מהם התנאים שמאפשרים הארכת מועד להגשת ערעור לוועדות ערר

מאחר והיה מדובר בעירעור על דרג ראשון נמחק ההליך האמור בהחלטה מיום 25.9.19 ונפתח הליך זה. דיון והכרעה סוגיית ההתיישנות המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה כאמור נקבע בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1977, ויש להגישו "תוך שישים ימים מהיום שבו נימסרה ההחלטה למערער...". לבית הדין לעבודה נתונה סמכות, מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטות ועדות ערר למיניהן, בהתקיים "טעם מיוחד" לכך (עב"ל (ארצי) 33351-11-12 דולאני נ' המוסד לביטוח לאומי (26.9.17)).

אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהנה גוף מעין שפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 הנ"ל).

כמו כן, נידרשת הבהרת הועדה על מנת שניתן יהיה ליישב בין קביעתה מחד גיסא לפיה המערערת מוגבלת במאמץ משמעותי ובתנאי דחק ולחץ לבין המסקנה מאידך גיסא לפיה המערערת כשירה לבצוע עבודות ניקיון (גם אם קלות), עבודות חרושתיות פשוטות וטפול בקשישים (הגם שאינם סיעודיים).

...

פקידת השיקום, אשר קבעה כי למערערת אובדן כושר השתכרות בשיעור 65% קבעה בהערכתה מיום 10.12.18: "להערכתי מצבה הנפשי הדכאוני שקשור בכל הטראומות שעברה, כאבי הגוף, הכאבים האורטופדיים, כאבי הראש גם אם כל אלה היו ברמות חזוים נמוכים הם מצטברים למצב שמאוד מפריע לתפקיד מבחינה פיזית.." סבורני כי הוועדה לא שקלה באופן מספק את נתוניה האישיים של המערערת ולא הביאה בחשבון את מכלול ליקוייה ובעיקר את ההשפעה התפקודית שלהם, במיוחד בשים לב לגילה המבוגר של המערערת ולעובדה שעליה להשתלב בחזרה במעגל העבודה לאחר עשרות שנים בהן לא עבדה בפועל.

כמו כן, נדרשת הבהרת הוועדה על מנת שניתן יהיה ליישב בין קביעתה מחד גיסא לפיה המערערת מוגבלת במאמץ משמעותי ובתנאי דחק ולחץ לבין המסקנה מאידך גיסא לפיה המערערת כשירה לביצוע עבודות ניקיון (גם אם קלות), עבודות חרושתיות פשוטות וטיפול בקשישים (הגם שאינם סיעודיים).

סוף דבר – הערעור מתקבל.

בהליך ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים "להשיב את עניינו של המערער אל הועדה לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתידון בשנית בתכולת הנכון בגין האסתמא אשר נובעת מתנאי עבודתו של המערער. החלטת הועדה תהא מפורטת ומנומקת. המערער וב"כ ויזמנו ויוכלו לטעון טענותיהם בפניה" (להלן – פסק הדין המחזיר).

" בהתאם למתווה שקבע בית הדין הגיש המבקש סיכומים לעניין העירעור על החלטת הועדה, ובהם טען כך: לענין ההתיישנות - נטען כי אמנם התאריך אותו נושא המכתב המודיע על החלטת הועדה הוא 12.9.17, אולם המשמעות של ההחלטה לפיה הורע מצבו של המבקש נודעה לו רק בסמוך לתאריך 13.11.17 עם קבלת הודעת המוסד על חוב, ועל כן רק ממועד זה גובשה ההחלטה באופן שהיה על המבקש להגיש ערעור וממועד זה יש למנות את פרק הזמן של 60 יום להגשת העירעור.

לגופה של החלטת הועדה בנוגע למועד תחילת הנכות – טוען המבקש כי הועדה טעתה בכך שקבעה תאריך תחולה שלא לפי הקריטריונים הקבועים בתקנות וכן בכך שלא הזהירה או התריעה את המבקש בדבר המשמעות הקריטית שיכולה להווצר משינוי תחולת הנכות ובכך לאפשר לו למשוך את עררו.

לגופו של עניין, הגענו למסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות והחריגות של ההליך יש להאריך את המועד להגשת העירעור, זאת מהטעמים הבאים: שעסקינן בהליך הנוגע ללב הבטחון סוצאלי – גמלה ארוכת טווח מחליפת הכנסה, שמצדיקה גמישות והתחשבות מסויימת בכל הנוגע למועדים; האיחור בהגשת העירעור הוא קצר וספק אם הוא עולה על 30 ימים; הליך זה באופן מהותי "חי" בעולם המשפטי שקדם לנפסק בעיניין דולאני, בו לרוב כלל לא היתה מועלית טענה ל"היתיישנות" (כפי מינוחה דאז) וגם אם היתה מועלית סביר כי היה ההליך נדון גם לגופו; סכויי העירעור – ואליהם נתייחס בנפרד.

...

בדיון מוקדם מיום 30.12.18 שהתקיים לאחר שההליך הוסב לתביעה ציין בית הדין האזורי את הדברים הבאים: "בית הדין ממליץ לתובע לדחות את תביעתו משאין לה בסיס. על פניו יש להסביר כי וועדה ע"פ ההלכה מחויבת להזהיר מבוטח על כך שהיא שוקלת להוריד את אחוזי הנכות ומאפשרת לו בנסיבות אלה לנסות לשכנע אותה אחרת (היבט רפואי טהור) בעניינו מדובר במימוש זכות ע"פ החוק ולא וועדה רפואית מטפלת בענין זה לאחר שקבעה את אחוזי הנכות וממילא אין הוועדה צריכה לשקול או להסביר למבוטח כי שינוי למועד התחולה של הנכות (שינוי שהוא ביקש ובהיותו מיוצג (וגם אם לא) עלול או עשוי להביא לתוצאות רעות או טובות למבוטח. התובע יודיע אם ומהי בקשתו עד ליום 01/02/2019". בהעדר הודעה, ניתן ביום 26.2.19 פסק הדין לפיו "משהובא לעיוני ולא הוגש דבר – נדחית התביעה" (הדגשה הוספה – א.א.).

לגופו של עניין, הגענו למסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות והחריגות של ההליך יש להאריך את המועד להגשת הערעור, זאת מהטעמים הבאים: שעסקינן בהליך הנוגע ללב הביטחון סוציאלי – גמלה ארוכת טווח מחליפת הכנסה, שמצדיקה גמישות והתחשבות מסויימת בכל הנוגע למועדים; האיחור בהגשת הערעור הוא קצר וספק אם הוא עולה על 30 ימים; הליך זה באופן מהותי "חי" בעולם המשפטי שקדם לנפסק בעניין דולאני, בו לרוב כלל לא היתה מועלית טענה ל"התיישנות" (כפי מינוחה דאז) וגם אם היתה מועלית סביר כי היה ההליך נדון גם לגופו; סיכויי הערעור – ואליהם נתייחס בנפרד.

נוכח ההשלכה המשמעותית שיש למועד תחילת הנכות על שיעור הגמלה לה זכאי המבקש ועל החוב שעלול להיווצר לו בשל כך, אנו סבורים כי יש להשיב את עניינו של המבקש לוועדה על מנת שתשוב ותבחן את מועד תחילת הנכות (להבדיל משיעור הנכות).

סוף דבר – הערעור מתקבל כמפורט בסעיף 36 לעיל.

כמו כן, בכפוף לאמור לעיל, יוחזר עניינו של המערער לועדה לעררים (אי כושר) על מנת שתיבחן בשנית את מצבו של המערער ותנמק את החלטתה, בשים לב להתקפים התכופים מהם סובל, לגילו ולעברו התעסוקתי.

בערעורו עתר המערער להמשך דיון בעירעור שהגיש לבית הדין ביום 3.1.2017 על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 19.7.2016 או לחילופין, להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 19.7.2016.

גם אם אותו חיקוק אינו כולל הוראה המסמיכה את בית הדין להאריך מועד, אין לראות בכך בהכרח משום "הסדר שלילי". משכך, ניתן לראות בתקנה 125 לתקנות בית הדין מקור עיקרוני לסמכותו של בית הדין להאריך מועד הקבוע בחיקוק להגשת ערעור לבית הדין האיזורי על החלטתו של גוף מעין שפוטי, ובתנאי שאותו חיקוק אינו שולל אפשרות זו במפורש או במשתמע.

בהתבסס על עניין מוניקה מלאו, כי תקנה 125 לתקנות בית הדין מאפשרת את הארכת המועד להגשת ערעורים הקבוע בתקנות הביטוח הלאומי באותו אופן בעניינינו, שוכנעתי כי תקנות המועדים קובעות את לוח הזמנים להגשת תובענות כ"דבר שבסדר הדין" (כלשון תקנה 125 לתקנות בית הדין) ואינן שוללות במפורש או במשתמע את האפשרות להארכת המועד הנקוב בהן, ומשכך לבית הדין סמכות, מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין האמורה וככל שמתקיימים "טעמים מיוחדים שיירשמו", להורות על הארכת המועד להגשת תביעה לבית הדין לעבודה על החלטת המוסד.

...

מעיון בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 19.7.2016 עולה כי הוועדה נתנה את דעתה למחלת האפילפסיה ממנה סובל המערער, אך לא נימקה את החלטתה מלבד הטענה כי "אחדות תדירות ההתקפים לא ברורה (רק דיווח המערער ללא? רפואי)" כך, שלא ניתן להבין מה המסקנה המתבקשת בעניין מחלת האפילפסיה.

לאור כל האמור, ובנסיבות המקרה, אני קובע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, אשר תשקול את הנכות הנפשית והאפליפסיה בנפרד, תוך התייחסות לכל חוות הדעת העומדות בפניה, לרבות חוות הדעת המופיעות בהליך זה. החלטת הוועדה תהיה מנומקת ומפורטת והמערער וב"כ יוזמנו לטעון בפני הוועדה.

סוף דבר: על יסוד האמור לעיל, הערעור מתקבל.

לטענת המערער, מצב הקיבוע גורם לו למנח לא נוח של כפות הרגליים שלא מאפשר עמידה ממושכת או הליכה למרחקים וגורם לכאבים חזקים ולמצב דלקתי במפרק.

בעיניין דולאני (עב"ל (ארצי) 33351-11-12 מוחמד דולאני ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי (26.9.17)) נפסק, כי מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 נתונה לבית הדין הסמכות העקרונית להאריך מועד הקבוע בחיקוק ובתנאי שאותו חיקוק אינו שולל אפשרות זו במפורש או במשתמע.

לפיכך נפסק כי בית הדין מוסמך להאריך מועד להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מטעמים מיוחדים שירשמו.

...

תמצית טענות הצדדים לטענת המערער יש לקבל את הערעור ולהחזיר את עניינו לוועדה לבחינה נוספת בשל הנימוקים הבאים: שגתה הוועדה בקביעת הנכות האורתופדית בקרסול ימין ושמאל.

אין בידי לקבל טענה זו שכן עיון בנוהל זה מעלה כי הסעיף הדן בפגימות מרובות בגפיים מתייחס לקביעת אחוזי נכות לנישומי מס הכנסה וכך גם פסק הדין אליו הפנה המערער.

מכל מקום, הנוהל מופנה לוועדה מדרג ראשון ובהיעדר מקור נורמטיבי לתמיכה בטענות המערער – דינן להידחות.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (נכות כללית) באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן: ביחס לנכות האורתופדית – הוועדה תשקול עמדתה בשנית ביחס לבחירת פריט הליקוי בגין קרסול ימין וקרסול שמאל ותנמק האם מצבו של המערער מגלם קשיון נוח או קשיון לא נוח, כלשון פריט ליקוי 48 (3) לתקנות.

ביום 26.3.2023 הגיש המערער ערעור לבית הדין ובקש להאריך את המועד להגשת העירעור על ההחלטה מיום 29.12.22 וצרף נימוקים הקשורים לרישום שגוי של מזכירת בא כוחו לגבי מועד הגשת העירעור וכן טען שהמשיב לא המציא את ההחלטה למערער.

המועד להגשת העירעור הור בתוך 45 יום מקבלת החלטת ועדת הערר.

הנוהל בעיניין התראה מנהלית לפי סעיף 15(א) לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2012 מאפשר בתנאים המנויים בו להמציא התראה מנהלית במקום עיצום כספי.

ממילא אין מקום להגיש הראיות בפני בית הדין, גם אם היה מבקש להגישן, מאחר שהגשת ראיות חדשות בשלב העירעור מתאפשרות במקרים חריגים רק כאשר המבקש להציגן לא ידע עליהן ולא יכול היה לגלותן לפני כן. כאמור, המערער לא עמד בנטל להוכיח טענתו זו. ולכן אינני נידרש לטענתו שסוכנות הביטוח היא שלוחה של חברת הביטוח – לעניין חוק הגנת השכר.

...

סוף דבר – הערר נדחה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי אפוא למסקנה שדין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.