לטענתם, הפירסום בדבר הפקדת התכנית לא עמד בתנאי החוק; הם לא ידעו על הפקדת התכנית וממילא לא יכלו להגיש את היתנגדותם לה; היו בפיהם טענות מהותיות חזקות נגד השינוי בקוי המיגרש של נחלתם הנובע מהתכנית; התכנית אינה כוללת איחוד וחלוקה ועל כן לא ניתן לרשום על פיה את הגבולות החדשים הקבועים בה; ובכל זאת קיים חשש מוחשי שהאגודה תפעל שלא כדין לרישום הגבולות שבתכנית בלישכת רישום המקרקעין; ואם האגודה תרשום את הגבולות שבתכנית, המבקשים יעמדו בפני משוכה גבוהה ואולי אף בלתי עבירה, להחזרת המצב לקדמותו.
(ב) הודעה כאמור בסעיף קטן (א) תפורסם גם במשרדי הרשויות המקומיות שתחום שיפוטן או חלק ממנו כלול בתחום התכנית, ובאין רשות מקומית כאמור – במקום שנוהגים לפרסם בו הודעות פומביות בתחום התכנית; כן תפורסם ההודעה על לוחות המודעות בשכונות הנוגעות בדבר".
טענה זו מתבססת על תרשומת של חברת "אבוקה" (שהיא החברה המבצעת את הפרסומים עבור הועדה המחוזית לתיכנון ובניה) על גבי נוסח ההודעה שפורסמה בתחומי המושב, לפיה תאריך תליית המודעה הוא 31.1.18 ותאריך הסרת המודעה הוא 14.2.18.
...
לטענתה, התכנית חלה על כל מקרקעי המושב וכלולים בה שינויים כמעט בכל המגרשים במושב; התכנית פורסמה כדין, הוגשו לה התנגדויות, ההתנגדויות נדונו, ובסופו של דבר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה אישרה את התכנית ביום 13.5.19 והדבר פורסם ברשומות ביום 11.9.19; התכנית מגלמת הטבות משמעותיות לאגודה ולכל אחד מבעלי הנחלות שבתכנית; עיכוב קידום התכנית עלול לגרום נזקים כספיים משמעותיים – התכנית מאפשרת להוון את הזכויות בנחלה אל מול מנהל מקרקעי ישראל, מאפשרת לפצל מגרש מהנחלה ולבנות עליו בית נוסף, שלישי, ומאפשרת להעביר זכויות בחלק המפוצל; בנוסף לכך, בזמן שיחלוף, ערך הקרקע עשוי לעלות ובנגזר מכך דמי ההיוון יתייקרו, והדבר עלול לגרום לבעלי הזכויות בנחלות שבתכנית הפסדים כספיים העשויים להגיע לכדי מאות אלפי שקלים; ועלויות התכנון להן התחייבה האגודה צפויות להתייקר.
מיום 18.11.09), בדבר חובתו של המבקש סעד בהליך מנהלי להקפיד על גילוי נאות של מלוא העובדות הנוגעות לענין, מתאימים לענייננו -
"חובתו של העותר היתה לפרוש בעתירתו את מלוא היריעה העובדתית הרלוונטית, ובכלל זה - להביא לידיעת בית המשפט את עובדת קיומם של דיונים משפטיים קודמים שהתנהלו ואת ההכרעות המשפטיות שנתקבלו בנושא העתירה. הדבר נכון שבעתיים, כאשר אמורים הדברים בבקשה המוגשת במעמד צד אחד, בה יש להקפיד במיוחד על גילוי נאות ומלא של העובדות. במובנים אלה, הוגשו הן עתירתו של העותר והן בקשתו למתן צו ביניים במעמד צד אחד, בחוסר ניקיון כפיים בולט; העתירה והבקשה אינן מגלות דבר קיומם של ההליכים המשפטיים הרבים שהתנהלו בערכאות משפטיות סביב זכויות המתיישבים בכפר גבירול; את הקביעות באותן פסיקות לחובת העותר ויתר הנתבעים; ואת חיובם לפנות את המקרקעין זה לא מכבר. משכך, דינה של העתירה להידחות על הסף, אף בלא בירור העתירה לגופה (בג"צ 291/81 חברת האני מיסטר די בע"מ נ' מנהל המכס והבלו, פ"ד לו(4) 53 (1982); בג"צ 4409/98 ד.ש. שמנים וכימיקלים בע"מ נ' מנהל מחוז חיפה במשרד לאיכות הסביבה והממונה לפי חוק החומרים המסוכנים, תשנ"ג-1993 ([פורסם בנבו], 28.10.1998), פיסקה 5; בג"צ 1439/08 ניצולת הקרטל בע"מ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, רשות המיסים בישראל ([פורסם בנבו], 20.11.2008), פיסקה 3; בג"צ 384/09 הקרי (יטאח) נ' משטרת ישראל ([פורסם בנבו], 2.2.2009), פיסקה 6)."
התנהלות המבקשים בענין זה, פוגמת בניקיון הכפיים ותום הלב שלהם ומצדיקה בפני עצמה את דחיית הבקשה.
סוף דבר, אי צירוף בעלי הזכויות בנחלות ובמגרשי ההרחבה כמשיבים, בפני עצמו, מצדיק את דחיית הבקשה; הצגת העובדות בבקשה על ידי המבקשים נגועה בחוסר ניקיון כפיים ותום לב, ודבר זה מצדיק בפני עצמו את דחיית הבקשה; ושיקולי סיכויי העתירה ומאזן הנוחות, מצדיקים בפני עצמם את דחיית הבקשה.
הבקשה נדחית.
