מה העונש על השתתפות בלינץ'

לטענתה אין באי העמדתם לדין של שרחביל ודרויש כדי להקים בסיס לטענת אכיפה בררנית, ובפרט בשים לב לכך שארוע הלינץ' היה ייחודי, הישתתפו בו עשרות רבות של אנשים ולאורך השנים נחקר מספר רב של מעורבים שרבים מהם הועמדו לדין.

התובע טען כי הודה בעבירות של אי מניעת עבירה ותקיפה בקשר עם ארוע הלינץ', והסכים לעונש העולה על העונש ההולם שהיה מוטל עליו – בין בלא ההרשעה בעבירות הקשורות לארוע הלינץ, ובין אם אלה יובאו בחשבון – והכל אך על מנת להשתחרר ממאסרו וכדי להמנע מהצורך בהמשך ניהול ההליכים לאחר ההחלטה על משפט חוזר, דבר שהיה מביא להמשך החזקתו במאסר עד לסיום ההליכים.

...

משכך, ונוכח המסקנה שאליה הגעתי כי דין התביעה העיקרית להידחות, התייתר הצורך לדון בתביעה שכנגד (ראו גם ס' 12 לסיכומי המדינה).

לסיכום פרק זה: ראינו למעלה כי דין תביעתו של התובע להידחות.

סיכום ותוצאה נוכח כלל האמור לעיל: תביעת התובע נדחית.

באימרות ניסים אזולאי, אחד התוקפים (שנחקר גם על-ידי השב"כ כיתר המעורבים) מיום 20.5.21, 21.5.21 ו- 23.5.21, אמר כי כל בני החבורה הישתתפו במעשה הלינץ' במתלונן – אם כי לא נקב בשמותיהם, וכדוגמא אציין מאימרתו בשב"כ מיום 20.5.21: "בשלב זה החלו כולם ליידות אבנים לעבר הטנדר..." או באמרה מיום 21.5.21 "נפגשו בחניית המסגד בהרצליה, בסביבות 15-20 אנשים כולם החלו לרוץ ולזרוק אבנים... כולם עמדו כ-3 מטר מהרכב והשליכו אבנים לעברו". אף השותף – העד יעקב אטנאו – תוך שהוא משתמש במונח "כולם" ואינו נוקב בשמות, אמר כי כולם לקחו חלק בלינץ' ונעו לעבר המסגד כדי ליידות אבנים לעבר ערבים.

לשאלה "מי עשה מה?" יכול שתהא השלכה אך ורק לעניין העונש אשר יושת על כל מבצע ומבצע.

...

בקליפת אגוז ייאמר, כנקבע בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 133 – קיומן של ראיות לכאורה לצרכי מעצר עד תום ההליכים המשפטיים נקבע לפי מבחן של "אם נאמין לראיות התביעה, האם יהא בהן כדי לחייב את המסקנה שהעורר ביצע את המעשה המיוחס לו" – בש"פ 8526/18 חוסאם כנעאן נ' מדינת ישראל (17.12.2018).

סוף דבר, הנני קובע כי יש בנמצא די והותר ראיות לכאורה כנדרש בדין, כי המשיב ביצע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לטענתו הענישה על עבירות של יידוי בקבוקי תבעירה קלה בהרבה לעומת הענישה שהתבקשה כאן.

ת"פ 24178-06-21 מדינת ישראל נ' פלונים (קטינים) (5.4.22) – הנאשמים הורשעו באישום של מעשה טירור בכוונה מחמירה, כאשר הישתתפו בארוע לינץ' כלפי אדם בעל חזות יהודית בזמן מבצע שומר החומות.

לצורך קביעת מיתחמי הענישה אבחין בין האישום הראשון הדן בארוע הלינץ' בנוסעי הרכב, שלגביו ייקבע מיתחם נפרד, לבין יתר האישומים שלגביהם ייקבע מיתחם דומה, שכן לגבי האישום הראשון מדובר בנסיבות חמורות במיוחד, ובפגיעה משמעותית שנגרמה למתלוננים ספציפיים, בעוד יתר האישומים עוסקים כולם ברצף של ארועי היתפרעות ויידוי אבנים, חפצים ובקבוקים כלפי כוחות הבטחון, אשר בוצעו במועדים סמוכים, על רקע דומה, וכוונו כלפי כוחות הבטחון באופן כללי, ללא נפגע ספציפי.

...

לאור כל האמור אני גוזרת על נאשם 1 עונש כמפורט להלן: מאסר בפועל למשך 7 שנים שיימנו מיום מעצרו של הנאשם.

לאור כל האמור אני גוזרת על נאשם 2 עונש כמפורט להלן: מאסר בפועל למשך 5 שנים שיימנו מיום מעצרו של הנאשם.

לפיכך אני גוזרת עליו עונש כמפורט להלן: מאסר בפועל לתקופה של 14 חודשים שיימנו מיום מעצרו.

בית המשפט עמד לא פעם על כך שייחודו החמור של מעשה לינץ', ואין דרך אחרת לכנות ארוע זה, הוא בכך שהוא בנוי על הישתתפות הרבים, על המון אדם הפועל כנגד קרבן באופן שחלקו של כל אחד יכול להיות מועט ונקודתי, אגרוף, בעיטה, דחיפה, השלכת אבן, התזת גז פלפל, ועוד, כשהנזק נגרם ממכלול המעשים.

- בת"פ (מחוזי י-ם) 47450-05-21 מדינת ישראל נ' חראבווי (15.05.23) נגזר דינו של מישתתף נוסף, בגיר, באותו לינץ', שהכה את הקורבן פעמיים, נקבע מיתחם עונש הולם הנע בין 34 ל- 84 חודשי מאסר בפועל.

...

גם ללא תסקיר נפגע העבירה ניתן להגיע בנקל למסקנה כי למעשי הנאשמים השפעה משמעותית על חייו גם כיום, נוכח הפגיעה בביטחונו, בכבודו, והשפעה זו לא תעבור בנקל, והרגעים הקשים שעברו עליו לא יימחו במהרה.

בשים לב לכל האמור, ובכלל זה, האינטרסים שנפגעו ממעשי הנאשמים, מידת הפגיעה, נסיבות ביצוע העבירות, ומתן משקל מה, הן לנסיבות שהובילו למעשי הנאשמים והן להתנהלות הרשויות מול המתלונן, אני סבור כי מתחם העונש ההולם מקרה זה בנסיבותיו נע בין 20 ל-50 חודשי מאסר בכל הנוגע למעשיו של נאשם 1; בין 15 ל-36 חודשי מאסר בכל הנוגע למעשיו של נאשם 2; ובין 18 ל-45 חודשי מאסר בכל הנוגע למעשיו של נאשם 3.

נטען שמדובר במעשים מתוכננים כאשר הנאשם אומנם לא ידע מראש כי רכב המתלוננים יגיע למקום אולם החליט להישתתף בלינץ'.

הוזכר שהנאשם ביצע את המעשים בצוותא עם אחרים ויש להענישו על מה שהוא עשה בעצמו וגם מה שבוצע עם האחרים בצוותא.

...

בסופו של דבר הומלץ על ענישה מוחשית ומציבת גבולות.

יש להדגיש שלאירוע המתואר באישום הראשון היה פוטנציאל נזק גדול מעבר לנזקים שאירעו בפועל, ואף פוטנציאל לגרימת מותם של הקורבנות, כשעדותה של המתלוננת הבהירה כי אילולא הצליחה בסופו של דבר להיחלץ מידי ההמון, האירוע יכול היה בנקל להסתיים במותם של המתלוננת והוריה.

בהתאם לכל האמור לעיל, ולמדיניות הענישה שהותוותה בפסיקה במקרים דומים אני קובע מתחמים כדלקמן: בגין האישום הראשון יש מקום לקבוע מתחם ענישה הולם הנע בין 6-10 שנים; בגין האישום השני מתחם הענישה ההולם נע בין 9-24 חודשי מאסר; ובגין האישום השלישי מתחם הענישה ההולם נע בין 2.5 – 4 שנות מאסר.