מוות מפקיע את הערבות ומשית על הבנק החזרי כספי מימוש משכנתא

לדבריו, בפועל לא היתקיימה שותפות ברשת הגנים, לא היה חשבון בנק בו פעלו הצדדים במשותף והוא לא קיבל כספים מה"שותפות" למעט מה שציין לגבי החזר ההלוואה בסך 340,000 ש"ח. הוא ציין כי בני המשפחה המורחבת היו מודעים להלוואה ולערבות של חלי ומור.

כשהוצגה לה בחקירה העובדה כי השיקים הוצגו לפירעון בבנק כבר בפברואר, אז ברור שנרשמו לפני כן, השיבה לאקונית "יכול להיות". בנגוד לעדויות הרבות שנשמעו על חובות של סימה לשוק האפור, לרבות תצהיר סימה בהליך פשיטת הרגל שלה ומסמך בכתב ידה של סימה שהוצג עם רשימת נושים בסך מעל מליון ש"ח, טענה חלי כי לא ידעה על חובות לשוק האפור ועל איומים מצד הנושים, הגם שאישרה כי סימה נכנסה לקשיים ועל כן חלי פתחה חשבון בנק על שמה שאליו הועברו הכספים ששולמו לרשת הגנים, חשבון שהוגבל בסופו של דבר.

האם נפטרה ביוני 2014.

חלי אף טענה כי כלל לא בדקה אם התובעים הטילו עיקול על הבית ולא שאלה את שמחה על כך. מכאן, שהמטרה הנטענת למתן השיקים ועריכת ההסכם, "הגנה על הבית", כלל לא מומשה ואף לא היה נסיון לממשה.

כן נרשמו משכנתות לבנק מזרחי טפחות על אותו נכס, ב-4/10 וב-7/14.

לסיכום, אני קובעת כי הטענה שעריכת ההסכם נועדה ליצור מראית עין של חוב למטרת הטלת עיקול/מישכון על ביתם של חלי ומור ע"י התובעים, היא גרסה שקרית, וכי הראיות המהימנות מוכיחות כי הולוו לסימה סכומים גבוהים ע"י התובעים, אשר היא התחייבה להחזירם בהתאם להסכם והנתבעים 1-2 הסכימו לערוב לכך.

...

לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את גרסת התובעים כי ההסכם שיקף את ההתחשבנות האמיתית ביניהם במועד עריכתו – אוקטובר 2013, בכפוף להעברת הכספים שנמשכו ע"י התובעים מקופות הגמל והועברו לסימה בשבועיים שלאחר מכן.

אני מקבלת איפוא כמהימנה את גרסתם של התובעים, שנתמכה בראיות חיצוניות, לרבות חילופי המסרונים בין עוז למור ובין שני לסימה בשלהי שנת 2015, כי הלוו לסימה סכומים שמעל מליון ומאתיים אלף ש"ח ולאחר ההחזרים נותר במועד עריכת ההסכם חוב של 1.14 מליון ש"ח. אילו סכום החוב המקורי היה כגרסת סימה, הרי שהחוב היה מתאפס רובו ככולו בשלהי שנת 2015 ואז לא היו מסרונים אלה המדברים על חוב גדול של סימה לתובעים, יכולים לבוא לעולם.

מכאן שסימה החזירה לתובעים בהעברות כספיות ובהעברת חלקים בדירה, סך של 525,000 ש"ח, ונותרה חייבת להם סך של 615,000 ש"ח. אני קובעת כי חלי ומור ערבו ביודעין ומרצונם החופשי להחזרתו של סכום ההלוואה במלואו ע"י סימה, ומשהוחזר חלק ממנו, כמפורט לעיל, הם ערבים כלפי התובעים לפרעון היתרה בסך 615,000 ש"ח. לפיכך אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד לשלם לתובעים סך של 615,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.14 ועד התשלום בפועל.

בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי מר אריה בן ארי וגב' שרה בן ארי (להלן: "המבקשים") על החלטת בית משפט קמא בתיק 9443-08-14 מיום 31/01/16 אשר דחתה את בקשת המבקשת לתיקון כתב התביעה וכן למתן סעד זמני האוסר על בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "המשיב") מלפנות את המבקשת מבית המגורים עד להכרעה בטענות האם יש לממש את המשכנתא הרובצת על בית המגורים כשהיא פנויה או תפוסה.

התביעה הכספית שהגיש המשיב נגד המבקש התקבלה ונקבע כי עליו להשיב לבנק סכום של כ-2,000,000 ש"ח. המבקש השיג על פסק הדין שקבע את חובו, אך בהליכי העירעור לא ניתן צו לעיכוב ביצוע תשלום החוב הפסוק והעיקולים שהוטלו בתחילת ההליכים נותרו על כנם.

בית המשפט העליון ציין כי, הדבר אינו עומד בסתירה להוראות סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל וההגנות הכלולות בו, זאת, מהטעם, שמלשון החוק עולה, כי סעיף 81ב1 אינו פורש עצמו על מצב בו בקשת מימוש המשכנתא מוגשת בשל הטלת עיקול או לשם החזר חוב אחר, שאינו החוב המובטח במשכנתא.

...

על כן, ולאור כל האמור לעיל, ראיתי להיעתר לבקשת המבקשת למתן צו המניעה זמני, ובאופן שבטרם תפונה המבקשת מבית המגורים, יבוררו טענות המבקשת בדבר מימוש בית המגורים כדירה תפוסה.

ואולם תנאי למתן צו מניעה זמני זה, כי יופקד על ידי המבקשת את שנדרש ממנה בהחלטת בית משפט קמא, קרי סך של 50,000 ₪, ככל שזה טרם הופקד, וכן תשלם המבקשת את התשלומים המגיעים ממנה על פי הסכם ההלוואה ממועד הגשת תביעתה לבית משפט קמא וזאת עד ליום 15/04/16, שאם לא כן יפקע הצו הארעי שניתן במסגרת החלטה זו. זאת ועוד, המשך תוקפו של צו המניעה הזמני מותנה בכך, שהמבקשת תבצע את התשלומים השוטפים על פי הסכם ההלוואה, כל עוד צו המניעה הזמני, יוותר בתוקף.

סוף דבר סיכומי של דבר, הנני מקבלת את הערעור ומתירה למבקשת לתקן את כתב התביעה באופן שיתוסף לכתב התביעה הסעד כי מימוש בית המגורים יבוצע כדירה תפוסה, ולא כדירה פנויה.

החייב הוסיף וטען שיש לראות בהחזר הערבות הבנקאית על סך של 280,000 ₪ על ידי הזוכה כתקבול מימוש.

הרשמת קבעה כי אף טענות המומחה מטעם החייב בדבר חוסר ההתאמה בין מכתבי הבנק בעיניין פרעון ההלוואה או קזוז הריבית בה חויב אינן ראויות להתברר בפניה במסגרת טענת "פרעתי"; הרשמת הוסיפה שהיא לא מצאה שהופקדו כספים שלא מצאו את ביטויים בחשבון ההלוואה ומקובלת עליה טענת הזוכה הנתמכת בספרי הבנק לפיה נכון ליום 12.11.2012 חשבון ההלוואה על שם החייב עמד על יתרת חוב של 504,588.63 ₪.

מדובר בבקשה למימוש מישכון, שיעבוד ספציפי ראשון בדרגה על הנכס בתיק ההוצאה לפועל ומעמדו המשפטי של שטר המשכנתא ושל הזוכה כנושה מובטח למלוא זכותו לממש את השיעבוד ללא עיכוב.

דיון והכרעה סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967, (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), אשר עניינו בטענת "פרעתי", קובע כדלקמן – "חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין; עד לקביעתו כאמור, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו". הרשם רשאי להחליט בעיניין על יסוד הבקשה והתשובות, קרי אף בהיעדר הצדדים ועל יסוד הטיעונים בכתב.

...

לאור האמור לעיל והדיון שהובא כאן, באשר לסמכות הרשמת וחלוף המועד להגשת הערעור, מתייתר הדיון ביתר הטענות שהעלה המערער בהודעה ובעיקרי הטיעון; סיכום אשר על כן, ובהתאם לאמור לכל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית הערעור.

לאחר ההחלטה הראשונה בטענת פרעתי ולאחר החלטתי לעניין עיכוב הליכים מצא המערער לפנות פעם נוספת בבקשה בטענת "פרעתי" ובעתירה לבית המשפט (שלא במסגרת תיק הערעור) לעיכוב ההליכים.

מדובר בהליכים כפולים ומיותרים שממילא נדחו; בהתחשב בכל הנסיבות, אני מחייב את המערער בהוצאות הערעור בסך של 10,000 ₪.

התובע הגיש תביעתו על מנת שבית המשפט יקבע כי לא התקיימו התנאים למימוש המשכנתא שניתנה לבנק הנתבע וכן יורה לבנק להפקיד כספים בחשבונו, ולקזז מסכום חובו לבנק, סכומים המגיעים לו לטענתו מטעמים שונים.

במסגרת דיון שהתקיים בבקשה לסעד זמני, ניתנה אורכה לתובע להשלים תשלומים מסויימים לבנק על מנת להכשיר הדרך לפשרה.

אחת על סכום של 500,000 ש"ח, והשנייה על סך של 300,000 ₪, שתיהן לפרעון במהלך 10 שנים, בהחזרים חודשיים.

3.7 התובע מתאר כי בתקופה זו היה פגיע נפשית וגופנית, הן בשל הטרגדיה שעבר (פטירת בתו) והן בגלל מחלותיו וניתוח מעקפים שעבר.

היתה לתובע סיבה לחשוש ממימוש ערבותה.

6.4 התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו על מנת להראות שדרש הפקדה בחשבון מסוים, אך הבנק הפקיד בחשבון אחר.

...

הטענה נדחית.

לסיכום 10.1 התובע לא הוכיח אף אחת מטענותיו.

10.6 התביעה נדחית.