מוות בעבודה: אחריות מעביד למוות עקב הפרעת קצב לב

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 38080-04-12 ניתנה ביום 20 אוגוסט 2014 1. עיזבון המנוח עוקשי אריה ז"ל 2. אלמנת המנוח גב' עוקשי ריטה המערערים המוסד לביטוח לאומי המשיב לפני: הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה, השופטת לאה גליקסמן נציג ציבור (עובדים), מר ראובן רבינוביץ , נציג ציבור (מעסיקים), מר אמנון גדעון בשם המערערים – עו"ד מיכאל לנג, עו"ד בועז דרנס בשם המשיב – עו"ד סימונה מימון החלטה

כמפקח אחראי על עובדי התברואה הוא לא ביצע את פינוי האשפה בפועל, אלא נשא באחריות על עבודות הפינוי שביצעו העובדים תחתיו.

שנויי האקג הדינאמיים אשר מוזכרים בסיכום המחלה אינם דפוזיים (כמו בבעיה מטבולית, למשל הפרעת אלקטרוליטים) אלא ממוקמים לקיר התחתון לטראלי (II, III, AVF וכן V6-5) וגם מראים דינאמיקה (= שנוי מיום ליום) - לכן הם תומכים בארוע לבבי אשר לא חייב להיות אוטם בשריר הלב (= נמק תאים) אלא מספיק שיהיה איסקמיה (=ירידה באספקת הדם עקב הפרעה חולפת הפיכה) שגם היא יכולה לגרום לאריטמיה (הפרעת קצב) ממאירה ולתוצאות כפי שנראו אצל מר עוקשי.

האם לאור האמור לעיל – ניתן לקשור מה מתוך התופעות לתאור עבודתו בימים שטרם האישפוז? הסצנריו הסביר הוא שלחולה היו גורמי סיכון קרדיו-וסקולאריים רבים ועל רקע זה מת מוות פיתאומי קרדיאלי (ייתכן חשמלי - הפרעת קצב).

...

במהלך האשפוז והבירור אותו עבר, לא הגיעו למסקנה חד משמעית, מה הייתה סיבת הקומה בו הוא היה שרוי.

האם השפעת "האירוע החריג" המתואר בעובדות המוסכמות, על קרות האוטם פחותה בהרבה מהשפעתם של גורמי סיכון אחרים שהיו קיימים אצל המנוח (בין על דרך הגרימה ובין על דרך ההחמרה)? תשובתי לשאלתך בהחלטת בית המשפט מיום 24.10.11 היא כי ניתן לייחס משקל שווה לעובדות "המוסכמות כאירוע חריג" ולגורמי הסיכון הקרדיו-ווסקולריים הרבים שהיו למר עוקשי ז"ל. פסק דינו של בית הדין האזורי: בית הדין האזורי קבע כי לפני בית הדין מונחות שתי חוות דעת: חוות דעתו של ד"ר רפופורט הדוחה חד משמעית את הקשר הסיבתי הרפואי בין המחלה לאירועים בעבודה, וחוות דעתו של פרופ' שטנר "הגם שקושרת במשהו בין המחלה לעבודה היא לא חד משמעית"; תשובתו של פרופ' שטנר כי "אם אכן עבודתו כבר מוגדרת כ'אירוע חריג' ... קשר סיבתי אינו בלתי אפשרי.." וכי יש לייחס משקל שווה להשפעת עבודתו של המערער ביום האירוע לבין הגורמים האחרים, אינה מספקת ליצירת "קשר סיבתי רפואי", ובכל מקרה לא מקיימת את הדרישה להוכחת קשר סיבתי בין האירוע לתאונה ברמה של "מעל 50% סבירות"; הסתמכות "משולבת" על שתי חוות הדעת של היועצים הרפואיים שמונו בתיק זה, אינה מספקת לומר כי אכן הוכח "קשר סיבתי רפואי" בין האירוע למחלה שהובילה לבסוף, לפטירה המצערת; לפיכך, אין מנוס מדחיית התביעה.

הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי בשלב זה יש מקום להפנות אל המומחה הרפואי פרופ' שטנר שאלת הבהרה נוספת בעניין הקשר הסיבתי.

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 38080-04-12 ניתן ביום 18 דצמבר 2014 1. עיזבון המנוח עוקשי אריה ז"ל 2. אלמנת המנוח גב' עוקשי ריטה המערערים המוסד לביטוח לאומי המשיב לפני: הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה, השופטת לאה גליקסמן נציג ציבור (עובדים), מר ראובן רבינוביץ , נציג ציבור (מעסיקים), מר אמנון גדעון בשם המערערים – עו"ד מיכאל לנג, עו"ד בועז דרנס בשם המשיב – עו"ד סימונה מימון פסק דין

כמפקח אחראי על עובדי התברואה הוא לא ביצע את פינוי האשפה בפועל, אלא נשא באחריות על עבודות הפינוי שביצעו העובדים תחתיו.

שנויי האקג הדינאמיים אשר מוזכרים בסיכום המחלה אינם דפוזיים (כמו בבעיה מטבולית, למשל הפרעת אלקטרוליטים) אלא ממוקמים לקיר התחתון לטראלי (II, III, AVF וכן V6-5) וגם מראים דינאמיקה (= שנוי מיום ליום) - לכן הם תומכים בארוע לבבי אשר לא חייב להיות אוטם בשריר הלב (= נמק תאים) אלא מספיק שיהיה איסקמיה (=ירידה באספקת הדם עקב הפרעה חולפת הפיכה) שגם היא יכולה לגרום לאריטמיה (הפרעת קצב) ממאירה ולתוצאות כפי שנראו אצל מר עוקשי.

האם לאור האמור לעיל – ניתן לקשור מה מתוך התופעות לתאור עבודתו בימים שטרם האישפוז? הסצנריו הסביר הוא שלחולה היו גורמי סיכון קרדיו-וסקולאריים רבים ועל רקע זה מת מוות פיתאומי קרדיאלי (ייתכן חשמלי - הפרעת קצב).

...

האם השפעת "האירוע החריג" המתואר בעובדות המוסכמות, על קרות האוטם פחותה בהרבה מהשפעתם של גורמי סיכון אחרים שהיו קיימים אצל המנוח (בין על דרך הגרימה ובין על דרך ההחמרה)? תשובתי לשאלתך בהחלטת בית המשפט מיום 24.10.11 היא כי ניתן לייחס משקל שווה לעובדות "המוסכמות כאירוע חריג" ולגורמי הסיכון הקרדיו-ווסקולריים הרבים שהיו למר עוקשי ז"ל. פסק דינו של בית הדין האזורי: בית הדין האזורי קבע כי לפני בית הדין מונחות שתי חוות דעת: חוות דעתו של ד"ר רפופורט הדוחה חד משמעית את הקשר הסיבתי הרפואי בין המחלה לאירועים בעבודה, וחוות דעתו של פרופ' שטנר "הגם שקושרת במשהו בין המחלה לעבודה היא לא חד משמעית"; תשובתו של פרופ' שטנר כי "אם אכן עבודתו כבר מוגדרת כ'אירוע חריג' ... קשר סיבתי אינו בלתי אפשרי.." וכי יש לייחס משקל שווה להשפעת עבודתו של המערער ביום האירוע לבין הגורמים האחרים, אינה מספקת ליצירת "קשר סיבתי רפואי", ובכל מקרה לא מקיימת את הדרישה להוכחת קשר סיבתי בין האירוע לתאונה ברמה של "מעל 50% סבירות"; הסתמכות "משולבת" על שתי חוות הדעת של היועצים הרפואיים שמונו בתיק זה, אינה מספקת לומר כי אכן הוכח "קשר סיבתי רפואי" בין האירוע למחלה שהובילה לבסוף, לפטירה המצערת; לפיכך, אין מנוס מדחיית התביעה.

הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אנו קובעים כי דין הערעור להתקבל, ויש להכיר באירוע מיום 5.4.2001 כפגיעה בעבודה.

המומחה הרפואי ציין אמנם כי למנוח היו גורמי סיכון משמעותיים, אשר עשויים היו לגרום לאירוע לב במועד כלשהו בעתיד, אולם השיב חד משמעית כי "בסבירות של מעל 50% קיים קשר סיבתי וכי האירוע החריג תרם לאירוע הלב שהוביל למותו של מר אריה עוקשי בתמונה של sudden cardiac death", וכי "ניתן לייחס משקל שווה לעובדות 'המוסכמות כאירוע חריג' ולגורמי הסיכון הקרדיו-ווסקולריים הרבים שהיו למר עוקשי ז"ל". בהקשר זה יש להזכיר כי עת מדובר באוטם שריר הלב "נקודת המוצא היא, שבמבוטח מקננת מחלת לב כלילית, אשר בסופו של דבר, ללא קשר לעבודה, עלולה לגרום להופעת אוטם שריר הלב" והשאלה העומדת להכרעה היא אם קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה, שהוא הגורם המשרה (הזרז - trigger) לבין הופעת האוטם במועד בו הופיע [עב"ל (ארצי) 462/06 נחום אברהם – המוסד לביטוח לאומי (4.2.2007)].

סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל אנו קובעים כי הערעור מתקבל, והאירוע מיום 5.4.2001 מוכר כפגיעה בעבודה.

בית דין איזורי לעבודה בחיפה ב"ל 17977-10-10 25 פברואר 2014 לפני: כב' הסגנית נשיא איטה קציר נציג ציבור (עובדים) מר: גיורא רדר נציג ציבור (מעסיקים) מר: יוסף קרביץ התובעים: 1. עזבון המנוח חיזגיאייב סולומון ז"ל, ת.ז. 312662299 2. ברוניסלה חיזגיאייב, ת.ז. 312662315 3. מזל חיזגיאייב, ת.ז. 312662331 4. עיד חיזגיאייב, ת.ז. 206314809 ע"י ב"כ עו"ד מחאג'נה מוניר הנתבע: המוסד לביטוח לאומי פסק דין

המנוח עבד כמטפל והיה אחראי לטפול בקבוצה של שמונה חוסים בגילאים שונים.

העבודה המאומצת והמתישה, בשתי משמרות בכל יום בימים שקדמו לפטירתו, ע"פ התאור המהימן של עובדות המקרה, שהוכרו ע"י בית הדין, מהוה "ארוע חריג", הן מבחינה פיזית והן מבחינת הדחק הנפשי לו היה נתון, אשר גרם לערעור פיתאומי ביציבותו של הרובד הטרשתי שנקרע, לאוטם בשריר הלב ובעקבותיה להפרעת קצב קטלנית שהביאה למותו.

...

לסיכום: העבודה הקשה והמתישה בשתי משמרות בכל יום, לה נחשף המנוח בשבוע טרם, גרמו לו להתקף לב קטלני, לפיכך, יש להכיר באירוע הלבבי כתאונת עבודה".

ב"כ הנתבע טענה לעומתו, כי לא הוכח שהיה אירוע חריג בעבודתו של המנוח ביום 22/6/09, וכי המומחה קבע, כי עוד ביום 18/6/09 הפכה תעוקת הלב לבלתי יציבה, כלומר, חמישה ימים לפני הפטירה, ולכן אין קשר סיבתי ודאי בין אותו אירוע הנטען לבין הפטירה, ולכן יש לדחות את התביעה.

לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: בהחלטת בית הדין מיום 7/8/13 ניתנה החלטה מנומקת, בה הכרנו בתובעת מס' 2 כידועה בציבור של המנוח, מר סולומון חיזגיאייב ז"ל. ב"כ הנתבע רשאי לערער על ההחלטה הנ"ל של בית הדין לבית הדין הארצי במסגרת ערעור, אם רצונו בכך.

לאור האמור לעיל, אנו קובעים, כי העבודה הקשה מבחינה פיזית ונפשית בימים שקדמו לאירוע ביום 22/6/09, וכן גם המשך העבודה מיום 18/6/09 ועד ליום 22/6/09 כולל, כשהמנוח היה כבר במצב של תעוקה בלתי יציבה, גרמו והחישו את הופעת האוטם הקטלני בשריר הלב ולמותו של המנוח.

בנסיבות אלה אנו קובעים, כי בתאריך 22/6/09 לקה המנוח באוטם חד בשריר הלב, אשר גרם למותו וכי מדובר כאן בתאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

במסגרת עבודתו של המנוח עבד המנוח כמנהל בית היציקה האחראי על עבודתם של כעשרה עובדים, כאשר בכל משמרת יש כארבעה עובדים במחלקת היציקה.

סיכומו של דבר מחוות דעת המומחה מטעם ביה"ד הרפואי ד"ר ראובן מ. יעקובוביץ' עולה בבירור, כי לא קיים קשר סיבתי רפואי בין נפילתו של המנוח במקום עבודתו במפעל לבין מותו אשר נגרם בעקבות נזק היפוקסי בלתי הפיך קשה ונרחב במערכת העצבים המרכזית, על רקע הפרעת קצב קטלנית של הלב, כסיבוך של אוטם חריף בשריר הלב עם החייאה ממושכת.

ש. צויין עוד בעובדות המקרה ובחוות דעתך, כי ביום נפילתו של המנוח 18.6.08 הגיע המנוח לעבודה ואובחן באותו יום ע"י חבריו כאדם מבולבל, חסר תיאבון וסובל מקשיים בדיבור משעות הבוקר וכי 3 ימים קודם לכן נשלח ע"י מעסיקו הביתה מחשש ששתה לשכרות בעבודה והיה נוהג לצרוך אלכוהול במשך 3 שנים טרם הפטירה.

...

כן לא נתן משקל ראוי למצבו הרפואי של המנוח, לעובדה שקיבל חומר נוגד בבית החולים לצורך בדיקת C.T. בטן וחשד לממאירות, לבעיה בטנית על רקע בעיות בכבד ובלבלב – חומר שבסופו של דבר גרם למנוח לעיבוי שריר הלב – דבר שהביא למותו.

על רקע זה עבודה פזיית קשה במשך קרוב ל-12 שעות, כאשר המנוח היה חשוף גם לעומס חום כבד, היו בסבירות גבוהה של למעלה מ-50% הגורם המשמעותי להתמוטטותו שגרם להפרעת הקצב הקטלנית שהביאה בסופו של דבר למותו.

לאור האמור לעיל – אנו קובעים, כי ביום 18.6.08 התמוטט המנוח במקום עבודתו על רקע מצבו הגופני הירוד ותנאי עבודתו שהיו קשים עבורו כשלמרות זאת עבד באותו היום במשך כ-12 שעות ברציפות.

בית דין איזורי לעבודה בחיפה ב"ל 18133-09-10 29 יולי 2014 לפני: כב' הסגנית נשיא איטה קציר נציגת ציבור (עובדים) – הגב' רבקה שלומי נציג ציבור (מעסיקים) – מר מרדכי שני התובעת: אולגה זאולסקי אלמנת המנוח אנדרי זאולסקי ז"ל ת.ז. 321267601 ע"י ב"כ עו"ד סאמי אבו ורדה הנתבע: המוסד לביטוח לאומי פסק דין

במסגרת עבודתו של המנוח עבד המנוח כמנהל בית היציקה האחראי על עבודתם של כעשרה עובדים, כאשר בכל משמרת יש כארבעה עובדים במחלקת היציקה.

סיכומו של דבר מחוות דעת המומחה מטעם ביה"ד הרפואי ד"ר ראובן מ. יעקובוביץ' עולה בבירור, כי לא קיים קשר סיבתי רפואי בין נפילתו של המנוח במקום עבודתו במפעל לבין מותו אשר נגרם בעקבות נזק היפוקסי בלתי הפיך קשה ונרחב במערכת העצבים המרכזית, על רקע הפרעת קצב קטלנית של הלב, כסיבוך של אוטם חריף בשריר הלב עם החייאה ממושכת.

...

סיכומו של דבר מחוות דעת המומחה מטעם ביה"ד הרפואי ד"ר ראובן מ. יעקובוביץ' עולה בבירור, כי לא קיים קשר סיבתי רפואי בין נפילתו של המנוח במקום עבודתו במפעל לבין מותו אשר נגרם בעקבות נזק היפוקסי בלתי הפיך קשה ונרחב במערכת העצבים המרכזית, על רקע הפרעת קצב קטלנית של הלב, כסיבוך של אוטם חריף בשריר הלב עם החייאה ממושכת.

על כן אנו קובעים כי ביום 18.6.08 לא לקה המנוח באוטם שריר הלב וכי מותו ביום 9.7.08 אינו קשור קשר סיבתי רפואי או משפטי לנפילתו של המנוח במפעל ביום 18.6.08, ואשר אירע על רקע מצב רפואי ירוד של המנוח עצמו בעקבות גורמים שהיו טמונים בו, כאמור בחוות דעת המומחה ד"ר ר. יעקובוביץ'.

בנסיבות אלה התביעה נדחית בזאת.