מו"מ עם חברת הביטוח: דוגמה להסדר פשרה

הסכום ששולם על ידי נתבע 1 נועד עבור כסוי ניזקי התאונה והעובדה שאשת נתבע 3 ניהלה משא ומתן עם נתבע 1, הגיעה עמו לפשרה וקיבלה ממנו סך של 6,000 ₪ ו-3 ימים קודם לכן הגישה דרישה לחברת הביטוח מצביעה על היתנהלות בחוסר תום לב והסתרת עובדות מהותיות מחברת הביטוח.

נוכח העובדה שהוסכם שינתן פסק דין על סמך כתבי הטענות והראיות שצורפו להם, מבלי שהצדדים יעידו ויחקרו על גירסאותיהם, הרי שיש לקבוע האם הסכם הפשרה שנחתם בין נתבע 1 לאשת נתבע 3 עניינו תשלום פיצוי בגין הנזק שניגרם לרכב או פיצוי בגין עניינים שהם "מעל לגמולים" שמגיעים לנתבע 3 על פי פוליסת הביטוח, דוגמאת הישתתפות עצמית, הנחת העידר תביעות למשך 3 שנים ועגמת נפש.

בנסיבות אלה, וכאשר הסכם הפשרה מדבר על נזקים עקיפים שנגרמו לאשת נתבע 3, לא ראיתי באי הדיווח לנתבע 1 שהוגשה הודעה על תאונת הדרכים לחברת הביטוח (התובעת) משום הפרת חובת תום הלב של אשת נתבע 3 בהליך המשא ומתן מולו.

...

נתבע 1 טוען כי דין התביעה נגדו להידחות וזאת לאור הסכם הפשרה אשר נערך ונחתם ביום 27.3.16 בינו לבין אשת נתבע 3, אשר הציגה עצמה כבעלת הרכב, הן בעת קרות התאונה, הן במסגרת המשא ומתן והן במעמד חתימת ההסכם, בביתם של נתבע 3 ורעייתו ובנוכחות חתנם.

זאת לא עשה, ולכן, בהתאם לכלל לפיו יש לפרש הסכם לרעת מנסחו, המסקנה המתבקשת היא שהפיצוי המוסדר בהסכם הוא עבור נזקים עקיפים שנגרמו לנתבע 3, דוגמת תשלום עבור השתתפות עצמית, כפי שאף צוין בהסכם במפורש.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה נגד נתבע 1 ומחייב אותו לשלם לתובעת סך של 18,566 ₪ ב-10 תשלומים שווים, חודשיים ורצופים החל ביום 1.8.19.

התביעה נגד נתבעים 2 ו-3 נדחית ללא צו להוצאות.

את התגמולים יש להפחית מסכום הפצוי, שלו זכאי נפגע בתאונת דרכים, מחברת הביטוח.

. ככל שתדחה תביעתו של התובע לקבלת קצבת נכות כללית, כי אז יהיה זכאי התובע לסכום המוקפא, בצרוף הפרישי הצמדה ממועד מתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה זה, ועד למועד התשלום בפועל, ככל שתתקבל תביעתו, אלא שהוון של תגמולי הקיצבאות להן יהיה זכאי לא יגיעו לסכום המוקפא (משוערך כנ"ל לאותו מועד), כי אז יהיה זכאי התובע להפרש שבין הסכום המוקפא לבין הערך המהוון של קיצבאות המל"ל להן יהיה זכאי.

למשל בדוגמא שנתתי לעיל כאשר ניתן פסק דין על סכום של 100 ₪ ונפתח תיק הוצאה לפועל על 1,000 ₪, לאחר שמוסכם ש-100 ₪ שולמו עוד קודם לפתיחת התיק, ברור שלא יהיה מקום להטיל את הנטל על הטוען פרעתי, שכן פסק הדין חייבו לשלם רק 100 ₪.

כאשר מדובר במקרה כזה, רשאי רשם ההוצאה לפועל גם במקרה של מחלוקת על כוונת הצדדים, לנסות להגיע לאומד דעתם של הצדדים בהסכם הן מתוך ההסכם עצמו והן מתוך מסמכים או המו"מ שקדמו לו. כידוע, פסק דין שנותן תוקף של הסכמה בין הצדדים יכול להיות מבוטל אם יתברר, בתובענה נפרדת, שיש לבטל את ההסכם למשל מחמת הטעה.

...

אותו רציונל עומד גם במתן אפשרות לרשם ההוצאה לפועל, במקרה המצדיק זאת, לנסות להבין את כוונת הצדדים שהועלתה, בסופו של דבר על הכתב וקיבלה תוקף של פסק דין.

התוצאה היא אפוא, שאכן המשיב פתח את תיק ההוצאה לפועל על סכומים שלא נקבעו לזכותו בפסק הדין.

אכן המערערת העבירה למשיב את הסכום המוקפא בניכוי התגמולים כפי שהוסכם על ידי הצדדים, ולפיכך יש לקבל את הערעור ולהורות על ביטול החלטת כב' הרשמת וסגירת תיק ההוצאה לפועל – וכך אני עושה.

טענות המבקשת תיקים מסוג זה מסתיימים לרוב בהסדר פשרה למול חברת הביטוח ללא שמוגש כתב הגנה.

העיכוב בקצב ניהול המו"מ מול חברת הביטוח נובע בדרך כלל "מניהול התיק אצל חברות הביטוח השונות המנהלות מספר רב של תיקים וללא עניין של ממש במועדים והחלטות בית משפט". (ראו סעיף 20 לבקשה).

נהפוך הוא מחיקת התביעה מחוסר מעש היא זו שמביאה צדדים דוגמאת אלו שבפניי להתעורר לעשייה.

...

מדובר באגרה נמוכה והיא בוודאי עומדת בשיעור ההוצאות שהיו נפסקות אם הייתה הבקשה מתקבלת.

וראו דבריה של כב' השופטת וילנר בעניין מורד הנ"ל: "לא נעלמה מעיניי טענת המבקש כי נגרם לו נזק בשל תשלום האגרה הנוסף שיידרש לשלם אם יגיש תביעה נוספת. ואולם, אני סבורה כי באיזון הכולל שבין האינטרס הציבורי שלא להעמיס על מערכת המשפט תיקים שאינם בשלים לבין האינטרס של המבקש להימנע ממחיקת תביעתו משיקולים כלכליים ואחרים, גובר האינטרס הציבורי. זאת, במיוחד בשים לב לכך שמחיקת התביעה מחמת חוסר מעש אינה מהווה מעשה בית דין, והמבקש יהיה רשאי להגיש תובענה חדשה באותה העילה ככל שיהיה בכך צורך, בהתאם לדין (ראו: רע"א 3771/12 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' קבודי [פורסם בנבו] (8.7.2012); ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738 (1992)).

סוף דבר אשר על כן הבקשה נדחית.

בשים לב לשיקולי התשומה, בהנתן הגשת תובענה מפורטת, הוכחת שיטתיות בפעולת המשיבה ועמדתה בהליכים אחרים וכן עמדת היועמ"ש, ולצד ניהול מו"מ ארוך וקשה; שקולי תפוקה בדמות תיקון הכסוי הבטוחי בשווי משוער של מיליוני שקלים והשבה ממונית לנפגעים כלכלית; וכן לאור שיקולים של הכוונה ציבורית ובהם שינוי דרכה של המשיבה להבא – כל אלו מלמדים כי הגמול ושכר הטירחה המבוקשים הנם סבירים.

לצד זאת הביע עמדתו באשר לסוגיות הבאות: באשר לתשלומים לחברי קבוצה ב' – מן הראוי הוא כי אלו ישובו לרכיב החסכון בפוליסה ככל שקיים רכיב כזה תוך תשלום התשואה שהייתה צריכה להשתלם בגין הכספי שנגבו כדי ביטוח, זאת על מנת לשמור על עיקרון השבת מצב לקדמותו ושמירה על ייעוד הכספים המקורי והגדלת רכיב החסכון הדבר אף יקל על המבוטחים לקבל הפיצויים המגיעים להם מאחר ולא מצריך פעולה אקטיבית מצדם דוגמאת העברת פרטי חשבון בנק וכיוצא בזה; מן הראוי כי המשיבה תימסור הודעה למבוטחים כי ההודעה משנת 2018 בדבר טיוב הנתונים בטלה וכי המצב שב לקדמותו; באשר למינוי מומחה – מן הראוי כי המומחה יבחן את ההסדר בדומה לבחינה של בודק על מנת להבטיח השבת מצב לקדמותו ביחס לכל המבוטחים; לא מובן מדוע מר אבי אייכלר לא ימונה למומחה מטעם בית המשפט, ומדוע חלף זאת מבקר הפנים של המשיבה הוא שימסור לבית המשפט דו"ח אודות ביצוע הסדר הפשרה; לעניין הבקשה לפטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה – אין לקבל הבקשה.

עם זאת, המשיבה מסכימה להחזיר למבוטחים תשלומים אלו בתוספת הצמדה וריבית הנהוגה בחברת ביטוח על החזר תשלומי פרמיה למבוטחים; לעניין מסירת הודעה למבוטחים בדבר ביטול ההודעה משנת 2018 – המשיבה מסכימה לאמור; לעניין מינוי המומחה – המנגנון שנקבע במקרה דנן הוא ראוי הוגן ויעיל.

...

מקובלת עלי עמדת היועמ"ש, כי יש להקפיד הקפדה יתרה בדבר הטעמים אשר יוכרו כמצדיקים מתן פטור מהאגרה.

סוף דבר הריני מאשרת את הסדר הפשרה בין המבקשים לבין המשיבה (כאשר תשובת הצדדים מהווה חלק בלתי נפרד הימנו) ונותנת לו תוקף של פסק דין.

שכר הטרחה והגמול ישולמו כדלקמן: בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה, תשלם המשיבה סך של 910,875 ₪ כשכר טרחה לב"כ התובעים המייצגים וכן סך של 60,391 ₪ כגמול לכל אחד מהמבקשים (המהווים 50% מכלל שכר הטרחה והגמול שהוערכו על ידי המשיבה).

לגבי חברי קבוצה שהגיעו בעבר להסדר פשרה עם חברת הביטוח יחול האמור בפרק העוסק ב"טענה השלישית" של הנתבעות, כמפורט לעיל.

מפנה לפסק הדין החלקי בעמ' 6 - בתשלומי פשרה מסוג זה כשגרה ואולי אף כמדיניות נושא הריבית לא נילקח בחשבון, לא מונח על שולחן המו"מ ועל כן גם לא הובא בחשבון על ידי הצדדים.

מקרים בהם מקרה הביטוח טרם ארע- הנתבעות הביאו לדוגמה תגמולים המשולמים בגין ניזקי גוף.

...

בפסק הדין הוגדרה הקבוצה כדלהלן: "כל זכאי (מבוטח, מוטב או צד שלישי) אשר במהלך התקופה, שתחילתה שלוש שנים קודם להגשת התובענות וסיומה ביום מתן פסק דין זה (28.2.2021), קיבל מהנתבעות, שלא על פי פסק דין בעניינו, תגמולי ביטוח מבלי שצורפה להם ריבית כדין". בעמוד 6-7 לפסק הדין החלקי אימץ בית המשפט את שנקבע בהחלטה המאשרת ניהול התובענה כייצוגית וקובע כי : "אף בעניין זה יש להותיר את החלטת האישור על כנה, "אין בידי לקבל את טענת המשיבות, לפיה יש להחריג מכלל חברי הקבוצה גם את מי שחתמו על הסכם פשרה או על כתב ויתור שלא במסגרת הליך שיפוטי שהסתיים בפסק דין חלוט...". (סעיף 52 להחלטת האישור).