מהו הפגם בכתב האישום בשל העסקת עובדים זרים שלא כדין

יצחק חיים פדידה- ניתן פסק דין הנאשמים הכרעת דין בפתח הכרעת הדין אני מודיע שהחלטתי לזכות את הנאשמת 1 מהעברות שיוחסו לה בכתב האישום בגין העסקה של עובד זר שלא כדין וללא היתר, עבירות לפי סעיפים 2(א)(1)ו 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א -1991 ולהרשיעה בעבירת תיווך שלא כדין לפי סעיף 3 לחוק עובדים זרים כפי שאפרט בהמשך.

בבקשתם טענו הנאשמים ארבע טענות מרכזיות: שהמאשימה לא התחשבה כשיקול לקולא בעצם קיומם של מנגנוני בקרה אצל הנאשמת 1, המלמדים כי בעניינינו היתקיימה טעות אנוש ולא ארוע עברייני; הנימוקים להגשת כתב האישום לא כללו נימוק של ממש מדוע המאשימה רואה בנאשמת 1 מעסיקה של העובד הזר; עצם קיומן של ראיות לכך שהנאשמים 1ו-2 הפעילו מנגנוני בקרה מאיינות את העבירה המיוחסת למר מלכה שכן הוא נהג ללא מחשבה פלילית וכן השמטת עובדות רלבאנטיות אלה מכתב האישום מהוות פגם או פסול.

...

אשר להרשעת הנאשם 2 באחריותו כנושא משרה בעבירת התיווך, בשונה מהרשעת החברה עצמה, שהוכח בפני על פי הראיות שהוצגו כי תיווכה את העובד הזר בין הנאשמת 3 לבין הנאשמת 5, הרי שבנוגע לנאשם 2, שמשמש כסמנכ"ל בנאשמת 1, על פי הראיות שהונחו בפני מסקנתי היא כי לנאשם 2 לא ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן בפני עבירת אחריות נושא המשרה בעבירת התיווך, שעה שלא נחקר בנושא אחריותו בעניין התיווך.

סוף דבר     לאור האמור אני מרשיע את הנאשמים 4-3 בעבירת העסקה שלא כדין וללא היתר מיום 25.7.16 ועד ליום 1.3.17 וכן בהעסקת העובד נשוא כתב האישום ללא עריכת ביטוח רפואי מיום 31.5.16 ועד ליום 8.6.16.

וכן אני מרשיע את הנאשמת 1 בתיווך שלא כדין.

(בקשת הנאשמים לביטול כתב האישום בשל פגמים בשקול דעת המאשימה עובדות כתב האישום וההליך עד כה כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות על פי חוק עובדים זרים, תשנ"א (להלן - חוק עובדים זרים).

כתב האישום ייחס לנאשמת עבירה בגין העסקת העובד הזר שלא כדין, עבירה על סעיף 2(א)(1)(2) לחוק עובדים זרים, ועבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי בנגוד לסעיף 1ד ו 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא מצאתי כי קיימת עילה להתערב בשיקול דעתה של המאשימה שהחליטה לנקוט בהגשת כתב אישום יזום נגד הנאשמת.

דין הטענה להידחות.

שנית, הטענה לפיה ב"כ המאשימה מנועה מלהגיב לטענות בעניין שיקולי התביעה לא בוססה בכל טעם משפטי ולא מצאתי שקיימת מיגבלה כנטען סוף דבר – הבקשה לביטול כתב האישום נדחית.

ביום 25.1.2021 ביקשה המאשימה לאחר קבלת סיכומי הנאשמים לראות בתגובתה לבקשת הנאשמים לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק כחלק בלתי נפרד מסיכומיה.

האישומים נגד הנאשמת האישום הראשון: העסקת עובדת שאינה אזרחית ישראל או תושבת בה התשתית המשפטית סעיף 1יג לחוק אוסר על העסקת עובד זר ללא קבלת היתר כדין, באופן הבא: "(א) לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן הממונה או עובד משרד הפנים מטעמו, התיר בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר; היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים שיועסקו אצל אותו מעביד או לפי רשימה שמית.

ראשית, לא נפל פגם בהתנהלות המאשימה עת החליטה להגיש כתב אישום נגד הנאשמים בגין העבירות מושא כתב האישום.

...

לפיכך, אני מרשיעה את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום, דהיינו העסקת עובדת זרה ללא היתר כדין, עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים.

לפיכך, אני מרשיעה את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום, דהיינו העסקת עובדת זרה ללא ביטוח רפואי, עבירה לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

אי לכך, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, דהיינו הפרת החובה למנוע את ביצוע העבירות על ידי הנאשמת, עבירה לפי סעיפים 5, 2(א) ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

לפניי בקשת הנאשמים להורות על ביטול כתב האישום שהוגש נגדם בגין עבירות, שלכאורה ביצעו בצוותא חדא, על חוק עובדים זרים, תשנ"א-1991, כדלקמן: העסקה שלא כדין, העסקה ללא היתר והעסקה ללא ביטוח רפואי של עובדת בעלת אזרחות פיליפינית בתקופה שתחילתה בחודש 09/2019 ועד ליום 11.12.2019.

בפני הנאשמים טענות של הגנה מן הצדק כדלקמן: (1) הנאשמים הם בני זוג המנהלים משק בית משותף ולפיכך לא היה מקום להגיש כנגד כל אחד מהם בנפרד כתב האישום, משל כל אחד מהם העסיק את את העובדת הזרה באופן נפרד ועצמאי; (2) בהתאם להנחיות היועמ"ש, היה מוצדק להטיל על הנאשמים קנס מינהלי, ולא לנקוט בהליך פלילי יזום; (3) בכתב האישום נפל פגם או פסול המצדיק את ביטולו, שכן כתב האישום נוסח באופן בו לנאשמים מיוחסת העסקה בצוותא של העובדת, בעוד שהוראות החיקוק מניחות עבירה שאינה בצוותא חדא, בשונה מהאמור בעובדות כתב האישום.

כידוע בסעיף 4א לחוק עובדים זרים, "יראו מחזיק במקרקעין כמי שהעסיק עובד זר שנימצא עובד במקרקעין, אלא אם הוכיח המחזיק אחרת". מכאן, ששמורה לנאשמים הזכות להוכיח כי המצב העובדתי שונה בעיניינם, ואולם, ברי כי אין מדובר בטענה שיכולה להתברר בשלב מקדמי זה. לפיכך, גם מהטעם הזה לא מצאתי כי מיתקיים צידוק להורות על ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק.

...

אשר להכרעתי דין הבקשה להידחות, ולהלן נימוקיי.

המאשימה ראתה בתקופת העסקתה של העובדת הזרה ובעובדה שלא נערך לה ביטוח רפואי, נסיבות מחמירות, ומבלי להביע את דעתי על כך לגופם של דברים, אין בידי לקבוע כי מדובר בשיקול שאינו סביר או שעומד בניגוד לכללים אלמנטריים של צדק והגינות, באופן שמצדיק לחרוג מן הכלל, לפיו בתי המשפט לא נוטים להתערב בשיקול דעתה של התביעה, אלא במקרים חריגים.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה, ולאור המועד בו הוגש כתב האישום, ובהתאם למדיניות בית הדין, אני מורה לסניגור להגיש עד ליום 30.06.22 את תשובתם המפורטת בכתב של הנאשמים לעובדות כתב האישום.

בע"פ (ארצי) 18/06 פיבר טכניק בע"מ - מדינת ישראל (20.02.2007) עמד בית הדין על חומרת הפגיעה בזכויותיהם של עובדים זרים: "עובד זר אינו כלי עבודה זמין לעת מצוא. עובד זר הוא, בראש וראשונה, בן-אנוש הזכאי לזכויות בסיסיות כעובד וכאדם. העובד הזר, מעצם מעמדו זה, הוא חלש ופגיע. הוא אינו נהנה מזכויות בסיסיות של אזרח במדינה. הוא מנותק ממולדתו, מסביבתו וממסגרת משפחתו. הוא זר במקומותינו, במקרים רבים הוא נתון לחסדי המעסיק או הגורם שהסדיר את בואו ובתור שכזה הוא אובייקט קל לניצול ולקפוח. הדרך הנכונה להבטיח את זכויותיו הבסיסיות של העובד הזר היא קביעת נורמות העסקה מחייבות בחקיקה ויצירת מערך של פקוח ואכיפה על הוראות החוק. לכך נועדו הוראות חוק עובדים זרים ויש לברך על פעולות הבקורת והאכיפה הננקטות על ידי המדינה מכוח חוק זה". בע"פ (ארצי) 21578-01-15 מדינת ישראל - אפנגר (21.02.2017) (להלן: אפנגר) נפסק לעניין משמעות אי עריכת ביטוח רפואי לעובד זר: "... ביסוד הוספתה של חובה זו וחובות נוספות עמדה העלייה במספרם של העובדים הזרים והמצב בו אוכלוסייה גדולה בעלת קשיים אובייקטיביים נוכח אי ידיעת השפה ואי הכרת המערכות בארץ, נותרת ללא גישה לשירותים רפואיים שהמדינה מספקת לאזרחיה. על רקע אלה נקבעה החובה של המעסיק לערוך לעובדו הזר ביטוח רפואי. יודגש כי הפרת חובה זו מהוה עבירה לפי חוק עובדים זרים שהעונש בגינה חמור מהעונש בגין העסקה ללא היתר. כך למשל, לגבי מי שמעסיק שלא במסגרת משלח ידו העונש הצפוי הוא קנס של עד פי ארבעה מהקנס הבסיסי, ולגבי מי שמעסיק במסגרת משלח ידו – הוא צפוי לקנס כאמור או למאסר של עד שנה". עוצמת הפגיעה בערך המוגן, נלמדת ממספר העובדים שהועסקו שלא כדין, ללא ביטוח רפואי, וללא יכולת המדינה לפקח על תנאי העסקתם, לאורך תקופה ארוכה.

כמו כן, אין מחלוקת שהעובדים הגיעו לישראל כדין לעבוד אצל הנאשם, אלא שבהמשך הנאשם לא הסדיר את העסקתם על פי חוק בשל קשיים כלכליים, ואי הסדרת העסקתם נמשכה זמן רב. בנוסף, טענת הנאשם כי נפל פגם בכתב האישום שכן ביטח רפואית את העובדים, איננה נכונה: עיון במוצג מ/11 (ביטוחים רפואיים לעובדים המנויים בכתב האישום) מלמד שהביטוחים הרפואיים נעשו לעובדים רק לאחר מועד הבקורת נשוא כתב האישום, ואין נתון כלשהוא בחומר הראיות כי נעשו ביטוחים לעובדים קודם לכן.

ע"פ (ארצי ) 41-10 מדינת ישראל - משרד התעשייה המסחר והתעסוקה - ברזילאי (12.10.2010): הנאשם הורשע ב- 11 כתבי אישום שונים שעניינם העסקת עובדים זרים שלא כדין.

...

יחד עם זאת, שוכנעתי כי יש למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם משום שפנה מיוזמתו פנה לרשויות וביקש לשלם באיחור עבור האגרות להעסקת עובדים זרים, רק אז התגלו העברות מושא כתב האישום, כך שאלמלא פנייתו של הנאשם לרשות לא היה נולד כתב אישום זה לעולם.

לאחר עיון בפסיקה, לא שוכנעתי שיש בה כדי להשליך על עניינו של הנאשם, על פי הפירוט הבא: ע"פ (ארצי ) 22-10 מדינת ישראל – משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה - שוסטרמן (11.11.2010) עסק בעבירות שונות והנסיבות אשר התקיימו בגזר דין זה אינן מתקיימות בתיק זה: חלוף זמן משמעותי מביצוע עבירה, הסכמת העובדים לניכוי משכרם, כאשר העברה הפלילית היא אי החתמת העובדים על הסכמתם.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, יש להעמיד את הקנס על סך של 90,000 ₪, אשר ישולם ב- 75 תשלומים חודשיים, עוקבים ושווים.