מוות תוך ניסיון מעצר של שוטרים: תביעה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"פ 43575-05-18 מדינת ישראל נ' נאטי(עציר) לפני כבוד השופט רועי פרי המאשימה: מדינת ישראל באמצעות תביעות תל אביב ע"י ב"כ עו"ד **** אשכנזי ומתמחה רביב מרגלית הנאשם: אורי נאטי (עציר) ע"י ב"כ עו"ד דורון לוי גזר דין

השוטרים ירדו מהניידת על מנת לבצע מעצר, אחד השוטרים ניסה לפתוח את דלת רכבו של הנאשם, שהיתה נעולה.

למקרא כתבי האישום בתיקי הצירוף, עולה כי ביום 21.6.15, ברחוב חיל השריון ברמלה, רכש הנאשם סם מסוכן מסוג הרואין, לצריכתו העצמית, זאת במשקל 0.81 גרם נטו, נתפס ע"י שוטר, או-אז החל להאבק בשוטר, תוך שניסה לחמוק מאחיזתו והשליך את הסם מידיו.

טיעוני הצדדים התובע המלומד עמד על נסיבות ביצוע העבירות, הערכים המוגנים לצד הסיכון המשמעותי שגרם הנאשם לציבור משתמשי הדרך, נהיגתו המסוכנת של הנאשם תחת השפעת סם לצד החזקת סמים ברכב, פציעתו של השוטר (תעוד רפואי – ת/1) תוך זילזול שהפגין הנאשם בחיי אדם ורכוש, עברו הפלילי והתעבורתי של הנאשם, המאסרים המותנים, הפנה לתמונות המתעדות את הנזקים שנגרמו לכלי הרכב (ת/2).

הנאשם ביקש ללמוד לאהוב את הזולת ולא לפגוע בו "ואם היה אפשר להביא את האנשים לפה – הייתי מבקש מהם סליחה, ואפילו מחבק אותם. אם הייתי פוגע במישהו במרדף והוא היה הולך לעולמו – לא הייתי סולח לעצמי לעולמים, ברוך השם שזה ניגמר כך ולא אחרת". הנאשם הסביר כי הוא אב לילדה בת 18, והוא מבקש לראותה כיצד היא מתגייסת ובהמשך להישתתף ביום חתונה.

...

הסנגור עמד על נסיבותיו של הנאשם והתמכרותו לסם, ההליך שעבר בבית המשפט הקהילתי ברמלה, במשך קצת יותר משנה, בסופו של דבר הנאשם לא הופנה לקהילה טיפולית.

במסגרת רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל (26.5.05), ציין בית המשפט העליון כהאי לישנא: "נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט". במסגרת רע"פ 665/11 אבו עאמר נ' מדינת ישראל (24.1.11) נקבע כי: "עבירות של נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי, אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו) וזו העיקר, וכן קשיים במימוש הפיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חס וחלילה בעת נהיגה כזאת....ומכל מקום הטלתם על הציבור". במסגרת רע"פ 7612/13 שמעון אמסלם נ' מדינת ישראל (18.3.14) נקבע כי: "לא אחת בעבר, אישר בית משפט זה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל לתקופות ממושכות על מורשעים בעבירה שעניינה נהיגה תחת פסילה, בעיקר כאשר מדובר בבעלי עבר פלילי ותעבורתי מכביד...". אינני תמים דעים עם ניתוחה המשפטי של ההגנה, לפיה כיוונה לפסיקה לעונש אשר לכל עבירה ועבירה, מושא התיק המוביל, כגון נהיגה בזמן פסילה לחוד, נהיגה בשכרות לחוד, נהיגה בפזיזות לחוד וכיו"ב. יש להשקיף לדידי על התיק המוביל כמכלול וברי הדבר כי הפסיקה הנוהגת מגוונת, בהתאם לנסיבותיו של כל תיק ותיק.

בהיותם מחוץ למרפאה אמר הנאשם לשוטר: "אתה לא מכיר מי זה בלטה לך תשאל את המפקד ההומו בן זונה שלך מי אני, אני עוד אפגע בך אתה מת, אני אשלח לך אנשים שיפגעו בך, אתה שוטר מנייאק יש לך מזל שאתה עם מדים, תוריד את המדים ותראה מה אני אעשה לך, נו תוציא את האקדח ותן לי כדור". או אז, הודיע השוטר לנאשם על מעצרו וניסה לאזוק את ידיו.

הנאשם ירק בפניו של השוטר, הישתולל בתא העצורים ולאחר מכן ירק בפניו של הקצין.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש (מאסר על תנאי, של"צ, פיצויים והתחייבות כספית), תוך שעמד על החומרה הרבה הטמונה בתקיפת עובדי צוות רפואי, גם בהנתן סערת הרגשות בה הייתה נתונה המשיבה.

פיצויים בסך 1,000 ₪ אשר ישולמו לרופא (עד תביעה מס' 1), ופיצויים בסך 500 ₪ לשוטר ולקצין (כל אחד.

...

באישום הראשון, על רקע סירובה של מנהלת אגף החינוך בעירייה לבקשתו בנושא בתו, איים על ראש עיריית רמלה כי ייקח "20 נשמות, אני אזיין אותם ואני אשב עליהם בבית סוהר". באישום השני, כארבעה ימים עובר לאירוע דלעיל, איים המערער על מנהלת מחלקת בתי-ספר בעיריית רמלה, אשר הודיעה לו כי הבקשה בעניין בתו נדחית, באומרו כי ישרוף את כולם וישב בכלא.

נדחה ערעורו של המערער, אשר הורשע על פי הודאתו בעבירות העלבת עובד ציבור, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בכך שהתקרב לשוטר בצורה מאיימת, קילל אותו ואיים עליו ברצח, ולאחר שהובא לתחנת המשטרה איים על קצין משטרה ועלב בו. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה בין חודשיים מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 10 חודשי מאסר בפועל, וגזר את עונשו למאסר בן 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות.

ראו, מבין רבים, רע"פ 5579/10 דוד קריה נ' מדינת ישראל (2.8.2010): "יש להוקיע בחומרה רבה מעשים בהם אדם לוקח את החוק לידיו, לשם פגיעה והעלבה בעובדי ציבור במהלך מילוי תפקידם. מעשים אלו מערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים. חברה המכבדת את שלטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה והעלבה כה קשה של נציגי החוק, וכל פגיעה שכזו צריכה להיתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות, על מנת לגדוע אלימות מסוג זה במהירות האפשרית." לאחר שנתתי דעתי לשיקולים המנויים בסעיף 40ג(א) וסעיף 40ט לחוק העונשין, לאור הממצאים עליהם עמדתי לעיל ולאחר שבחנתי את מדיניות הענישה הנוהגת, לרבות פסקי הדין אליהם הפנו הצדדים, מצאתי לקבוע מתחם ענישה בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 14 חודשי מאסר בפועל.

לאחר ניהול פרשת התביעה, הורשע המערער על-יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בבצוע עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), נהיגה פוחזת של רכב לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, נהיגה ללא רישיון נהיגה מעולם לא הוציא לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, נוסח חדש תשכ"א-1961 (להלן – פקודת התעבורה), נהיגה ברכב ללא ביטוח לפי סעיף 2 א' לפקודת בטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל-1970, נהיגת רכב בהיות הנהג שיכור (אויר נשוף) לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה, היתנהגות הגורמת נזק לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961 (להלן – תקנות התעבורה) ונהיגה באור אדום לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

המערער המשיך בנסיעה נגד כיוון התנועה, עלה עם רכבו על אי תנועה שבכיכר וכאשר הגיע לצומת הכניסה לשכונת כלניות "סטה הרכב לכיוון השטח על עליית עפר והחל להדרדר אחורנית לכיוון הכביש תוך שהנאשם מסיט את רכבו ופוגע בניידת הסמויה אשר נסעה בסמוך אליו". בהמשך המשיך המערער "בנסיעה עם רכבו כאשר במקביל אליו רכב השיטור העירוני ובניסיון לחמוק, סטה את רכבו ופגע ברכב השיטור העירוני" כשלאחר מכן איבד המערער שליטה על הרכב אשר הסתובב במקום עד שנעצר.

אזי יצא המערער מרכבו תוך שניסה להמלט לכיוון שטח העפר עד שנתפס על ידי השוטרים.

השנאי נתלש ממקומו אולם נשאר באויר ואז עלה האחר פעם נוספת אל השנאי בניסיון לשחררו אך היתחשמל ונפל ולאחר מכן נפטר עקב היתחשמלות.

...

כאמור, מעבר לטיעון העיקרי לעונש שהתייחס לתקופת המאסר שיש להטיל על המערער בגין העבירות בהן הורשע, ביקשה המאשימה בטיעוניה לעונש להפעיל את המאסר המותנה שהוטל על הנאשם בהליך הקודם, וכך נטען כי "מדובר במאסר מותנה בעבירות רכוש ואנו סבורים שעצם ההתנגשות ברכב השיטור ועל מנת לחמוק, מדובר בעבירות רכוש ולכן יש להפעיל את המאסר המותנה לצד אלה גם העונשים צופי פני עתיד, התחייבות, קנס ופיצוי לעיריית באר שבע. לשאלת ביהמ"ש אין לנו הוכחת נזק בתיק." מנגד, טען הסניגור לעניין הפעלת המאסר המותנה בגין ההליך הקודם, כי "האירוע ארע בשעת לילה מאוחרת, הוא לא סיכן עוברי דרך כאלה או אחרים. ההתנגשות בניידת, ביהמ"ש אומנם קיבל את כתב האישום כפי שהוא אך לא ניתן להתעלם מהעובדה שהנאשם התדרדר בשטח עפר וההתנגשות לא הייתה מכוונת... אני סבור שאין בגזה"ד שהוגש לביהמ"ש ולו במעט במקרה הנוכחי, אני סבור שלא ניתן להפעיל את המאסר המותנה בעבירות רכוש ביחס לכתב האישום כאן. אין כאן עבירה של היזק לרכוש ועל אחת כמה וכמה שלא ניתן להפעיל את המאסר המותנה." בית המשפט דן כאמור את המערער לעונשים שונים בגין העבירות בהן הורשע, ובכלל זאת למאסר לפרק זמן ממושך, מאסרים מותנים, פסילה מלנהוג וכן קנס כספי.

לטענת המערער, לא די בכך שנגרם נזק לרכוש על מנת לבסס המסקנה כי עסקינן בעבירת רכוש, כמשמעותה בתנאי שנקבע בהליך הקודם, המצדיקה הפעלת המאסר המותנה.

מסקנה זו, לפיה נמצא כי אין מקום להפעיל את המאסר מותנה, מייתרת את הצורך בדיון בסוגיות נוספות שהעלה המערער בהודעת הערעור הנוגעות לאופייה וסיווגה של העבירה הקבועה בתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, כגון בשאלת רמת המחשבה הפלילית הנדרשת להרשעה והשלכותיה לגבי שאלת הפעלתו של מאסר.

לפיכך, דין הערעור בעניין הטלת עונש הקנס, להידחות.

עמית כהן, שופט אשר על כן הערעור מתקבל בחלקו, הפעלת המאסר המותנה מבוטלת ולאור כך ירצה המערער מאסר בפועל למשך 19 חודשים בניכוי ימי מעצרו.

בסירטון נשמעת הנתבעת אומרת את הדברים הבאים, כפי שעולה מתמלול הסירטון (כך במקור – ס.ח'): "...שוטרים, זה המדינה שלנו... הוא מעולף יא מטומטמים... הבן אדם בת. בנאדם מת. תזמינו אמבולנס... רוצים להרוג בן אדם על מסיכה, תתבייש! שי מנדל זה אתה, תיסתכל על המצלמה! תתבייש!... חרא של בן אדם, שיחרר אותו... אני מצלמת. צילמתי פה. זה המישטרה שלנו. גועל נפש. הרגו אותו... שאלוהים ישלם לכם יא בני זבלים, יא מניאקים, יא זבאלות, יא פחי אשפה... יא זבאלות, יא קוקסינלים...". פרטיו האישיים של התובע לרבות שמו נאמרו בסירטון מספר פעמים, ופניו צולמו, כך שאין מחלוקת לעניין דרישת הזיהוי.

כשנשאלה על ידי החוקר מדוע צעקה כנגד התובע את אשר צעקה וקיללה, ענתה הנתבעת כך: "מה ציפית שאני אצעק בשעת לחץ...". כשנשאלה מהי תגובתה לסרטון מצלמת הגוף בה היא נשמעת מגדפת את התובע, השיבה כך: "אני שמחה לראות את עצמי ככה... הלוואי וירבו כמוני...". התובע דרש לקבל לידיו את כל חומרי החקירה לרבות סירטון מצלמת הגוף, לצורך הגשת התביעה דנן, ואולם הוא סורב, תוך שנאמר לו כי כל עוד תיק החקירה פתוח, לא ניתן למסור את חומרי החקירה.

כך, למשל, שיתף הנתבע מס' 2 את הסירטון בעמוד ה"אינסטגראם" שלו, תוך שהוסיף בכתב את הדברים הבאים: "שי מנדל ישוטר מסריח, מאחל לך ולילדים שלך לעבור את מה שהבחור הזה עבר... מדינת מישטרה חבורת קוקסינלים עם נשק... בושה למשטרת ישראל שב2021 עדיין צריך לראות את השוטר הרע טפי עליך...". הנתבע מס' 3 הגיב כך לפירסום הסירטון בעמוד ה"פייסבוק" של "הרשת הצפונית – חדשות ותקשורת": "לירות לשוטר בראש בן זונה". התגובות האלימות והאגרסיביות הללו מלמדות שלגולשים עבר המסר הגלום בסירטון לפיו התובע הפעיל נגד האזרח כוח בלתי סביר, ורצה "להרוג בן אדם על מסכה", כך סתם, בלא סיבה מוצדקת, כי הוא "חרא של בן אדם". אוסיף כי יום למחרת הארוע, ביום 09.08.21, פורסמה באתר "מאקו" כתבה על הארוע, ובה נכתב כך (נספח 7 לתצהיר התובע): "לאחר שאמש הופץ סירטון בו נראה מעצר אלים של אזרח ללא מסכה שסרב להזדהות בפני שוטרים בקניון בטבריה – המישטרה שיחררה הבוקר את התעוד ממצלמת הגוף של השוטר בו נראים הצדדים מתווכחים במשך דקות ארוכות עד למאבק ביניהם". לכתבה צורפה תגובת משטרת ישראל ביחס לארוע ובה נכתב כך, בין היתר: "לצערנו, שוב אנו עדים לניסיון להכפיש את פעילות השוטרים תוך שימוש בתעוד חלקי ומגמתי שמציג רק את רגעי המעצר ולא את מה שקדם והוביל להם...". אמנם, הנתבעת אינה אחראית על תגובות מתלהמות של אחרים, כפי שהיא טענה.

...

טענות הנתבעת בכתב ההגנה, טוענת הנתבעת כי דין התביעה נגדה להידחות על הסף וזאת בהעדר יריבות שכן היא לא פרסמה דבר ולא נקטה בכל פעולה שהיא שיש בה להביא לפרסום הסרטון.

בשים לב לכמות האמירות הפוגעניות והמבזות שהשמיעה הנתבעת כלפי התובע בפני כל, לעובדה שהנתבעת פרסמה את הסרטון הכולל את אותן אמירות והעבירה אותו לצדדים שלישיים אשר מי מהם הפיץ את הסרטון ברשתות החברתיות, ובשים לב למספר הצפיות, התגובות והשיתופים של הסרטון, סבורני כי המקרה דנן עולה לכדי חומרה שיש בה כדי להוות לשון הרע.

לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין כפי שפורט לעיל ובהתחשב, בין היתר, מחד – במהות, תוכן והיקף הפרסום; בעובדה שהנתבעת צילמה את פניו של התובע ואת תג השם על חולצתו, וציינה את שמו המלא באופן מפורש; בעובדה שהיא העבירה את הסרטון לשני עוברי אורח שהיו במקום האירוע כאשר אחד מהם הזדהה בפניה כאיש תקשורת, מבלי שטרחה לבדוק מה אירע קודם למעצר, דבר שהביא ל"שרשור" הסרטון והפצתו ברשתות החברתיות; וכן בעדות התובע, בה נתתי אמון, בעניין עוגמת הנפש שחווה בעקבות הפרסום, שפגע בשמו; ומאידך – בהתחשב בעדותה של הנתבעת בפני, בה נתתי אמון, כי היא נלחצה מאוד מהסיטואציה, איבדה את עשתונותיה מאחר שחששה לחייו של האזרח, וסברה שיש בידה לסייע לו, להצילו מחנק ואף ממוות, ו"להוציא את הצדק לאור"; ובעובדה כי במעמד הדיון, הנתבעת לקחה אחריות על מעשיה, הביעה חרטה על הפרסום, התנצלה בפני התובע והבהירה כי לא הייתה לה כל כוונה לפגוע בו (עמוד 10 שורות 28-32 לפרוטוקול), סבורני כי פיצוי בסך של 7,000 ₪ יהא הולם בנסיבות העניין.

נוכח הפער שבין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק לתובע בסופו של דבר, על הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ כולל מע"מ וכן סך של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

הנאשם היתנגד למעצר וניסה להמלט מאחיזת השוטר נתנאל, ניסה לפגוע בשוטר עם ידיו ודפק על דלת הניידת.

באותה ישיבת שמיעת ראיות העיד גם עד תביעה מס. 1, השוטר מר נתי סיבי, אשר היה עם השוטר חטיב באותה משמרת באותה ניידת.

כשהנאשם התבקש בחקירתו הראשית להסביר מדוע ברח, השיב כי באותו הזמן ילד נהרג ונזרק בשכונה והוא פחד כי יעשו לו דבר דומה, בחקירתו הנגדית חזר על הסבר זה (פרוטוקול עמ' 26 ש' 3-5).

אופן הנהיגה הנמהר תוך למעשה ניהול מרדף, עולה גם מדברי הנאשם עצמו בחקירתו תחת אזהרה, ת/7, שם אמר כי "נסעתי מהר כי פחדתי...". הסניגור מפנה לכך כי יש פגיעה במהימנות גרסות השוטרים נוכח העובדה כי השוטר חטב אומר כי הפניה לנאשם הייתה במסגרת ביקורת שגרתית ואילו השוטר נתי מציין כי היה ארוע של הצתה.

בדו"ח הפעולה של השוטר חטב, ת/1, מתואר כי מיד לאחר עצירת הרכב הוא ניגש לרכבו של הנאשם, פתח את הדלת, כיבה את המנוע והידע לנאשם כי הוא עצור.

...

גרסת השוטרים כי השוטר חטב כרז לנאשם לעצור מקובלת עלי ואין הסבר כיצד הנאשם לא שמע זאת.

הטענה כי הדבר מעיד על עצירה מרצון, ברגע שהבין כי מדובר במכונית משטרה, אינה מקובלת עלי.