שלצורך העברתם נדרשת הסכמת הנתבעים 1- 2, אותם העבירה במעטפה סגורה לעיון בית הדין, ולאור ההלכה שאין לחייב צד בהבאת מסמך שאינו בידיו, המחלוקת שנותרה נוגעת רק לעיון במסמכים שהוגשו לבית הדין במעטפה סגורה.

לאור כל האמור, נדחית הבקשה, למעט ההבהרה הנדרשת בהתאם לסעיף 17 לעיל.

טענתה העיקרית של המערערת היא, כי הצוואה נערכה חמש שנים וחצי לאחר שניתנה ההוראה בדבר קביעת המוטבים בקופת הגמל "תמר", ובשל כך הצוואה מבטלת הוראה זו. לפי הטענה, בנסיבות אלה יש לנהוג בהתאם להוראות הצוואה וצו הירושה ולהעניק למערערת רבע מן הסכום שבקופת הגמל "תמר". המערערת סומכת ידה בטענותיה על עקרון העל בפירוש צוואות שעניינו אוטונומיית הרצון של המצווה.

אומר על כך ש' שילה, בספרו פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (נבו, תשנ"ב) 30: "לעומת כללי הירושה על-פי דין, בנוגע לצוואה, חוזר הביטוי הן בפסיקה והן במאמרים של מלומדים ש'מצוה לקיים דברי המת'.

זאת ועוד, יש הטוענים שהשתרשות הנורמה של הגבלת הנושה במתן הודעת שינוי לקופת הגמל עוד בחייו תביא דוקא לקיום רצונו של המנוח (הנושה של קופת הגמל), שכן אם תתקבל הודעה מאוחרת מאת המנוח (בעת פתיחת הצוואה), היא לא תעמוד בפני עצמה אלא יהיה עליה-"לעמוד מול עקרונות של קבלת המשאבים על-ידי המוטב הראשון (בין אם מדובר במוטב מכוח הוראת ההצטרפות ובין אם מדובר במוטב מכוח שינוי שנערך בצוואה קודמת-מ' ש') בתום-לב, בתמורה או בשינוי מצב לרעה.

...

אגב, מסקנה זו מחזקת את דעתי בע"א 5027/90, 5408 מילשטיין נ' אקוה ואח'; כהן ואח' נ' אקוה ואח' (להלן-פסק-דין אקוה)), לפיה אין די, לפי סעיף 36(ב), בהכללתה בצוואה של הוראה בדבר ביטול זכותו של מוטב, אלא יש למסור על כך, על אתר, הודעה לחייב, היינו לקופה.

סיכומו של דבר, ההתניה יכול שתיכלל בצוואה, ובילבד שהודעה עליה תימסר לקופה במעמד ההתקשרות.

דהיינו, קבלת ההודעה המאוחרת תביא בסופו של דבר לסיכול רצונו של המנוח.