מה מקור הסמכות למתן סעד זמני

המסגרת הנורמאטיבית מקור הסמכות ליתן סעד זמני היא תקנה 95 לתקנות, ובעניינינו רלוואנטית תקנה 95(ב) הקובעת: "הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה, רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה." השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשה כאמור מפורטים בתקנה 95(ד) לתקנות: הנזק שעלול להגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להגרם למשיב או לאדם אחר; מידתיות הסעד המבוקש; שיקולים שביושר.

...

בענייננו הוגשה בקשה לעיקול זמני במעמד צד אחד ביום 16.3.23 לה נעתר בית המשפט ביום 18.3.23.

שוכנעתי כי חשש כאמור מתקיים בנסיבות.

טענה זו נדחית על ידי.

סוף דבר אני קובעת, כי דין הבקשה לביטול העיקול להידחות.

תחילה נדחה הדיון בשל אילוצים שמקורם במילחמה, ואחר כך הוא הוקדם בשל נסיעות של התובע ובא כוחו לחו"ל. בסופו של דבר היתקיים הדיון ביום 17.1.24.

זאת, משום שלבית המשפט סמכות לתת סעדים זמניים גם במקרים שבהם סיכסוך עתיד להתברר בבוררות, ואפילו כאשר הוא מתברר בבוררות.

...

סיכום: מכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה שהתנהלות המבקשים נגועה לא רק בשיהוי ממשי, אלא גם בחוסר תום לב ובחוסר נקיון כפיים, ולכן אני דוחה את הבקשה.

לכן, אני דוחה את הבקשה לסעד הזמני.

כאמור, אני דוחה את הבקשה.

כן קבעתי כי ככל שהמבקשת עומדת על מתן הסעד הזמני, תבהיר מקור סמכותו של בית משפט זה, בשבתו כבית משפט "אזרחי", ליתן סעד זמני שעניינו עצירת הליכי מיכרז.

...

אולם בכך כמובן אי די כדי להיעתר לבקשה, שעה שלא שוכנעתי בקיומה של תשתית ראייתית לכאורית ומאזן הנוחות אינו נוטה באופן מובהק לטובת המבקשת.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

בגין הבקשה, המבקשת תשלם למשיבה סך של 5,000 ₪ בעבור הוצאות ושכ"ט. קובעת קדם משפט ליום 7.7.2020 בשעה 09:30.

בעניינינו משהבקשה למתן הסעד הזמני הוגשה ביחד עם כתב התביעה הרי מקור הסמכות ליתן סעד זמני היא תקנה 95(ב) לתקסד"א וזאת ככל ששוכנע בית המשפט על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד ובנחיצותו לצורך הגשמת המטרה.

...

בהתחשב בכל אלה, לא שוכנעתי כי כי קיים חשש סביר שהעיכוב שייגרם כתוצאה מקיום הדיון במעמד בעלי הדין או הבאת הבקשה לידיעת המשיב תסכל את מטרת הסעד הזמני או תגרום למבקש נזק חמור המצדיק מתן סעד כאמור במעמד צד אחד.

כמו כן, לא שוכנעתי כי הטענה להכבדה הוכחה די הצורך.

לאןר כל האמור אני קובעת כי הבקשה נדחית.

נטען כי סעיף 75 לחוק בתי המשפט עליו מנסים הנתבעים לסמוך את בקשתם אינו יכול להוות מקור סמכות למתן סעדים זמניים שהמחוקק נתן עליהם את דעתו וקבע את הדרך הדיונית המפורטת לבקשם.

...

נטען כי התובעת מודה בכך שקיים אצלה ספק בנוגע לזכאותה לחלט את מניות הנתבע 1 והיא אף נמנעה לעשות כן במשך למעלה משנה מהיום בו התקבלה החלטת הדירקטוריון לעשות כן. לטענת הנתבעים, במידה וביהמ"ש לא יורה על איסור דיספוזיציה ובסופו של דבר תדחה התביעה, ייגרם נזק בלתי הפיך לנתבע 1 אשר מניותיו יילקחו ממנו שלא כדין.

גם בכך יש כדי להוביל למסקנה לפיה מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת הנתבעים, אלא אם יצביעו בתצהיר על עובדות הסותרות מסקנה סבירה זו. זאת ועוד, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר המצדיק אף הוא את דחיית הבקשה.

סיכום התוצאה מכל האמור לעיל היא כי הבקשה נדחית.