מוות כתוצאה מירי חילופי אש עם כוחות צבא הגנה לישראל

טענות הנתבעת בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את הארוע הנטען, ובכלל זאת, את העובדה כי המנוח נפטר מירי או כי הירי בוצע על ידי כוחות צה"ל (ראה ס' 14.

נמצאנו למדים כי הגרסה ההחלטית של התובע כי בכל המועדים הרלוואנטיים לתביעה לא היו חילופי ירי בין כוחות צה"ל לבין חמושים מקומיים (ס' 13 וס' 33 לתצהיר התובע; כן ראה עדות התובעת בעמ' 25 לפרו' שו' 25-26), הוחלפה בעדותו בטענה מרוככת יותר, כי "יכול להיות שזה קורה". בהמשך עדותו טען התובע כי כאשר שהה בביתו ושמע ירי, יכול היה לזהות את מקור הירי "כי קולות של הקליעים הישראליים שונים מהקולות של הקליעים הערביים" (עמ' 7 לפרו' שו' 4-5).

ואולם, השאלה אם מדובר ב"פעולה מלחמתית", אפשר שתקום להכרעה רק מקום בו מצא ביהמ"ש כי מדובר בנזק שהורתו בפעילות המדינה, אחרת - אם המדינה אינה מעורבת בהתרחשות הנזק, ברי כי לא ניתן להזקק לשאלה האם דרך פעולתה נכנסת בגדר "פעולה מלחמתית". לאור זאת, ולפי שקבעתי כאמור כי לא הוכח שהנתבעת הייתה מעורבת בירי שבוצע כלפי המנוח, אין מקום להדרש לשאלה האם דרך הילוכה של הנתבעת חוסה תחת "פעולה מלחמתית". ניכר מסיכומי הנתבעת שאף היא סבורה כך. על כן, הגם ששוכנעתי מגרסאותיו השונות של התובע, כמו גם מעדותו של סא"ל רונן, כי בשכונת אלאמל היה ירי אינטנסיבי, וכי היו חילופי אש בין כוחות צה"ל לבין חמושים מקומיים, לא מצאתי להדרש לתרחישים התאורטיים שהועלו על ידי הנתבעת (ראה ס' 81 לסיכומיה), כבסיס לקביעה כי היתנהלותה נכנסת בגדר "פעולה מלחמתית". ההודעה לצדדים שלישיים כזכור, לצד כתב ההגנה, הגישה הנתבעת הודעה לצד ג' נגד התובע והתובעת, תוך שטענה בין היתר כי ככל שביהמ"ש ימצא לקבל את הסעד המבוקש או חלקו, כי על ביהמ"ש לחייב הצדדים השלישיים לשלם לנתבעת כל סכום שתחוב בו, בשל העובדה כי מותו של המנוח "ארע כתוצאה מרשלנותם הבלעדית ו/או התורמת ו/או הניכרת של הצדדים השלישיים מס' 1 ו-2" (ס' 7 להודעה).

...

התצרף העובדתי במלואו שנפרס בפני ביהמ"ש, חרף חלוף הזמן הרב מאז הוגשה התביעה לראשונה בבית משפט השלום בירושלים בשנת 2005 ועד הנה, מלמד כי הגם שהוכחה סיבת פציעתו של המנוח מירי, לא הוכח כי הירי הינו הגורם המוחלט שהוביל למותו המצער בטרם עת. בהקשר זה באתי לכלל מסקנה כי התובעים לא ראו את הירי שבוצע לעבר המנוח, ודווקא העדה היחידה שלפי הנטען שהתה על גג הבית אותה עת, היא בת הדודה, לא הובאה לעדות.

יתר על כן. בשל הטעמים שפורטו, הגעתי לכלל מסקנה כי אף אם היה מוכח שהמנוח מת מפצעי ירי, לא עלה בידי התובעים להוכיח כי הירי בוצע על ידי מי מטעם הנתבעת, לרבות כוחות הביטחון.

אשר על כן, אני מחייב את התובע והתובעת, יחד ולחוד, לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

היא התאפיינה בהפגנות, בהבערות צמיגים, בשביתות, בהשלכות אבנים ובקבוקי תבערה לעבר כוחות צה"ל ואזרחים ישראליים, בדקירות ובשימוש בנשק קר ולעתים אף בנשק חם. באחת הפרשות נידונה האינתיפאדה וצויין "כי הפרות סדר אלה מנסות לקרוא תגר על עצם שלטונו ומרותו של המפקד הצבאי באזור. מעורבות הקטינים במעשים אלה מכוונת, מקיפה ונרחבת היא... פעילות זו נושאת אופי מאורגן" (השופט ד' לוין בבג"ץ 591/88 טאהה נ' שר הבטחון, פ"ד מה(2) 45, 61).

אחד הסייגים עוסק ב"פעולה מלחמתית", וזו לשונו (סעיף 5): "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא-הגנה לישראל". מהי "פעולה מלחמתית" המעניקה הגנה מאחריות למדינה? שאלה זו עשויה להתעורר בהקשרים שונים.

עמד על כך הנשיא שמגר בציינו: "רק פעולת מילחמה ממש במובנו הצר והפשוט של מונח זה, כגון: כנוס כוחות לקרב, תקיפה לוחמת, חילופי אש, פיצוצים וכדומה, שבהם בא לידי ביטוי האופי המיוחד של הלחימה על סיכוניה ובעיקר על השלכותיה ועל תוצאותיה, הם אלו אליהם כוונו מילותיו של סעיף 5" (ע"א 623/83 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1) 477, 479).

יתכן ופעולת היחידה כרוכה בסיכון מיוחד, הנובע ממגע באש עם האוייב, שבגדריה בוצעה החסימה.

מירי זה נפגעו סעוד וג'מאל.

סעוד נפטר מפצעיו.

...

בחינת קריטריונים אלו, בנסיבות הערעור שבפנינו (כך נטען), מובילה למסקנה כי דובר בהם ב"פעולה מלחמתית" ולא בפעולה "משטרתית", ועל כן עומדת למדינה חסינות מפני תביעות (ואחריות) על נזקים שגרמה.

נראה לי כי בפרשה שלפנינו - ומתוך הסתכלות כוללת על מכלול הנסיבות - אין לנו עניין בפעולה מלחמתית.

התוצאה היא, כי אנו דוחים הן את ערעור המדינה (ע"א 6051/92) והן את ערעור הניזוקים (ע"א 5964/92).

התביעה הנה תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף, אותה הגישו, עיזבונו, יורשיו ותלוייו של המנוח, יחיא מוחמד אבו נימר ז"ל, תושב ח'אן יונס שברצועת עזה, אשר נהרג, כתוצאה מפגיעת טיל שנורה ממטוס, במהלך מבצע "עופרת יצוקה". בכתב התביעה תוארה הפגיעה כדלקמן: "ביום 29/12/2008 , בשעה 15:30 או בסמוך לכך, ירה מטוס תצפית של חיל האוויא הישראלי טיל לעבר בית ספר... ואשר נפל על דלת הכניסה של בית הספר... כתוצאה מארוע הירי שתואר לעיל, נפגע המנוח...". המבקשת טענה בבקשתה, כי המעשה בגינו נפגע המנוח לטענת התובעים, בא בגדר "פעולה מלחמתית" כהגדרתה בחוק הנזיקים האזרחיים, כנוסחה בתקופה הרלוואנטית (טרם תיקון מס' 8 לחוק): "לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טירור, מעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טירור, מעשי איבה או היתקוממות, שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף". משכך, טענה הנתבעת, הנה פטורה מאחריות בנזיקין בגינו, נוכח הוראת ס"ק 5(א) לחוק המורה: "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על – ידי פעולה מלחמתית של צבא – הגנה לישראל". בתשובתם לבקשה טענו התובעים בין היתר, "...כי הפעולה אינה "מלחמתית", שכן היא בוצעה באזור שקט, לא היו חילופי אש במקום ומבלי שהכוחות הפועלים היו נתונים בסכנה.

יתרה מזאת, בעניינינו, בוצע ירי הטיל כאמור, במסגרת מבצע "עופרת יצוקה", מבצע רחב הקף, שנמשך מיום 27.12.08 עד יום 18.1.09, אליו יצאה הנתבעת, ע"מ להגן על תושביה, אשר סבלו מירי בלתי פוסק של טילים ופצצות מרגמה, שנורו ע"י אירגוני הטרור השונים מתוך שטח רצועת עזה [לעניין הסיבות ליציאה למבצע ר' בג"ץ 201/09 רופאים לזכויות אדם ואח' נ' ראש הממשלה ואח' (ניתן ביום 19.1.09)], והדבר מדגיש את היות המעשה הנטען, בגדר "פעולה מלחמתית" מובהקת (ור' ת"א (מח' נצ') 35106-08-10 עז' המנוח פאיז מצבאח האשם אלדאיה ואח' נ' מדינת ישראל משרד הביטחון (ניתן ביום 5.9.12).

...

ישום ההלכות המנחות שפורטו לעיל בענייננו, מוביל למסקנה, כי יש לקבל את טענות הנתבעת.

מכאן, שיש לקבל את בקשת הנתבעת, ולדחות את התביעה על הסף.

התביעה נדחית אפוא על הסף.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות המשפט, בסך 10,000 ₪.

בית המשפט המחוזי ב ירושלים תא 2007/00 יוסף מוחמד עלאמה צבא הגנה לישראל - משרד הביטחון – מדינת ישראל פסק דין

זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מירי של חיילי צה"ל. בכתב ההגנה המתוקן מטעמה, שאליו צירפה הודעה לצד שלישי, טענה המדינה כי הנזק הנטען על ידי התובע לא נגרם כלל מפגיעת ירי.

שבוע לאחר מכן, ביום 8.4.97, בעודו מאושפז, בוצע ניתוח נוסף והחלפת חבישה בידו של התובע, בהרדמה כללית.

ביום 13.2.07, לאחר הגשת הסיכומים, הודיע בא-כוח התובע כי נודע לו לאחרונה על מותו של התובע בתאונת דרכים.

בנוסף טען, כי לא ניתן להבין מתוך הדו"ח האם ארבע הנשים שסיפרו לחוקר כי התובע נפצע במהלך יידוי אבנים על הצבא, וביניהן אישה בשם פהיקה, סיפרו זאת בניסיון להרשים את החוקר, שהציג את עצמו כחוקר מטעם "הביטוח" (שמשמעותו באיזור הוא פיצויים או תובענות: עמ' 231-232 לפרוטוקול מיום 21.7.02).

כל כוח אחר שניכנס לכפר חייב לתאם זאת עם כוחות צה"ל במקום, וכניסתו מתועדת ברישומי הצבא.

ברם, משלא עלה בידו להוכיח כי נפגע מירי של כוחות הבטחון בנסיבות המתוארות על ידו, נשמטת הקרקע מתחת לתביעתו (והשוו: ע"א 8701/02 אלשייך נ' המפקד הצבאי באיזור רצועת עזה, ניתן ביום 20.2.06, פיסקה 7).

...

נוכח כל האמור, דוחה אני את גרסתו העובדתית של התובע, בדבר נסיבות האירוע שבו נפגע, כבלתי מהימנה.

סיכומם של דברים: באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

משכך, נדחית גם ההודעה לצד השלישי.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, בתאריך 26.8.92, בשעה 01:00 או בסמוך לכך, שהתה המנוחה ושתי בנותיה בתוך ביתם בג'נין, ותוך כדי כך פתחו חיילי צה"ל באש וירו לעברן, וכתוצאה מכך נהרגה האם ונפגעו שתי הבנות באורח קשה מפגיעות ירי.

בפי הנתבעת היו שלוש טענות עיקריות: האחת, שהתובעות כלל לא נפגעו מירי של חיילי צה"ל; השניה, כי אף אם כך אירע הרי שחיילי צה"ל לא התרשלו בביצוע הירי; השלישית, כי אף אם התובעות נפגעו מירי רשלני של חיילי צה"ל, הרי שבנסיבות ביצוע הירי קמה למדינה ההגנה הקבועה בסעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב – 1952, המורה לאמור: "אין המדינה אחראית בנזיקין על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא הגנה לישראל." אדון בטענות הנתבעת כפי שהובאו לעיל אחת לאחת לפי סדרן, לאחר שאתייחס לנסיבות הארוע כפי שהוכחו בפניי.

וכך הוגדרה "פעולה מלחמתית" ע"י כב' הנשיא ברק בפרשת בני עודה הנ"ל, (סימן 10 לפסק דינו): "הפעולה היא מלחמתית אם זו פעולת לחימה, או פעולה מבצעית – צבאית, של הצבא. לא נדרש שהפעולה תתבצע כנגד צבאה של מדינה. גם פעולות כנגד ארגוני טרור עשויות להיות פעולות מלחמתיות, כך, למשל, אופיה הלחימתי של הפעולה המכוונת כנגד אויב (בין צבא מאורגן ובין גופי טירור) המבקש לפגוע בחיילים הוא שעלול ליצור את הסיכון המיוחד המצדיק הענקת חסינות למדינה". בהמשך מביא הנשיא ברק את דבריו של הנשיא שמגר (בע"א 623/83 לוי נ' מדינת ישראל פד"י מ(1) 477, 479), באומרו: "רק פעולת מלחמה ממש במובנו הצר והפשוט של מונח זה, כגון: כינוס כוחות לקרב, תקיפה לוחמת, חילופי אש, פיצוצים וכד', שבהם בא לידי ביטוי האופי המיוחד של הלחימה על סיכוניה ובעיקר על השלכותיה ועל תוצאותיה, הם אלו אליהם כוונו מילותיו של סעיף 5". (ההדגשות שלי – ס.י).

...

אוסיף, כי לא בלי היסוס הגעתי לכלל מסקנה זו, זאת לאור העובדה שהפעולה בכללותה היתה פעולה מלחמתית מובהקת, למעט אותם רגעים של הפסקת אש שיזמו חיילי צה"ל. יהא זה צורם, ובלתי צודק בעליל, לפטור את המדינה מאחריות, בנסיבות המקרה שבפנינו.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובע, כי הנתבעת התרשלה בביצוע הירי, כי החריג "פעולה מלחמתית" אינו חל בנסיבות הענין, וכי על-כן, על הנתבעת לפצות את התובעים בגין נזקי הגוף שגרמו להם כתוצאה מהירי.

הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט בגין הליך זה בסך 1,500 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.