מה הפיצוי על אי זכייה במכרז

עוד טוען התובע לזכויות מכוח הוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים צבוריים, תשע"ג-2013 (להלן: "חוק העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים צבוריים") וצו העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים צבוריים תשע"ג-2013 (להלן: "צו העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים צבוריים") בנוסף טוען התובע כי התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים, על רקע אי זכייתה של הנתבעת 1 במיכרז שפירסמה הנתבעת 2 וכן על רקע ניוד קופת גמל וקרן הישתלמות שלו לחברה מנהלת חלופית, ללא הסכמתו.

אין בידינו לקבל את טענת התובע בדבר הקף משרתו אף מן הטעם שכלל בחישוב הקף המשרה רכיבים אשר אין אנו סבורים שיש לכלול בחישוב הקף משרה, כמו תוספת שעה עבור כל משמרת לילה, נסיעות וכיו"ב. לאור קביעותנו לעיל, ומשלא הוצג תחשיב מלא על ידי התובע לעניין הקף המשרה, למעט טבלה המתייחסת לשנת 2014, אשר כאמור אין בידינו לקבל, ומשאין זה תפקידו של בית הדין לשמש לבלרו של התובע, אנו מקבלים את התחשיב שהוצג על ידי התובעים, אשר מתיישב בקירוב עם בדיקתו המדגמית על ידינו.

...

על רקע האמור, בחודש אוקטובר 2015, הסתיימה העסקתו של התובע בנסיבות הנתונות במחלוקת בין הצדדים.

וכלשון דברי ההסבר: "ביום כ' בכסליו התשע"ג (4 בדצמבר 2012), נחתם בין מדינת ישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן – ההסתדרות), הסכם שעניינו שיפור תנאי ההעסקה של עובדיהם של קבלני שירות בתחום השמירה והניקיון במסגרת ההתקשרויות שלהם עם המדינה (להלן – ההסכם). ההסכם נחתם בהמשך למסמך העקרונות המוסכמים בין שר האוצר ליושב ראש ההסתדרות שנחתם ביום י"ט בשבט התשע"ב ) 12 בפברואר 2012. החוק המוצע מבקש להחיל, בדרך של צו שיוציא שר האוצר, את תנאי השכר שנקבעו במסגרת ההסכם, על עובדים של קבלני שירות בתחום השמירה והניקיון המבצעים את עבודתם אצל גופים ציבוריים, שהם גוף מתוקצב, גוף נתמך ותאגיד בריאות, כהגדרתם בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה 1985." ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 4.12.2012 המפרט את השכר ותנאי ההעסקה המינימליים של עובדי קבלני שירותים בתחום השמירה (והניקיון) קובע כי הוא חל על "עובד שמירה", כהגדרתו בהסכם זה. סעיף 1 להסכם מיום 4.12.2012 מגדיר "עובד שמירה" כדלקמן: "מי שמתקיימים יחסי עובד ומעביד בינו לבין קבלן שמירה, אשר מועסק בעבודת שמירה ולגבי אותה עבודה בלבד, לרבות אם אינה מבוצעת בחצרי המדינה." (ההדגשות אינן במקור א.ד) הנה כי כן, מהוראות ההסכם מיום 4.12.2012 עולה כי הוא חל על עובדים "המועסקים בעבודת שמירה ולגבי אותה עבודה בלבד". לאור זאת שההסכם מיום 4.12.2012 חל על עובדים המועסקים בעבודות שמירה, ולאור זאת שתכליתו של חוק העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים ציבוריים הינה השוואת תנאים בין עובדי קבלני שירות בתחום השמירה, במסגרת ההתקשרויות שלהן עם המדינה, לבין עובדים של קבלני שירת בתחום השמירה, המבצעים את עבודתם אצל גופים ציבוריים, אנו סבורים שחוק העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים ציבוריים חל על עובדים המועסקים בעבודת שמירה.

[27: עע (ארצי) 337-11-10 נובכוב נ' ר-צ פלסט (פורסם בנבו, 24.5.2012)] אחריותה של הנתבעת 2 לא מצאנו, בנסיבות המקרה שלפנינו, עילה להטיל אחריות על הנתבעת 2.

בנוסף, לא מצאנו כי יש תחולה לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב- 2011 בענייננו, או מקום להטיל אחריות על הנתבעת 2 מכוחו.

סיכומו של דבר בתוך 30 יום תשלם הנתבעת 1 לתובע את הסכומים הבאים בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין השלמת פיצוי פיטורים – 479 ₪.

התובעת תבעה מתן חשבונות וחיוב הנתבעת בתשלום סך 2,291,518 ₪, פצויי קיום על אי זכייתה במיכרז, לפי חישוב ל- 5 שנים.

...

רו"ח אלקלעי נשאל אם יש ספרים או מאמרים המחזקים את התיזה שלפיה אין להביא בחשבון את תקורות הארגון, אלא רק את תקורות מרכז הרווח הספציפי, ועל כן הוגש מטעמו העתק מספר דפים מהספר "לי זה עולה יותר – קבל החלטות ניהוליות, תמחיר והשבחת חברות, שפורסם באינטרנט על ידי פרופ' יורם עדן ופרופ' בועז רונן. ואולם, עיון בדפים שצורפו מעלה ההיפך ממה שנטען על ידי רו"ח אלקלעי. למשל בחישוב בעמ' 40, מובאת בחשבון תקורת הארגון, בנוסף על תקורת מרכז הרווח. כך גם במאמר שצירף בשם No Harm, No Foul: Proving Damages in Lost Profit Cases נאמר שבאחת השיטות לחישוב רווח (שאינה השיטה שננקטה על ידי רו"ח אלקלעי), אין מביאים בחשבון את הוצאות ההנהלה הכלליות כאשר מדובר באובדן הכנסות לזמן קצר, שנה שנתיים, שכן לא יהיה שינוי בהוצאות ההנהלה (עמ' 6 מתוך 8). לא נאמר שלא יעשו כך בחישוב לשלוש שנים, כפי המקרה בפני. רו"ח אלקלעי צירף גם חומר מודפס נוסף, שלא ברור מה ערכו. אני מקבל את דעתו של מומחה הנתבעת, שיש לצרף להוצאות בפרוייקט של 3 שנים גם הוצאות תקורה כלליות, והן אכן משתנות אם אין רווח. באמדן זהיר לפי החישובים המפורטים שעשה רו"ח בלאן, אני קובע שיש להוסיף בגין שנת 2010 20,000 ש"ח נוספים, והתאמה לשנים הבאות.

אני מקבל את התביעה בחלקה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 265,358 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מ- 1.1.13 ועד לתשלום המלא בפועל.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד בסך 35,400 ₪.

זאת ועוד; כלל לא הוכח שמר גלעד השפיע בפעולותיו על ההכרעה במיכרז, כך שממילא לא ברור מהו הטעם המשפטי על בסיסו נידרשת התובעת לפצות את מלם על אי זכייתה במיכרז (ראו פרוטוקול 7.4.2013, עמודים 506 – 508).

...

דין התביעה שכנגד, אם כך, להידחות.

סוף דבר דין התביעה להתקבל בחלקה, במובן זה שניתן צו מתן חשבונות בהתאם למפורט בפסקה 74 לעיל.

דין התביעה שכנגד להידחות במלואה.

עמידת המדינה על הוראות המיכרז, ובכללן סעיף 2.1.4, אינה מהוה חוסר תום לב. עמדה אחרת, המוחלת לתובעת על אי עמידה בהוראות המיכרז, לא הייתה מתיישבת עם עיקרון השויון והיה בה כדי להעדיף את התובעת על פני המתמודדים האחרים.

באותו מקרה קדמה לתביעה עתירה מינהלית שנדחתה עקב "מעשה עשוי", תוך שבית המשפט חייב את הרשות בהוצאות העותרת וציין כי על הרשות לנהל מו"מ עם העותרת על גובה הפצוי בגין אי זכייתה במיכרז.

...

אין בידי לקבל את טענת התובעת כי פעלה למיצוי זכויותיה במסגרת של עתירה מינהלית, כנדרש בהלכה הפסוקה.

סוף דבר – התובענה המינהלית נדחית על הסף.

התובעת תשלם לנתבעות הוצאות משפט בסך 25,000 ₪.

יפים הדברים שנקבעו על ידי כב' השופט איטח (כתוארו אז) בסע"ש (ת"א) 2445/09 ד"ר נטליה פאר- שירות בתי הסוהר (מיום 21.7.2013), אגב פסיקת פיצוי של 20,000 ₪ לאמור: "אולם יותר מכול - המחדל של השב"ס היה בסחבת בלתי מתקבלת על הדעת בטיפול בבקשת התובעת להחזר. הנזק מהתנהלות שכזו, אינה רק "מחיר הכסף ושחיקתו" שניתנים לפצוי בדמות ריבית והפרשי הצמדה, אלא גם פגיעה בכבודה של התובעת ועלבון של מי שנזרק לים ומניחים לו להטלטל בין גליו עד אשר יואילו האחרים לעשות את אשר עליהם לעשות.

יובן מאליו, כי אין זה בטוח כלל ועיקר, כי אם התובעת היתה מתמודדת על מי מהמשרות היא היתה זוכה באחת מהן; ולא מצאנו כי התובעת הגישה ערר לנציבות שירות המדינה על אי זכייתה במיכרז כזה או אחר.

...

שנית, בהתייחס לסוג התלונה, ספק בעינינו אם זו עולה בקנה אחד עם עקרונות החוק, שכן זו אינה מתייחסת להפרת חיקוק בקשר לעבודת התובעת; ולא מצאנו כי תכלית החוק מתקיימת במקרה דנא (ע"ע (ארצי) 61646-10-10 בן שמעון- מדינת ישראל (מיום 11.3.2013; עניין תובל).

נוכח כללם של דברים, התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית בעיקרה, למעט קביעתנו בסעיף 80 לעיל, כי על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 30,000 ₪, כמו גם קביעתנו בסעיף 81 לעיל, כי על נציבות שירות המדינה לעדכן במחשב את דבר ביטול הנזיפה כפי שנקבע על ידי רשות האוכלוסין כבר ביום 27.1.2021.