התביעה, אשר הוגשה במקורה בבית המשפט המחוזי, הוגשה תחילה כנגד המעביד ומבטחתו בלבד (נתבעים 1 ו-2), כאשר בהמשך תוקנה התביעה בדרך של צירוף נתבעים 3-4 (הקבלן הראשי באתר העבודה ומבטחתו).
לאחר שנסיון לקדם הסדר על בסיס קביעות אלו ניכשל, הגיש התובע, בחודש 11/17 (בחלוף 6 שנים ממועד התאונה ו-3 שנים ממועד הגשת התביעה) בקשה לצרוף חוות דעת תעסוקתית של ד"ר ברודסקי ממנה עולה כי התובע אינו יכול לעבוד כפועל ביניין או בכל עבודה אחרת הדורשת מאמץ פיזי, רכוז וערנות (להלן: "חוות דעת התובע").
לאחר עיון מדוקדק בטיעוני הצדדים ובפס"ד סילוורמן אליו מפנים שני הצדדים, אני סבורה, כטענת הנתבעות שיש לדחות את בקשת התובע, ואף למנוע ממנו מלהגיש את חוו"ד יעקבי כחלק מראיותיו בהליך זה.
בנגוד לאמור בפס"ד סילוורמן, אשר עסק במפורש בהגשת דו"ח חקירה שערך משרד הבריאות (הנתבע שם) באשר לנסיבות מותו של הקטין שעיזבונו הגיש שם את תביעת רשלנות רפואית כנגד בית החולים, לא מתקיימים ביחס לחוו"ד יעקבי איזה מהתנאים שנקבעו שם והצדיקו את הגשת דו"ח החקירה חרף היתנגדות הנתבעת לעשות כן.
לענין ההודאה השילוחית – אני סבורה שגם התובע מבין כי לא ניתן לגזור, בשום צורה שהיא, מהאמור בפס"ד סילוורמן ביחס לדו"ח חקירה של משרד הבריאות, לחוו"ד יעקבי שהנו מומחה אליו פנו הנתבעות לצורך קבלת חוות דעתו, ולאחר שזו התקבלה על ידם, החליטו שלא להגישה כראיה מטעמם.
...
לאחר עיון מדוקדק בטיעוני הצדדים ובפס"ד סילוורמן אליו מפנים שני הצדדים, אני סבורה, כטענת הנתבעות שיש לדחות את בקשת התובע, ואף למנוע ממנו מלהגיש את חוו"ד יעקבי כחלק מראיותיו בהליך זה.
בניגוד לאמור בפס"ד סילוורמן, אשר עסק במפורש בהגשת דו"ח חקירה שערך משרד הבריאות (הנתבע שם) באשר לנסיבות מותו של הקטין שעזבונו הגיש שם את תביעת רשלנות רפואית כנגד בית החולים, לא מתקיימים ביחס לחוו"ד יעקבי איזה מהתנאים שנקבעו שם והצדיקו את הגשת דו"ח החקירה חרף התנגדות הנתבעת לעשות כן.
לענין ההודאה השילוחית – אני סבורה שגם התובע מבין כי לא ניתן לגזור, בשום צורה שהיא, מהאמור בפס"ד סילוורמן ביחס לדו"ח חקירה של משרד הבריאות, לחוו"ד יעקבי שהינו מומחה אליו פנו הנתבעות לצורך קבלת חוות דעתו, ולאחר שזו התקבלה על ידם, החליטו שלא להגישה כראיה מטעמם.
לכך אשיב שאני סבורה כי החלטה זו משלימה את ההחלטה הקודמת ועולה בקנה אחד עימה שכן יש בשתיהן כדי לאזן בין האינטרסים הנוגדים.
אולם במקרה דנן, מעבר לכך שיש בו נסיון לנצל לרעה את רצון הנתבעות להתגונן מפני התביעה, אין בו טעמים שמצדיקים את עיקום הכללים הדיוניים שכן חוו"ד יעקבי אינה משקפת "אמת" אלא עמדה רפואית של רופא, שתומכת בעמדת מומחה התובע (בחלקה), הא ותו לא.
לאור כל האמור לעיל אני דוחה את בקשת התובע וקובעת כי התובע אינו רשאי להגיש את חוות דעתו של ד"ר יעקבי כחוות דעת מטעמו, ואין הוא רשאי להסתמך על האמור בה כעדות שבמומחיות או סברה.
אינני עושה צו להוצאות חרף דחיית הבקשה, שכן אני סבורה כי נוצרה בתיק, בעיקר לאור ההחלטה הקודמת, סיטואציה ייחודית שהעלתה שאלה משפטית כנה.
