מה העונש על עבירת ציד חיות בר

נקבע כי לנוכח נסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות מצבו המשפחתי והכלכלי; הודאתו בעובדות כתב האישום, המשקפת נטילת אחריות מסוימת על מעשיו; והצורך בהחמרה הדרגתית של רף הענישה בעבירות ציד בלתי חוקי, הרי שיש למקם את עונשו על 6 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, חלף 9 חודשי מאסר בפועל שנגזרו עליו בבית משפט השלום.

זאת שכן המבקש הורשע בעבר בעבירות שעניינן בציד חיות בר, ואולם העונש אשר נגזר עליו לא הרתיע אותו מלשוב ולנהוג בחיות הבר המוגנות ככל העולה על רוחו: לצוד אותן, לאוכלן, ובחלק מן המקרים אף להיתעלל בהן באופן קשה ואכזרי.

...

בסיכומו של דבר, המבקש הורשע על פי הודייתו ב-4 עבירות של ציד חיית בר מוגנת ללא רישיון ציד או היתר, לפי סעיפים 2 ו-14(ב) לחוק הגנת חיית הבר, התשט"ו–1955 (להלן: החוק); 3 עבירות של ציד בשיטות אסורות, לפי סעיפים 5(6) ו-14(א) לחוק; 4 עבירות של החזקת חיית בר מוגנת, לפי סעיפים 8(א)(3) ו-14(א) לחוק; ו-3 עבירות של ציד באזור אסור, לפי תקנה 1 לתקנות להגנת חיית הבר (אזורים אסורים), התשל"א-1971 (מספר 12 לתוספת) וסעיף 14(א) לחוק.

מנגד, המשיבה סבורה כי דין הבקשה להידחות שכן היא אינה מעוררת כל סוגיה עקרונית המתאימה להתברר במסגרת ערעור ב"גלגול שלישי".

דין הבקשה להידחות.

בהזדמנות אחת, כלשון האמור בכתב האישום, "הפריד" המבקש את ראשה של ציפור מיתר גופה תוך שימוש בידיו, ובהזדמנות אחרת חבט בדורבן שלכד באמצעות אלת עץ. בנסיבות אלו, ובפרט בשים לב להתערבות בית המשפט המחוזי בעונש המאסר בפועל תוך שהקל עמו, איני סבור כי עונש המאסר בפועל של ששת החודשים סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת, ודאי שלא במידה שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". הבקשה נדחית אפוא, וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.

לפנים משורת הדין, אני מורה על דחיית מועד תחילת ריצוי עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש לצורכי התארגנות בשבוע ימים.

כללי בפני בקשת המאשימה לחילוט הנשק והתחמושת אשר נתפסו במסגרת תיק זה, וזאת לאור הרשעת הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, בבצוע עבירת צייד חיית בר מוגנת, עבירה לפי סעיפים 2 ו-14(ב) לחוק להגנת חיית הבר, התשט"ו -1955 (להלן: "החוק"), עבירת ציד ללא היתר, עבירה לפי סעיפים 2 ו-14(ב) לחוק, עבירת החזקת חיית בר מוגנת, עבירה לפי סעיפים 8(א)(3) ו-14(א) לחוק, ועבירת החזקת נשק מחוץ לנרתיק, עבירה לפי תקנה 6(ה) לתקנות להגנת חיית הבר, תשל"ו- 1976 וסעיף 14(א) לחוק.

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 12(א) לחוק קובע כי: "כלי ציד או אמצעי ציד אחר, פרט לכלי רכב ממונע, ששמשו למעשה עבירה על חוק זה או על תקנה לפיו, וכן חיית-בר שניצודה בעבירה כזאת, רשאי בית המשפט הדן בעבירה לצוות על חילוטם לאוצר המדינה; אולם לא יצווה בית המשפט על חילוט כלי ציד או אמצעי אחר כאמור אם נוכח שבעליהם לא היו אשמים באותה עבירה; הוראה זו אינה גורעת מסמכותו של בית המשפט להורות הוראה אחרת בענין זה לפי כל דין אחר". ברע"פ 1161/04 חאג' יחיא נגד מדינת ישראל (21/04/05) (להלן: "רע"פ חאג' יחיא") הודגש כי חילוט איננו מהוה עונש נוסף אלא ציווי הנילווה לעונש שהוטל על העבריין, וכי הוא נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, וכן כי מטרת הציווי היא "להרחיק את העבריין מן העבירה על ידי הוצאתם של כלי המשחית ששימשו למעשה העבירה מידיו". בית המשפט אף הוסיף כי על אף שאין בחילוט כדי למנוע רכישת כלי משחית חלופי על ידי הנאשם, מלבד ההוצאה הכספית הנדרשת, יש לחילוט משמעות חינוכית.

...

מן הכלל אל הפרט טרם מתן החלטתי לגופה, אציין כי הנאשם בחר שלא להיות מיוצג בהליך שמיעת הראיות והסדיר ייצוג רק לאחר מתן הכרעת הדין.

לגופם של דברים, לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, ובחנתי הבקשה אל מול סעיף החוק הרלוונטי והפסיקה, שוכנעתי כי יש לקבל בקשת ב"כ המאשימה.

סוף דבר, אני מקבלת בקשת ב"כ המאשימה לחילוט הנשק והתחמושת אשר נתפסו במסגרת תיק זה. .

כמו כן יוחסו לנאשם ביצוע עבירות של צייד חיית בר מוגנת בנגוד לסעיפים 2 ו – 14 (ב) לחוק הגנת חיית הבר , התשנ"ט – 1955 (להלן:" חוק הגנת חיית הבר"), ציד ללא רישיון ציד בנגוד לסעיפים 2 ו – 14 (ב ) לחוק הגנת חיית הבר וציד בהרעלה בנגוד לסעיפים 5 (2) ו – 14 (א) לחוק.

על כן, העונש על עבירות לפי חוק זה הוא בין חודש אחד לשלוש שנות מאסר.

...

במקרה כזה – אם מורשע הנאשם בעבירה מן העבירות החילופיות, יש לזכותו מן האחרות ".

הוראות החיקוק הן נגזרת של העובדות, הן לעניין עצם ההמתה והן לעניין דרך ההמתה, ולכן אני סבור שהשימוש של המאשימה בהוראות חיקוק שונות וחלופיות, נפקותם להאיר היבט מיוחד של הפרשה כטענתה.

לאור כל האמור, קובע אני כי דין בקשה זו להידחות .

במקרה זה נדונו הנאשמים בדין ארוע יחיד של ציד, הנאשמים נעדרי עבר פלילי , אחד הנאשמים מבוגר ובעניין הנאשמים הוגשו תסקיר שירות המבחן שתיארו הנאשמים כנורמטיביים ובאו בהמלצה לענישה שיקומית – חינוכית : "42. מאז ניתן פסק הדין פחמאווי חלפו 6 שנים. ואכן, בפסיקה ניכרת מגמה של החמרה הדרגתית בעונשים בגין עבירות ציד. מדיניות הענישה בעבירות אלה, כאשר מדובר בירי כלפי צבאים, ללא פגיעה בהם, כוללת מאסרים מותנים וקנסות כבדים (ראו גזר הדין בת"פ 9981-04-16 מדינת ישראל נ' אבו חמדי). עמדתי היא, כי אם במקרים של ירי לעבר צבאים, ללא גרימת מותם בפועל ניתן להסתפק במאסר מותנה, הרי יש לנקוט בקוו מחמיר יותר, עם מי שבהתנהגותם גורמים לפגיעה בבעל החיים ונוהגים כלפיו באכזריות. ציד צבאים באמצעות ירי וגרימת מותו של צבי, צריכים לקבל ביטוי מוחשי יותר בענישה, שכן במקרה כזה, הסיכון הפוטנציאלי לאוכלוסיית הצבאים ולעוברי אורח הוא גדול יותר. עם מותו של בעל החיים אף היתממש פוטנציאל הפגיעה. לנתונים אלה יש ליתן משקל משמעותי בקביעת מיתחם העונש ההולם. לכן, כאשר מדובר בהרג חיית בר, ובפרט הרג של צבאים, שאוכלוסייתם, כאמור, הולכת ופוחתת והם מצויים בסכנת הכחדה, והעונשים שהוטלו עד כה לא הביאו למיגור התופעה, הרף הגבוה יותר של המיתחם, צריך לבוא לידי ביטוי במאסר מאחורי סורג ובריח, כפי שנקבע בגזר דינו של חאג'." ב"כ הנאשם הפנה במסגרת הטיעונים לעונש לאסופת פסיקה ממנה ביקש ללמוד על העונש הראוי בתיק זה : בת.פ 8239-02-13 מדינת ישראל נ' עטור עסקינן בנאשם אשר הורשע בעבירות צייד חיית בר מוגנת ללא רישיון, החזקת חיית בר מוגנת, ציד בלילה וציד באיזור אסור לאחר שמיעת ראיות .

...

לצורך הבטחת התייצבותו למאסר אני מורה כי הנאשם יחתום עוד היום על התחייבות כספית בסך 20,000 ₪ וכן אני מורה על הוצאת צו איסור יציאה של הנאשם מהארץ אשר יעמוד בתוקפו עד התייצבות הנאשם לריצוי מאסרו.

אני מורה על מתן התחייבות מטעם הנאשם להימנע מלעבור עבירה לפי הסעיפים בהם הורשע משך 3 החל מהיום.

אני מורה על הטלת צו השמדה על המוצגים למעט טלפון נייד אשר נתפס מהנאשם ויוחזר לידיו.

עוד טענה המאשימה כי נאשם שחוזר פעם אחר פעם לשדות הצייד ולא מפנים חומרת מעשיו הרי שהרף הענישתי שנקבע בגזר הדין (ת/10) , צריך להיות הרף התחתון בענישה מושא התיק בו הורשע בתיק זה. ב"כ המאשימה הפנה לערעורים שהוגשו בתיקי צייד צבאים העוסקים במגמת ההחמרה הראויה והמוצדקת בעבירות צייד חיית בר , וטען כי יש לנקוט גם בעיניינו של הנאשם בענישה מחמירה.

העבירה של ציד חיית בר מוגנת סעיף 2 לחוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955 : איסור צידה - "לא יצוד אדם ציד או חיית בר מוגנת, אלא ברשיון ציד או בהיתר על פי סעיף 3". סעיף 14 לחוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955 קובע : " (א) העובר עבירה על פי חוק זה או על תקנה שהותקנה לפי סעיף 16 למעט על פי פסקה (2), או העובר על תנאי מתנאי רשיון או היתר שניתן על פי חוק זה, דינו, אם אין הוראה אחרת בחוק זה, מאסר שנה אחת או קנס.

...

לאור כל האמור לעיל לא מצאתי כי מעשיו של הנאשם 1 שבפני מחייבים שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח , וכי גם יישום עקרון אחידות הענישה אינו מוביל במקרה זה לשליחת הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח .

נסיבותיו האישיות של הנאשם, מצבו הכלכלי של הנאשם והחרטה אשר הביע הנאשם בשלב מאוחר מאוד של ההליך במסגרת הטיעונים לעונש ולאחר שמיעת הראיות בתיק אל מול אינטרס הרתעת היחיד והרבים , הרשעותיו הקודמות של הנאשם המצביעות על חוסר התחשבות ופגיעה מתמשכת בחיות הבר , הפגיעה המצטברת בערכים המוגנים בביצוע העבירות מובילים למסקנה כי יש למקם עונשו של נאשם 1 בחלקו הבינוני של מתחם העונש ההולם במקרה זה כי אין מקום במקרה זה להימנע מהטלת מאסר בפועל לצד הטלתו של עונש מידתי אשר לא יפגע בנאשם פגיעה אנושה.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 75 ימים.