מהי תוכנה וטיבה של הצהרת תובע

אם חברי היה סבור והיחידה החוקרת הייתה סבורה שתיק זה בשל על מנת להגיש כתב אישום או הצהרת תובע, היו באים אם אחד משני אלה.

מלבד חווה"ד שהוצגה בפניי, ואשר תוכנה משקף את העובדה כי החשד הסביר ביחס לטיבו של החומר שנימצא ברכב היתעצם, הרי שמעתי בקשב רב את טענת ב"כ המשיבים כי מאחר שלא נימצאו מעתקים של הט.א., כי אז אין בכך כדי לקשור בהכרח את המשיבים לחומר שנתפס ברכב.

...

ב"כ המשיב 2: כיוון שתשובות שאנו שומעים היום מטוען המעצרים נאמר לנו במפורש שהתשובות שקיבלנו בהארכת המעצר הן לא מדויקות, אני חושב שאין מנוס מלשאול שאלות ספציפיות שוב פעם, כדי שבפני בית המשפט תהיה תמונה מהימנה, וגם בפנינו, של התרחשות האירועים.

לאור כל האמור הורה בית המשפט על מעצר המשיבים עד להיום.

ואולם, מנגד, בהקשר זה סבורני כי טענה זו אינה מתיישבת על פניו, ומבלי לקבוע מסמרות, בחקירה שסומנה על ידי באות B, בשורות 25-33, וכן בשורות 47-52, אשר העולה מתוכן אינו תואם גרסת המשיבים, ובוודאי שלא הולם טענת באי כוחם במועד הדיון היום.

לאור כל האמור, ולפי שהתרשמתי כי החשד הסביר התעצם, וכי עילת המסוכנות נותרה בעינה ביחס לכלל המשיבים, הגם שהם נעדרי עבר פלילי, ולפי שבנוסף קיימת עילה נוספת בת מעצר בדמות חשש אפשרי לשיבוש הליכי חקירה אילו ישוחררו המשיבים בעת הזו, מצאתי להורות על הארכת מעצרם של המשיבים עד ליום 13.4.17 בשעה 13:00.

"תשובה חיובית לשאלה זו משמעה, כי הסעד שהתבקש הוא סעד חלקי בלבד, ובית המשפט ייטה, בדרך כלל, שלא לתתו ... כדי שבית המשפט ייעתר לתביעה למתן סעד הצהרתי, על אף שהיא אינה ממצה את זכויותיו של התובע, על התובע להצביע על קיומו של אינטרס לגיטימי לפיצול הדיון ולהסתפקות בהצהרה בשלב זה...". (רע"א 7886/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' ביריאן (27.3.2012)) עוד, כלל הוא כי מקום בו מוגשת תובענה בהליך של סעד הצהרתי, שמטרתו המרכזית היא לשמש "מערכה ראשונה" שתוביל להגשת תובענה נוספת המכוונת למתן סעד אופראטיבי, על התובע להצביע על קיומו של אינטרס לגיטימי המצדיק את פיצול ההליך והסעד המבוקש.

בעיניין סיריל קבעה כב' השופטת וילנר כי "כדי להכריע בשאלה אם תביעה להסרת קפוח המיעוט לפי סעיף 191 לחוק החברות היא תביעה למתן סעד כספי או תביעה למתן סעד שאינו ניתן לביטוי כספי יש לבחון את נסיבותיו של כל מקרה, ובפרט את מהותם של הסעדים המבוקשים בתביעה." סופו של דבר, תוך סקירת הפסיקה ויישומה בערכאות השונות קבעה כי סעד בגדריו מתבקש ביהמ"ש ליתן הוראות לרכישת מניות התובע, אף מבלי לפרט את טיבן ומהותן ומבלי להעריך את שווי המניות, הוא סעד אופראטיבי ולא סעד הצהרתי ויש לשלם בגינו אגרה בהתאם לתקנה 6 לתקנות האגרות (סעיף 13 לפסה"ד).

החלטה דומה התקבלה גם על ידי כב' הרשם (כתוארו אז), השופט (כתוארו אז) איתן אורנשטיין בש"א (ת"א) 1244/07 צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ נ' עדי רופין (25.3.08)) על בסיס הילכת ענבי.

...

לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי אכן מדובר בתביעה לסעדים אופרטיביים, בגדרם מתבקש גם סעד כספי במסווה של סעד הצהרתי; כפועל יוצא, שולמה אגרה בחסר.

לכן, אני מורה למשיב לשום את סכום הסעד המבוקש, ובהתאם יחושב סכום האגרה.

מזכירות תעביר החלטתי לעיונו של סגה"נ כאבוב.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בע"ח 4191-12-19 לסרי ואח' נ' ישראל תיק חצוני: בפני כבוד השופט עידו דרויאן-גמליאל מבקשים 1. ניסים לסרי 2. שחר דנגוט 3. רונית לסרי 4. ז.ר.ד שירותי תוכנה בע"מ משיבה מדינת ישראל החלטה

טיבה האמיתי של בקשת ההגנה הוא כלכלי – ההגנה מעוניינת בתירגום ותימלול של החומר ומבקשת לגלגל על התביעה את העלויות.

במקרה דנן אין בסיס להטלת ספק בהצהרת התביעה, והשוו לבש"פ 3603/19 משה נ' מ.י. (2019), סעיף 11; בש"פ 1388/18 מ.י. נ' אבו עמאר (2018); בש"פ 6507/09 קצב נ' מ.י. (2009), סעיף 10.

...

לא הונחה תשתית עובדתית המצדיקה הטלת חובה כמבוקש לפתחה של המשיבה, ודין הבקשה במישור זה גם היא להידחות.

" הבקשה נדחית.

סוף-דבר: הבקשה נדחית, על שלוש ראשיה.

למצב כגון זה שבפניי, בו הסעד הנתבע הוא כספי, אך השאלות שנטען כי מזכות את התובעת בסעד זה הן מתחום המשפט המנהלי, היתייחס כב' השופט (בדימוס) א' רובינשטיין ברע"א 3879/05 עריית חדרה נ' חג'ג' אמריקה ישראל בע"מ, פִסקה ד(4) (12.7.2005): "אכן, אילו התעוררה השאלה בשעה שביקשה המשיבה את היתר הבניה ונקבעו לה תנאים שסברה כי אינם עומדים במבחן הדין, היה מקומה – לאחר מיצוי ההליכים בגופי התיכנון (ראו ע"א 6365/00 בר אור נ' הוועדה המחוזית לתיכנון ובניה מחוז צפון, פ"ד נו(4) 38 (השופט לוי)) – במערכת בתי המשפט לעניינים מנהליים. לא כן, משעסקינן בסעד כספי, שאזי עומדת על מכונה הילכת רע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 812 (השופט – כתארו אז – ש' לוין), וכדברי בית המשפט שם, כי המבחן היחיד הקובע הוא מבחן הסעד 'ואין נפקא מינה לדינא, אם עילתה של התובענה נולדה בתחום המשפט המנהלי, שגם במקרה זה אין מדובר אלא ב'תביעה אזרחית', שהסמכות לידון בה נקבעת לפי סכום התביעה ומי שתובע כסף אין לומר עליו שתביעתו היא 'כסוי' לדבר אחר' (עמ' 815). כן ראו ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי, פ"ד לא(3) 561, השופט – כתארו אז – י' כהן, בעמ' 568-567. בתי המשפט לעניינים מנהליים נולדו כיצורים בג"ציים, ובעניין כגון נידוננו, אילו הוגשה לגביו עתירה משכבר לבג"צ, היה מן הסתם שולח את העותרים אחר כבוד לסעד החלופי בבית המשפט האזרחי (ראו דברי השופט ש' לוין שם). לעומת זאת התוצאה לה עותרת המבקשת היתה יוצרת סירבול – תחילה עתירה מינהלית להצהרה בדבר אופיו של התשלום הנתבע, ואחר כך תובענה אזרחית, ולא לכך כיוון המחוקק," (ההדגשה שלי – ס.מ.).

כב' השופטת א' כהן קבעה (רע"א (מחוזי ת"א) 68021-09-16 רון חולדאי נ' גולן (1.12.2016), כי: "כאשר בוחנים את טיבה ותוכנה של התביעה ומתחקים אחר מהות הסיכסוך האמיתי כפי שמצטייר מכתב התביעה אני סבורה כי יש לסווג את תובענה כעניין מנהלי ולא כעניין אזרחי" (שם, בפִסקה 8(ג)(5)), שכן רוב התביעה עוסקת בתופעת התיישבות המסתננים בדרום תל-אביב, אי-אכיפת החוק על ידי הרשויות והשלכות התופעה על חיי התושבים בדרום תל-אביב.

לפיכך, הצמדת מחיר לתביעה איננה כמטה קסמים המשנה את טיבה של התביעה ואת הנושאים המהותיים בהם היא עוסקת.

...

לפיכך לא ניתן לדון בטענה במסגרת "תקיפה עקיפה". נוכח כל המפורט לעיל, אני מקבלת את טענות אורט ומשרד החינוך, ומורה על מחיקת התביעה על הסף.

הטעם לכך הוא, שגם אם התוכנית מושא ההליך נכללת ב"תכניות לימודים" המוחרגות מסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים, הרי שהתוצאה היא שהעניין מסור לסמכותו העניינית של בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, ואין בכך להקנות לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה (עיינו: א' גורן, בתי משפט מינהליים (2008), בעמ' 81).

ה – סוף דבר מורם מאמור שאני מורה על מחיקת התביעה בשל חוסר סמכות עניינית.

לטענת התביעה, הצהרת העד רלוואנטית וקבילה, ויש לאפשר הגשתה כראיה לאמתות תוכנה.

מיהו המומחה לעניין הדין הזר? הפסיקה אימצה, לעניין זה, את עמדתו של המלומד פרופ' מנשה שאוה, במאמריו "טיבו ואופן הוכחתו של הדין הזר במשפט האנגלו-אמריקאי ובמשפט הישראלי" עיוני משפט ג 725 (1974), שלפיה המומחה, שבאמצעותו מוכח הדין הזר, יכול להיות אדם בעל השכלה משפטית, או אדם אחר שאינו משפטן, אשר מפאת מקצועו או עסוקו ניתנה לו ההזדמנות לרכוש ידיעות בדין הזר (עניין פייסבוק, לעיל; עניין מלכה, לעיל; ע"א 5664/93 כנען נ' United States of America, בפיסקה 3 לחוות דעתה של השופטת שטרסברג-כהן, פ"ד נא(1) 114 (1997)).

...

נקבע בהקשר זה, כי אף אם שגתה התביעה באי העברה של חוות דעת מומחה כדין, הגשת חוות הדעת שלא בדרך הצורנית המקובלת אינה פוגמת כשלעצמה בחובה להעביר את החומר, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, ובלבד שהעד העיד בסופו של דבר (עניין קלדרון, לעיל, בפסקה 18(א) לחוות דעתו של השופט ג'ובראן).