מוותר על מתנה במקרקעין שנותנה נפטר

הדעת נותנת (זו ההנחה הסבירה) כי עו"ד עזמי נסאר לא היה עורך את הסכם המתנה אם היה יודע כי תצהיר המתנה לא בוטל, שהרי נכלל בו סעיף של ויתור על זכות החזרה מההתחייבות (ראו סעיף 23 לעיל).

חוסר המעש במשך שנים מצדו של עבדללה, או מי מיורשיו לאחר מותו, למימוש התחייבותו של אחמד ליתן לו מתנה (תצהיר המתנה), כשבינתיים נכרת הסכם המתנה על אותם מקרקעין, נרשמה הערת אזהרה לטובתו של מוחמד והחזקה במקרקעין לא נימסרה לעבדאללה או למי מיורשיו עד כה, מלמדת בסבירות ראויה, העונה על רמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, כי ההיתחייבות מכח תצהיר המתנה בוטלה בהסכמה, או לפחות מכללא ו/או על דרך ההיתנהגות של הצדדים לה (אחמד ועבדאללה), או כי עבדללה ויתר על זכותו לקבל את המתנה האמורה.

...

הסעד הנתבע בסעיף 13(ד) לעיל ("להורות לרשם המקרקעין להחזיר את רישום זכויותיו של מוחמד במקרקעין, ולאחר מכן לרשום זכויות אלה על שם יורשיו"), דינו להידחות.

אם כן רוב רובה של התביעה להידחות, למעט הצהרה כי תצהיר המתנה כבר אינו תקף, כמפורט בהרחבה במסגרת פסק דין זה. לעובדה זו נפקות משפטית שכן תחייב תיקון הדיווח למיסוי מקרקעין, מעסקת מתנה לעסקת מכר בתמורה נשוא ההסכם השני, תוך ציון סכום התמורה האמיתי בשיעור של 218,000 $, נכון ליום עסקת המכר השני, בתאריך 7.3.11.

לכן אני מורה לנתבע, "הקונה" בעסקת המכר השניה, לפנות למיסוי מקרקעין ולדווח על עסקת מכר זו נשוא ההסכם השני הנוגעת לרכישת זכויותיו של מוחמד במקרקעין, בסכומה האמיתי (218,000 $ בשקלים חדשים נכון ליום העסקה בתאריך 7.3.11), וזאת כתיקון הדיווח הלא נכון והלא אמיתי על עסקה זו כעסקת מתנה.

האם הייתה למנוח "גמירת הדעת" הפן הנורמאטיבי לעניין "גמירת הדעת במתן המתנה" לטענת הנתבעת, כאשר ניתנה מתנה ונותן המתנה נפטר לאחר מכן, מדובר בתובענה נגד עיזבון ופרשנות המתנה כמוה כפרשנות צוואה.

" (עניין בראשי, עמ' 596-597) לאור העובדה, שענייננו במתנה שניתנה ללא תמורה, יש לתת משקל רב לגמירת דעתו של נותן המתנה, המנוח, קל וחומר כאשר מדובר על מתנה במקרקעין (ע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' גולדנברג, מיום 20.7.1995).

יודגש, כי הנתבעת ויתרה על זכותה לחקור את גב' פרסמן על תצהירה ועל השיחה עם המנוח.

...

לאור כל האמור המסקנה המתבקשת היא, שהתובעת השכילה להוכיח במידה מספקת העדר גמירת דעת של המנוח, עת חתם על מסמך המתנה והמסמכים הנוספים.

סוף דבר לאור כל האמור, התובענה מתקבלת והעברת הזכויות בדירה לנתבעת – מבוטלת.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪, תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, עד לתשלום בפועל.

הטענה המתייחסת להוראות סעיף 8(ב) לחוק הירושה סעיף 8 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 קובע "(א) הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם - בטלים.

בית-המשפט העליון, מפי כב' השופטת ברון, קבע כי אין להחיל את הוראת הבטלות המפורטת בסעיף 8(ב) לחוק הירושה באותם מקרים בהם כוונת הצדדים היתה שדבר המתנה יועבר לרשות המקבל באופן מיידי, תוך שנותן המתנה מותיר בידו שליטה מסוימת במתנה, ומוטלות מיגבלות מסוימות על מקבל המתנה, להבדיל ממקרים בהם הקניית המתנה משתכללת רק לאחר מות הנותן, שאזי סעיף 8(ב) לחוק הירושה יעמוד בתוקפו.

אם אכן היתה כוונה להעביר לנתבע עוד בחיי הסב המנוח פארס עבדללה שטח מעבר לאותם 1,500 מ"ר שקבל אביו וג'יה, מדוע רק החלק של וג'יה נרשם ב-1980, עדיין בחיי הסב המנוח פארס עבדללה, וכאשר הסב חתם על מיסמכי ההעברה, ולא נרשם בלישכת רישום המקרקעין החלק של הנתבע, והרישום בהתייחס לנתבע בוצע לאחר למעלה מ-30 שנה, בשנת 14'?! (ויש לזכור כי הסב המנוח פארס עבדללה נפטר ב-81').

...

בהקשר לכך יש להבהיר כי בהתאם לכלל האוסר הרחבת חזית, אין בעל דין רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נעתר בית המשפט לבקשתו לתיקון כתב טענותיו או שהצד שכנגד נתן לכך הסכמתו במפורש או מכללא.

לאור כל האמור לעיל, התוצאה הינה כי דין רישומו של הנתבע כבעל 500 מ"ר בחלקה 25 בגוש 12169 על-בסיס ייפוי-כוח נוטריוני בלתי חוזר מ-77' להתבטל, והנני מורה ללשכת רישום המקרקעין בחיפה לבטל את הרישום של 500 מ"ר הרשום על-שם פארס ג'והג'אה פארס וג'יה ת"ז 026279539, רישום שבוצע ב-30/1/14.

הנני סבורה כי אכן התובעת, כיורשת בעלה המנוח עלי, זכאית להירשם כבעלים של 500 מ"ר מהחלקה, אולם עניין זה צריך להתברר אל מול עזבון המנוח פארס עבדאללה, ולא כל הצדדים הרלוונטיים היו צד לדיון לפניי, כך שאין מקום להיעתר לסעד זה במסגרת פסק-הדין.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪, סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעים 6-10 טענו כי גם גיא ונירית לא קיבלו שטח מסוים, אלא זכות לבנות במקרקעין וכך גם אירית ויאיר, אך ממילא, יתר השותפים מעולם לא ויתרו על זכויותיהם וברור היה תמיד, כי הם יעמדו על קבלת זכויות בניה זהות.

בית המשפט קבע, בין היתר, כך: "בעניינינו המשיבים לא הביאו בפניי שמץ של ראייה אשר בה כדי להוכיח כי בחלוף תשע השנים מאז המתנה ועד הגשת הבקשה התנהגו המבקשים בצורה המעידה כי הם ויתרו על זכותם למתנה הנדונה.

איני מקבלת את טענותיה של דורית כי במשך השנים רימו את אימה, ומעשה הונאה זה מצטרף למסכת הונאות מקרקעין מצד בן מישפחה אחר, באשר לא הובאו ראיות כלשהן לצורך הוכחתה של טענה זו. חתימתה על מסמכים המעידים על ידיעה ברורה בדבר זכויות בניה ומיקומם בחלקה ויחד עם זאת, העובדה כי המשיכה למכור שטחים לגיא, מבלי שהלינה ביחס לזכויות הבניה, היא הנותנת כי שושנה המנוחה ידעה והבינה היטב כי זכויות הבניה מצויות בשטחים של גיא ואירית, שטחים אשר נימסרו להם עוד קודם לפטירתו של שרנשי וקודם שהפכה, היא, שושנה, לבעלים במקרקעין.

...

איני מקבלת עמדה זו. מצד הנתבעים 1-5 הובאו ראיות רבות, בין בעדויות ובין במסמכים, חרף חלוף השנים, אשר יש בהם כדי להביא לקבלת טענתם.

שטחים אלו, כך עולה ממכלול הראיות, מצויים בחלק הצפוני, היכן שניתן לבנות.

סוף דבר, את החלקה יש לחלק בהתאם לעקרונות כדלקמן: 2 דונם, מתנתו של שרנשי המנוח לגיא ונירית, בחלקה הצפוני של החלקה, במקום המסומן ב- 103 במפת בן דור, באזור הכולל את ביתם של גיא ונירית.

ולראיה באו הצדדים על החתום: (חתימה בכתב יד) (חתימה בכתב יד) ________________ ____________________ _____ (הבת ובעלה) ______ (ההורים) המצב המשפטי: טענתם המרכזית של שני הבנים היא כי מדובר במתנה אשר הוקנתה עם מסירת המכתב לידם, בעוד הבת ובעלה טוענים כי מדובר בעיסקה במקרקעין אשר לא נסתיימה ברשום ולכן אינה בת תוקף.

עוד נקבע כי הדרך היחידה בה ניתן להעניק נכס לאחר פטירתו של אדם היא באמצעות צוואה, כפי שקובע קובע סעיף 8 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965: (א) הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים.

(ב) מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה. באשר לתחולתו של סעיף זה על התחייבות לתת מתנה, נפסק כי יש לבחון נסיבותיו של כל מקרה לגופם של דברים.

...

מה כתוב היה במכתב מיום 1/11/15? לא ברור ושני הבנים אף לא המציאו כל מסמך בעניין זה. בנוסף, אם אכן החליטו ההורים להעניק את חלקם בשיעור 40% לשני הבנים, כאשר הבנים הללו העידו כי היו מעורבים במו"מ מול הבת לאורה ובעלה, מדוע לא צויין הדבר בהסכם בין ההורים לבת ובעלה? הדבר אינו הגיוני ותומך במסקנה לפיה ההורים המנוחים לא גמרו בדעתם לבצע הענקה זו. עוד בנוסף, על פי סעיף 3 להסכם עצמו לא ניתן לבצע כל דיספוזיציה בזכויותיו של מי מהצדדים.

המסקנה העולה מכל אלה היא כי שאלת האותנטיות של המכתב הנטען שנויה במחלוקת.

לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן: התביעה בתמ"ש 30324-10-20 לסעד הצהרתי בעניין הזכויות בבית – נדחית בזאת.