מהירות של שמונים וחמישה קמ"ש בדרך עירונית

בעפ"ת 23669-10-14 אמארה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) מיום 4.2.2015 נימנע בית המשפט המחוזי להתערב בעונש פסילה של רישיון נהיגה למשך תשעה חודשים, שהוטל על מערער, שנהג במהירות של 177 קמ"ש, בדרך שבה המהירות המרבית היא 90 קמ"ש. בע.פ 1452/05 מדינת ישראל נ' קובטי (פורסם בנבו) מיום 28.2.2006 בוטל גזר הדין של בית משפט השלום לתעבורה, שגזר על המשיב תקופת פסילה של חמישה חודשים, בגין נהיגה במהירות של 169 קמ"ש, לעומת המהירות המרבית המותרת של 90 קמ"ש ופסל את רישיונו של המשיב לשבעה חודשים בפועל.

המדובר בשני ערעורים שנשמעו במאוחד, בהם ערערה המדינה על קולת העונשים שנגזרו על המשיב בשני מקרים שונים, שבהם הורשע בנהיגה במהירות מופרזת של 65 קמ"ש ו- 70 קמ"ש מעל המותר בדרך עירונית.

...

אף אם יש צדק בטענת ב"כ המערער (ואיני מכריע בה), הרי שאיני סבור כי נגרם למערער עיוות דין ומכאן שאני דוחה את הערעור ברכיב זה, בהתאם לסעיף 215 לחוק סדר הדין הפלילי.

לדעתי, התועלת שתצמח לציבור כתוצאה מביצוע של"צ, עולה על הארכת משך הפסילה מעבר ל-11 חודשים, אשר הינה ממושכת גם כך. לאור כול האמור לעיל, ובהתחשב בעונשי הפסילה הנהוגים במקרים דומים, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה ובכך שמדובר בעבירה חד פעמית, של מערער בעל עבר נקי, הגעתי למסקנה שיש להתערב בתקופת פסילת רישיון הנהיגה.

סוף דבר כפי שהוסבר לעיל, עונש פסילת רישיון הנהיגה של המערער מופחת ל-14 חודשים, מתוכם יופחתו 3 חודשים, אשר יומרו ב-150 שעות של"צ, כך שעונש פסילת הרישיון בפועל, יעמוד על 11 חודשים.

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית, לביטול פסילתו המנהלית של המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים החל מיום 30.5.20, לאחר שיוחסה למבקש עבירה של נהיגה במהירות מופרזת – מהירות של 147 קמ"ש בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי בה מותרת מהירות מירבית 90 קמ"ש בכביש 65 ק"מ 22 כיוון ממזרח בשעה 01:11 בנגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, שנאכפה באמצעות מכשיר ממל"ז. לאחר שימוע שנערך למבקש בפני קצין מישטרה, החליט קצין המישטרה לפסול את המבקש מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 30 יום.

בבקשה שהוגשה ביום 2.6.20 טען המבקש, באמצעות ב"כ, כי הוא כופר בעובדות כתב האישום ובאמינות המכשיר במקרה דנן, כי לא נשמר קשר עין רצוף בין השוטר לנאשם, ויתכן ונקלט רכב אחר, וכי לא הוכחו התנאים הנדרשים לאכיפה באמצעות מכשיר ממל"ז, לרבות מיומנות המפעיל ותקינות המכשיר; כי מדובר בנהג מורשה מעל חמש שנים ועיקר הרשעותיו טכניות ומלפני זמן רב; וכי המבקש מתפרנס מעבודתו כנהג משאית בחברה ופסילת רשיונו תיפגע בו כלכלית כיוון שהוא מפרנס יחיד במשפחה.

...

בענייננו, לאחר שבחנתי חומר הראיות בתיק, הנני סבורה, שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות שהמבקש ביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו של נהיגה במהירות מופרזת.

לסיכום - לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש, ולא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית.

וראו דברי בית המשפט בע"ח (מחוזי חיפה) 31129-08-19 כבהא נ' מדינת ישראל, 15.8.19, כב' השופט איל באומגרט: "דומה כי התערבות של בתי משפט בהחלטות מנהליות של קציני משטרה צריכה להיות מידתית ולא על דרך השגרה ורק אם נפל פגם מהותי ומשמעותי בהחלטת קצין המשטרה. בתי המשפט אינם אמורים לשים עצמם במקום הרשות המנהלית." אשר על כן, הבקשה נדחית.

בתאריך 8/7/13 בשעה 00.55 נעצר הנאשם על ידי שוטרים לאחר שנתפס כאשר הוא נוהג ברכב בדרך עירונית בה המהירות המותרת היא 50 קמ"ש במהירות של 96 קמ"ש. משנתבקש הנאשם להזדהות השיב כי אין ברשותו כל מיסמך מזהה ומסר את שמו של והיב אל עטאונה ואת מספר תעודת הזהות שלו.

לאור כל אלה, עתרה התביעה להטיל על הנאשם 14 חודשי מאסר בפועל, להפעיל את המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו, להטיל עליו מאסר מותנה , קנס משמעותי, פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה שלא תפחת מחמש שנים וכן פסילת רישיון נהיגה על תנאי.

...

אני גוזרת על הנאשם שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שתחילתן מיום שחרורו ממאסר, לבל יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה ללא רישיון נהיגה.

אני מורה כי הנאשם ייפסל מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שלוש שנים בפועל, שתחילתן מיום שחרורו ממאסר.

אני מורה כי הנאשם ייפסל מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים ואלה יהיו על תנאי למשך שלוש שנים שתחילתן מיום שחרורו ממאסר לבל יעבור עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה או נהיגה בזמן פסילה.

ביום 28.02.2021 נערכה כנגד המבקש הודעת תשלום קנס בגין עבירה של נהיגה בדרך עירונית המסומנת בתמרור 426 במהירות של 115 קמ"ש העולה על מהירות של 80 קמ"ש הרשומה בתמרור, בנגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

לבקשה צורף אישור מסירה המעיד כי הודעת התשלום נשלחה למבקש בדואר רשום לכתובת מגוריו והוחזרה בתאריך 05.05.2021 מהסיבה "לא נידרש". בהקשר זה קובעת חזקת המסירה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 את שלהלן: "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלן". לעניין החזקה האמורה קבע בית המשפט העליון בע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 04.09.07) את הדברים הבאים: "התקנה איננה דורשת בחינה מדוקדקת מה עלה בגורל המשלוח ודי כי חלפו 15 ימים מיום יציאתו למען הנכון בדואר רשום...".  בהקשר אחר נאמר כי מטרת תקנה זו היא להעביר את נטל הראיה לעניין המסירה (ראו: רע"פ 7766/11 שלי ארד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.11.11)).

...

לדבריו, יש להיעתר לבקשתו על מנת שלא ייגרם לו עיוותו דין כתוצאה מהרשעתו בעבירה בה הוא כופר.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 05.11.07): "לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש,  הבקשה נדחית.

בנסיבות אלו, עוכב ביצוע עונש הפסילה וזאת לתקופה של חמישה חודשים כדי לאפשר לעורר לפנות למשטרה ולהציג שם את טענותיו כי אחרים הם אלו שביצעו את העבירות.

מעבר לאמור לעיל, מעיון בפירוט הניקוד שהוצג לבית המשפט, עולה כי מדובר בנקודות שנצברו עקב נהיגה בדרך עירונית במהירות של 30 ו-40 קמ"ש מעל המותר (שני אירועים שונים) ועוד עבירות של הסעת נוסעים ללא חגורת בטיחות, נסיעה כאשר הנהג אינו חוגר חגורת בטיחות (4 עבירות) ושימוש בטלפון בעת נסיעה.

...

בנסיבות אלו אין מנוס אלא לדחות את הערר מכל אחד מהטעמים הבאים: הטעם הראשון הוא האיחור בהגשת הערר.

אשר על כן, בסיכומו של דבר, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת רשות הרישוי אשר הורה על פסילת רשיון הנהיגה של העורר לתקופה של שלושה חודשים.

הערר נדחה.

אני מחייב את העורר לשלם למשיבה את הוצאותיה בדיון בפניי בסך של 3,000 ₪.