על פי העובדות המפורטות בכתב האישום , לנאשמים דנן מיוחס ביצוע עבירה של ביצוע עבודות בניה טעונות היתר , בסטייה מהיתר הבנייה הקיים בפועל, אחריות לבצוע עבודות הבניה הנ''ל , כפי שיפורט בהמשך .
העובדות שבבסיס כתב האישום:
בתאריך 7/1/18 , או סמוך לכך , כך כתב האישום , הנאשמים דנן היו אחראים לבצוע עבודות בניה בסטייה מהיתר בנכס המצוי ברחוב פלמ"ח 35 חיפה, והידוע כגוש 11191 חלקה 162 באיזור ביניין ערים חיפה (להלן: הנכס).
לאחר שבחנתי את טיעוני הנאשמת, כפי הציטוטים מעדותו של מר סלע, ובהיעדר העדה של המהנדס שטיפל בבקשה להיתר, על גלגוליה, לא מצאתי כי חלה לגביה ההגנה של טעות במצב דברים, כהגנה בעבירות של אחריות קפידה, ולא הוכח כלל כי הנאשמת עשתה ככל אשר ביכולתה למנוע ביצוע העבירה, לפני קיום העבירה , עת הגישה את הגרמושקות המתוקנות והמאושרות מכיבוי אש והג"א לידי הועדה, אך הגרמושקה שהוגשה לועדה הייתה שונה, ועת ניתן ההיתר, היא לא טירחה לבצע פעולה כה פשוטה של לקרוא את תוכן ההיתר .
...
בעניין זה ראו ע''פ 8994/08 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם ב "נבו"):
" דוקטרינת ההגנה מן הצדק מאפשרת לבית המשפט לבטל אישום, כאשר מסתבר לו כי לא ניתן להבטיח לנאשם משפט הוגן או כאשר העמדתו לדין פוגעת בעקרונות הצדק וההגינות, בדרך כלל בשל התנהלותה הקלוקלת של התביעה [בג"צ 1563/96 כץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נה(1) 529, 543-545 (1997); בג"צ 5319/97 קוגן נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פ"ד נא(5) 67, 94-95 (1997); על"ע 2531/01 חרמון נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו, פ"ד נח(4) 55, 77-79 (2004)]. ההצדקה העיקרית לשימוש בסמכות קיצונית זו של בית המשפט הינה הרצון להבטיח כי רשויות אכיפת החוק ינהגו באופן ראוי, כמתחייב ממעמדן כגוף שלטוני. היא נועדה להוות בלם לפעילות אכיפה שלוחת רסן ושרירותית המתכחשת לזכויות הנאשם ולערכים של שלטון החוק. אכן, זוהי סמכות יוצאת דופן וכך גם הנסיבות המצדיקות את הפעלתה [ע"פ 4596/05 רוזנשטיין נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 30.11.05), פסקה 9]. "
האם זה המצב במקרה הנדון לפנינו? האם אכן יש בנסיבות המתוארות ע"י הנאשמת כדי להביא למסקנה כי נקיטת ההליך הפלילי והמשך ניהולו נגדה יש בהם כדי לפגוע מהותית בעקרונות של הגינות משפטית וקיומו של משפט הוגן בעניינם של הנאשמים?
ביטול כתב האישום , ובמקרה דנן, זיכוי מהעבירה, הוא המעשה הקיצוני שבית המשפט יידרש אליו רק במקרים קיצונים ונדירים.
אין להתעלם מהעובדה שלנאשמת מיוחס ביצוע עבירות על הוראות חוק התכנון והבנייה ולא בנקל יורה בית המשפט על ביטול כתב האישום, או על זיכוי ויש לשקול בכובד ראש באם נגיע למסקנה כי אכן נפלו פגמים בהתנהלות המאשימה, אם יש מקום לזיכוי הנאשמת, כפי שהיא טוענת.
לסיכום:
לאור כל הדברים שצויינו לעיל, וכפי הדברים שקבעתי בפתח הכרעת הדין, ובנימוקים בהמשך, אני מזכה את הנאשם מס' 2 מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, מזכה את הנאשמת מס' 1 מהעבירה המיוחסת לה ביחס לפרט הראשון של בניה בסטייה מהיתר( תוספת של 15 מ''ר על חשבון מחסנים), אך מרשיעה אותה ביחס לעבירה המיוחסת לה לגבי הפרט השני , קרי אותו גגון שנבנה בסטייה מהיתר הבניה שהיה בתוקף.
