המשיבה ביקשה לדחות העירעור, תוך הדגשה כי פסק דינו של בית משפט קמא קובע ממצאים עובדתיים ונסמך על מהימנות עדים וערכאת ערעור אינה מיתערבת בעניינים אלו.
...
נקבע בסעיף 25 לפסק הדין:
"תוצאת האמור הינה אם כן, כי מקובלת עליי טענת הנתבעת, לפיה הסכם שינויים מס' 1 נחתם לאחר מו"מ שקיפל בתוכו את הסכמת הצדדים לדחות את מועד המסירה בשבעה שבועות כנגד ביצוע עבודות שינויים; מקובלת עליי בעניין זה גם טענת עדי הנתבעת לפיהן מדובר היה בעבודות שינויים משמעותיות אשר בגינן הוארך מועד המסירה בהסכם שינויים זה (זאת בשונה מהסכמי השינויים האחרים שנחתמו לאחר מכן); מקובלת עליי גם הטענה לפיה התובעים שבו ואישררו פעם אחר פעם את מועד המסירה הנדחה, לרבות בחודש פברואר 2018, בסמוך למועד מסירת הדירה. זה היה אומד דעת הצדדים- והוא השתקף נאמנה במסמכים שנחתמו בין הצדדים.
אף אני סבורה, כי בנסיבות המקרה שלפנינו לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש משנפסק פיצוי בגין האיחור בהתאם להוראות חוק המכר דירות.
לפיכך, משלא מצאתי עילה להתערבות חריגה של ערכאת ערעור בקביעות עובדתיות דין הערעור להידחות.
לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.