חינת מקרים בפסיקה תשאף על פי רוב למקרים שנסיבותיהן דומות פחות או יותר לנסיבות המקרה הנידון, אם כי גם במקרים חמורים או קלים יותר יש ללמד על ההלימה הנדרשת בין נסיבות המעשה למיתחם העונש שראוי שיקבע.
בת"פ (שלום ב"ש) 59067-03-21 מדינת ישראל נ' אבו סבילה ואח', (22.01.23), נקבע מיתחם עונש הולם שבין 10 ל 27 חודשי מאסר בפועל, בנסיבות בהן הורשע הנאשם בשתי עבירות של סחר בסמים, עבירה אחת של תווך בעסקת סמים ועבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית.
...
מכאן, ולאחר שנתתי דעתי למידת פגיעת הנאשם בערכים המוגנים ומדיניות הענישה הנוהגת, לרבות למקרים אליהם הפנו ב"כ הצדדים, תוך התחשבות בתדירותן של העבירות והזיקה ביניהן, אני קובעת את מתחם העונש ההולם לכלל העבירות בהן הורשע הנאשם, כך שינוע בין 11 ל –27 חודשי מאסר בפועל.
עונשו של הנאשם
סעיף 40 ד' לחוק העונשין, קובע כי בשלב גזירת העונש, רשאי בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם, אם נמצא כי הוא "השתקם או כי יש סיכויי שישתקם". כידוע, אף סיכויי שיקום גבוהים של נאשם אינם מובילים בהכרח, למסקנה כי על בית המשפט לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם, וייתכנו מקרים, בהם יתר השיקולים הרלוונטיים לעונש, כמו חומרת המעשים או נסיבות ביצועם, לא יצדיקו חריגה ממתחם העונש ההולם, חרף הליך שיקומי משמעותי שעבר הנאשם ו/או סיכויי שיקום גבוהים, והדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט.
סוף דבר
מכלל הדברים האמורים, לאחר שקלול מכלול שיקולי הענישה הנדרשים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
11 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימיי מעצרו על פי רישומי שב"ס.
8 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של שלוש שנים מהיום, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירות סמים מסוג פשע.
