מהן זכויותיו של ילד נכה עיוורון באשר לקצבאות

לפני ערעור על החלטת ועדת ערר (ילד) מיום 23.11.17 (להלן – הוועדה) אשר דחתה את ערר המערערת וקבעה שאינה זכאית לגימלת ילד נכה בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע -2010 (להלן- התקנות).

בנושא הראיה לפי תקנות הביטוח הלאומי לא מגיעה לסף מזכה לתקנת ילד עם עוורון.

על פי תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע – 2010 (להלן-התקנות) "ילד נכה" מוגדר כאחד מאלה: (1) ילד הזקוק לטפול רפואי מיוחד ; (2) ילד התלוי בעזרת הזולת; (3) ילד עם ליקוי מיוחד ; (4) ילד הזקוק להשגחה חלקית של הזולת; (5) ילד הזקוק לטפול רפואי קבוע; התקנות מגדירות ילד הזקוק להשגחה חלקית של הזולת כדלקמן: "ילד שמלאו לו 90 ימים, אשר רופא שהמוסד הסמיכו לכך, קבע כי בשל ליקוי, מחלה כרונית, בעיית היתנהגות או הבנה לקויה של הילד, הוא זקוק לנוכחות של הזולת בקירבתו, כדי למנוע מצבי סיכון לעצמו או לאחרים וזאת באופן החורג במידה ניכרת מילדים בני גילו". עיון בהחלטת הועדה מעלה כי הועדה שמעה את טענות המערערת מפי בא כוחה והוריה.

באשר לרחצה נכתב במסמך מטעם המוסד החינוכי כי נידרשת השגחה בזמן רחיצת פנים בשל הליקוי בעינה ואכן נמצאה כזכאית לסיוע מועט.

...

לסיכום הוועדה דוחה את הערעור.

דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבור כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן.

סוף דבר – משלא מצאתי פגם משפטי בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה.

העובדות כפי שהן עולות מטענות הצדדים ואינן במחלוקת התובע בשנות ה-50 לחייו; נשוי עם שלושה ילדים; נכה, קטוע יד שמאל ורגל שמאל ועיוור בעין שמאל.

בפסק דין שניתן בתיק דב"ע נד/41-0  מרדכי גרון - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז, 203 (24.1.94) (להלן – עניין גרון), נקבע שהמונח "נמצא" לעניין קיצבאות ילדים, יש לפרש על פי מבחן עובדתי: "א. אין החוק קושר את הזכאות לקיצבת ילדים בפירנוסו של ילד, אלא רק לגבי מי שאינו ילדו של המפרנס (פיסקה (2) בהגדרת "ילד" בסעיף 104(א) לחוק; דב"ע נב/137- 0[2], בע' 214); ב. הזכאות לקיצבת ילדים מושפעת מהמקום בו נמצא הילד, וזאת כמסתבר על סמך ההנחה כי מי שאצלו נמצא הילד דואג לצרכיו ולמחסורו, ללא קשר לכך מי המממן אותם.

...

לכאורה, הפרשנות המילולית של הוראת סעיף 9 א (א) לחוק מביאה למסקנה שבבית משפחה בה מתגורר ילדו, עד גיל 23, של תובע גמלה, די בכך שיש רכב בשימושו כדי לשלול את הגמלה מהוריו.

היא נוסעת עם רכבה לבסיס רחוק מהבית וחוזרת לביתה רק בסופי שבוע, אחת לשבועיים, עונה להגדרת החוק של "ילדו הנמצא עימו". סוף דבר התביעה מתקבלת.

מסלול שני, שהתווסף גם הוא לחוק הקודם במסגרת תיקון 13 (סעיף 127מח), ומעוגן כיום בסעיף 222(ב), מסמיך את השר "לקבוע את התנאים והשיעורים להישתתפות המוסד בהוצאות המבוטח לסידורים מיוחדים לילד כאמור בסעיף קטן (א)(1), ההכרחיים לקיום אורח חיים רגיל". בהתאם, הסדירו תקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), התשנ"ח-1998, את תנאי הזכאות "להישתתפות המוסד בהוצאות לסידורים מיוחדים" (תקנה 2), ואת תנאי התשלום של "גמלה חודשית לדמי מחיה ועזרה ללימודים" (תקנה 3(ב)).

כך עולה גם מדברי נציג הביטוח הלאומי במהלך הדיון בתיקון 13 בועדת העבודה של הכנסת: "אם יש צורך בסידורים מיוחדים לילד נכה [...] לפעמים יש ילד משותק שהוא מאה אחוז נכה וההורים צריכים לצאת לעבודה, ואז מישהו צריך לתת דעתו לאותו הילד, צריך אולי לקחת עזרה בבית [...] כדי שהילד יוכל לחיות את חייו הרגילים. אולי זה ילד עוור שצריך לסדר לו כל מיני מכשירים שיבואו לעזרתו" (פרוטוקול ישיבה 394 של ועדת העבודה, הכנסת ה-7, 4 (27.5.1973)).

משכך, יש טעם בקביעת בית הדין הארצי לעבודה, לפיה – "לשני סוגי הגימלאות יש ייעוד שנקבע הן בחוק והן בתקנות הנכות, ואין הן משמשות למזון, לביגוד או לצרכים אחרים [...] בעניינינו מדובר בגימלת הישתתפות בהוצאות לסידורים מיוחדים 'ההכרחיים לקיום אורח חיים רגיל' [...] וחייבת על כן להיות זיקה בין מצבו של הילד הנכה לבין מטרת הגימלה" (דיון (ארצי) מט/213-0 המוסד לביטוח לאומי – בן אור, פד"ע כא(1) 227 (1990)).

...

סבורני כי הערכאה המבררת – שברגיל מזמינה עדים, ובוחנת ראיות – היא הפורום המתאים לשמור על טובת הילד, ולמנוע מצב שבו הורה שהכנסתו גבוהה יחסית לא יידרש לשאת במזונותיו, בהסתמך על גמלה שנועדה לספק את צרכיו הייעודיים של ילד עם מוגבלות.

השופט נ' סולברג: אף אני סבור, כחברי, השופט נ' הנדל, כי לא קמה עילה למתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי'.

לפיכך, אכן, דינה של בקשת הרשות לערער – להידחות.

מדובר במדריכה מחליפה שאמנם, לדברי העדה מטעם הנתבעת, שהתה במקום כחודשיים, אך אין מחלוקת כי לא היתה המדריכה הקבועה של הילדים.

יחד עם זאת, ישנה הסכמה ביניהם לגבי מידת ההשפעה של התאונה על התובע, במובן זה שהביאה את עין ימין שלו, שסבלה מליקוי אף קודם לכן, למצב של עיוורון.

בסיכומי התשובה מטעם התובע נטען כי המל"ל אינו משלם קצבה לכל ילד נכה אלא להורים אשר ילדם סובל מנכות המונעת ממנו לתפקד עצמאית, דבר שאינו מתקיים לפי הנטען בעניינינו קרי במקרה של אובדן ראיה בעין אחת.

בסיכומו של דבר, הנתבעות לא הוכיחו כי התובע זכאי לקצבה מהמל"ל, וממילא לא הוכיחו את שיעור הקצבה.

...

לפיכך אני מקבלת את טענת התובע כי נפגע בעינו במועדונית לאחר שנזרק עליו מחק.

המסקנה העולה מן האמור היא כי קיימת מחלוקת בין המומחים לגבי חומרת הנכות של התובע לפני התאונה ואף לגבי חומרת מצבו לאחריה.

בסיכומו של דבר, הנתבעות לא הוכיחו כי התובע זכאי לקיצבה מהמל"ל, וממילא לא הוכיחו את שיעור הקצבה.

סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעות 1 ו-2, יחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 445,000 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ וכן הוצאות משפט בתוספת הפרישי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל.

הוועדה דחתה את ערר המערער בפניה וקבעה כי אינו זכאי לקצבת ילד נכה על פי החוק.

על פי המפורט, בבהי"ס נזקק א' לעזרה רבה: מורה תומכת מטעם משרד החינוך פעמיים בשבוע, 4 שעות בכל פגישה; מורה סייעת – 12 שעות שבועיות העוזרת לו להעתיק מהלוח, בהגדלת דפי העובדה, סידור תיק הלימודים, עזרה להכנת הלימודים במימון חלקי של 4 שעות בשבוע מארגון "א' לילדינו"; מורה מתקנת המשלימה עבור א' חומר באופן אוניבידיאלי-הממומן על ידי ההורים; 5-4 שעות שבועיות מפרוייקט פר"ח באוניברסיטת בר-אילן לעזרה בלימודים; פעמיים בשבוע-העשרה במתנ"ס, טיפול של ריפוי בעיסוק, לימודי מחשב לעוורים-ממומן על ידי המרכז לעיוור בפתח תקווה; פעמיים בשבוע – מורה לאנגלית במימון ההורים.

לפיכך, יוחזר עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתנמק באופן מפורט מדוע, על פי תוצאות בדיקת שדה הראייה, אין המערער עונה להגדרת "ילד נכה" על פי התקנה (נוכח התוצאה שהיא, לכאורה, פחות מ-200) והאם יש ביתר מימצאי הבדיקה כדי להשפיע על ההחלטה בעניין זה. סוף דבר: הערעור מתקבל, כאמור בסעיף 12 לעיל.

...

לטענתו, לאחר שנדרשו להביא בדיקת שדה ראייה נדחה ערעורם, מבלי לקבל כל נימוק.

לפיכך, יוחזר עניינו של המערער לועדה, על מנת שתנמק באופן מפורט מדוע, על פי תוצאות בדיקת שדה הראייה, אין המערער עונה להגדרת "ילד נכה" על פי התקנה (נוכח התוצאה שהיא, לכאורה, פחות מ-200) והאם יש ביתר ממצאי הבדיקה כדי להשפיע על ההחלטה בעיניין זה. סוף דבר: העירעור מתקבל, כאמור בסעיף 12 לעיל.