מהירות מופרזת במד מהירות לייזר: עבירות תנועה

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 12.4.19, הודעת תשלום קנס, בגין עבירה של נהיגה במהירות של 126 קמ"ש, בדרך שאינה עירונית, בה המהירות המותרת הינה 90 קמ"ש (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

פרשת התביעה מטעם המאשימה, העידו העדים הבאים עדת תביעה מספר 1 - המתנדבת יונה וקסלר, מטעמה הוגש מיזכר, שסומן ת/1 עד תביעה מספר 2 - רס"ר רן דוד, מפעיל מכשיר מד מהירות לייזר מידגםUltraLyte (להלן – ממל"ז) ועורך הדו"ח, מטעמו הוגשו הדו"ח, שסומן ת/2, נספח לעניין ביצוע בדיקות לממל"ז, שסומן ת/3 ועותק מסרטונים שצולמו במצלמת הגוף של העד וסומנו ת/4.

העד הראה לנאשם את מכשיר הממל"ז ובו נתוני המדידה ורשם מפיו את הדברים הבאים: "הסתכלתי במד מהירות לא עברתי את ה-120". על פי ת/3, הרי שעובר לאכיפה ומדידת רכב הנאשם, ביצע העד את הבדיקות הנדרשות להוכחת תקינותו של מכשיר הממל"ז – בדיקה עצמית, בדיקת תצוגה, בדיקת תאום כוונות ובדיקת מרחק קבוע וקבע כי הן היו תקינות בנוסף, מילא העד אחרי הדרישות לצורך אמינות ההפעלה.

לאחר שקבעתי את אמינות ותקינות המכשיר שבנידון ואת מיומנות העד, יש לבחון אם הפעלתו נעשתה על פי הנהלים הקבועים ואחר שבחנתי את מכלול ראיות המאשימה, הרי שלטעמי, לא נפל כל פגם באופן הפעלת מכשיר הממל"ז וזאת מהנימוקים הבאים: בנוגע ל-נ/3, הרי שמטרתו של נוהל זה, הינה "קביעת כללים לעצירת רכב ע"י סייר תנועה, להצבת אמצעי אכיפה ואופן העמדת ניידת באכיפה ולהבטחת בטחונם ובטיחותם של השוטרים, הנהגים ועוברי הדרך הנוספים". מכך אנו למדים, כי אין מדובר בנוהל, המתייחס לגופה של אכיפה באמצעות מיכשור, אלא קובע נהלי בטיחות, לרבות בעמוד 53, אליו הפנה הסניגור, כאשר סעיף 6 קובע בזו הלשון :" רכב ייעצר (ההדגשה שלי ש.ק), רק אם הוא בודד, הכוונה...". דהיינו, אין כל היתייחסות לאופן ביצוע האכיפה כנגד הרכב ומדידתו באמצעות הממל"ז, אלא לאופן עצירתו בלבד, מתוך רצון לשמור על בטיחות הנהגים והשוטרים.

ההגנה בחרה להסתמך על הקבוע ב-נ/3, שכפי שציינתי לעיל, עוסק בנהלי בטיחות ולא בעקרונות אכיפה באמצעות מכשיר ממל"ז. עוד אציין, כי אין זה סביר בעיני להעמיד שוטר נוסף בדרך שאינה עירונית, על מנת לעצור רכב שנוסע במהירות מופרזת והדרך של זהוי רכב עבריין ונסיעה אחריו, באמצעות ניידת מישטרה, הינה דרך בטיחותית והגיונית בהרבה.

...

החלטה זו אושרה גם ברע"פ 6662/16 כהן נגד מדינת ישראל, בו נאמר: "טענתו העיקרית של המבקש, כאמור, היא שלא היה ניתן להגיע למסקנה אודות תקינות המכשיר עקב חוסר ראייתי. בניגוד לעמדתו, נחה דעתי כי בצדק קבעו הערכאות הקודמות כי המכשיר היה תקין. ודוק, הן בית המשפט לתעבורה והן בית המשפט המחוזי בחנו בקפידה את עדות השוטר ואת המסמך שעל גביו סימן את תוצאות בדיקת תקינות המכשיר, והגיעו למסקנה חד משמעית כי סימון ה"וי" על ידי השוטר נערך לאחר שהמכשיר נבדק ונמצא תקין.

מקובלת עלי טענת העד, כי לא יכול היה לתעד את פרטי רכב הנאשם, עד לאחר עצירתו ודי בכך שווידא כי זהו הרכב הנאכף, כמפורט לעיל.

מכל האמור לעיל, אני קובעת כי המאשימה הוכיחה כי מכשיר הממל"ז הופעל על פי דרישות הנוהל המשטרתי והאכיפה, בוצעה כדין.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

בית המשפט קמא קבע כי בעניינינו, המאשימה לא הוכיחה, ברמה הנדרשת במשפט הפלילי, כי בעת ביצוע העבירות המיוחסות לנאשמים, היה מוצב תמרור 424 (כניסה לתחום דרך עירונית) באחת הכניסות לעיר נצרת ומשכך, לא ניתן לומר כי נעברה עבירה של נהיגה במהירות מופרזת בדרך עירונית ויש לזכות את הנאשמים.

בית המשפט קמא הסתמך בהכרעת הדין על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעיניין ע"פ (י-ם) 6541/02 ראובן אלי נ' מדינת ישראל (1.7.2003 להלן: עניין ראובן) ועל הנחיית אגף התנועה של משטרת ישראל מיום 22.7.2003 (הנחיה מס' 16/2003) ולפיה, על השוטר להתייחס בדו"ח שהוא רושם לקיומו של תמרור המורה על המהירות המותרת והיכן הוא מוצב וזאת "רק לאחר שהשוטר בדק הצבת התמרור לפני ואחרי האכיפה". בית המשפט קמא קבע, כי מתעודות עובד הציבור שהוגשו על ידי המאשימה עולה כי בדיקת קיומו של תמרור 424 בכניסה לעיר נצרת נעשתה אחת לשלושה חודשים בממוצע וכי המאשימה לא הציגה כל ראיה ישירה לכך שביום המסוים של ביצוע העבירה, היה מוצב תמרור כאמור.

על פי הנחיית המישטרה עליה נסמך בית המשפט קמא, בכל דו"ח מהירות שנירשם על ידי שוטר בתוך העיר (אכיפה באמצעות לייזר או מולטנובה), מחויב השוטר לבדוק ולציין בדו"ח כי קיים תמרור 424 בכניסה לעיר ואת מיקומו המדויק.

יתר על כן, על פי אותן עדויות, מדידות המרחק בוצעו תוך כדי נסיעה ברכב ושימוש במד המהירות המותקן בו. ההפרשים בין המדידות - באחת מהן צוין מרחק של כ- 1,300 מ', בשלוש מהן צוין כ- 1,400 מ' ובשלוש נוספות צוין כ- 1,500 מ', הנם הפרשים שבהחלט יכולים להמצא במדידה המבוצעת בשיטה זו, בפרט שעה שמדובר באומדן ובהערכה בלבד.

...

ובאשר להבדלי המרחק שצוינו בתעודות עובד הציבור - סבורני כי גם בכך אין כדי לטעת ספק סביר.

על יסוד האמור לעיל, דין הערעור להתקבל ויש להרשיע את המשיבים בעבירה שיוחסה להם בכתבי האישום.

בנסיבות אלה, שומה היה על בית המשפט קמא להיעתר לבקשת התובע ולאפשר לו להיערך כראוי להשמעת סיכומיו ולחלופין לאפשר לו להשלים את סיכומיו בכתב, כפי שביקש.

באותו זמן ובאותו מקום הפעילה שוטרת (להלן: השוטרת) מד מהירות לייזר במסגרת פעילות הפיקוח של משטרת התנועה.

כאשר חלף הרכב על פני השוטרת ונקלט במד המהירות, החלה השוטרת בנסיעה בעקבות הרכב במטרה לעצרו.

במסגרת זאת, במהלך המרדף ביצע הקטין פעולות נהיגה מסוכנות רבות בתחומי העיר חדרה, ובהן: נהיגה במהירות מופרזת, חציית צמתים באור אדום, סטייה לשולי הכביש, חציית קו הפרדה רצוף ונסיעה בנגוד לכיוון התנועה – כל זאת, בשעה שהשוטרת דולקת אחריו ומסמנת לו לעצור.

על יסוד עובדות אלו הואשם העורר בעבירות הבאות: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(1) ו-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); יידוי של אבן לעבר כלי תחבורה, עבירה לפי סעיף 332א(א) לחוק העונשין; הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 275א לחוק העונשין; הפרעה לשוטר בזמן מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין; וחבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין (להלן: ההליך העקרי).

...

לטענת העורר, שגה בית המשפט בהסתמכו על תסקיר שירות המבחן ממנו עלה שלעורר קושי בקבלת סמכות ובציות למציבי גבולות, שכן שירות המבחן הסתמך בהתרשמותו זאת על כך שהעורר נשר ממכינה ולא הסתדר במגורים משותפים עם אביו – דבר שלטענת העורר הוא טבעי לגילו ואינו מוביל למסקנה שהסיק שירות המבחן.

סבורני כי בנסיבות המקרה דנן מן הראוי לבחון את האפשרות לשחרר את העורר למסגרת של עמותת "אכפת" בתנאים של מעצר בית מלא, איסור יציאה מן הארץ, הפקדת דרכון, הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בסך של 30,000 ש"ח, הפקדת ערבות צד ג' בסך של 30,000 ש"ח, ובתנאים מגבילים נוספים אשר ייקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.

כאפשרות חלופית, סבורני כי מן הראוי לבחון את העברתו של העורר למעצר באזוק אלקטרוני בבית אביו עם הוספת מפקח שאינו בן משפחה של העורר – וגם זאת בתנאים של מעצר בית מלא, איסור יציאה מן הארץ, הפקדת דרכון, הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בסך של 30,000 ש"ח, הפקדת ערבות צד ג' בסך של 30,000 ש"ח, ובתנאים מגבילים נוספים אשר ייקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.

הערר מתקבל אפוא, והתיק חוזר לבית המשפט המחוזי חיפה לבחינת החלופות כאמור לעיל – זאת, מבלי לטעת שום ציפיות אצל העורר.

מעבר להתרשמותו הבלתי אמצעית מן השוטרת ומידת הקוהרנטיות והעקביות שבעדותה, יש לראות גם, כי השוטרת לא התיימרה לזכור דבר מעבר לאמור בדו"ח ו"לשפר" בזאת עמדתה; היא העידה פעמיים בלבד במהלך ארבע שנותיה כסיירת תנועה, ויש גם בזאת כדי להעיד על מקצועיותה.

טענתו זו תוארה כבעייתית מאחר שאין חולק, כי המערער "לא נסע ואפו במד המהירות". לאור האמור, מצא בית המשפט קמא להרשיע המערער בעבירת המהירות, כפי שיוחסה לו בכתב האישום.

באשר לערעור על העונש-לטענת ב"כ המשיבה, למערער עבירות של נהיגה במהירות, ואין זו הפעם הראשונה בה נהג במהירות מופרזת.

אי לכך, שיגור פעימות של קרני לייזר לעבר רכב המטרה ומדידת זמן מעופם לרכב וחזרתם ממנו, מאפשרים לקבוע את המרחק שבין המכשיר לרכב, וזאת על פי הנוסחה הידועה, כי מרחק הינו פונקציה של זמן ומהירות.

...

לאחר שעיינתי בחומר הראיות וכן בעדויות, אשר הונחו בפני בית המשפט קמא, שוכנעתי, כי אין מקום להתערב בממצאיו ודין הרשעתו של המערער – להוותר על כנה.

למותר לציין, כי בנהיגה פרועה שכזו, היוה המערער סכנה חמורה – הן לעצמו והן ליתר הנהגים בדרך, ועליו לתת הדין על כך. אשר על כן, דין הערעור לעניין גזר הדין – להידחות.

סיכומו של דבר 20.

האי לכך, וכאמור, דין הערעור דנן – על שני חלקיו – להידחות.