בשלב זה, ובטרם אעיר מספר הערות בדבר סבירות ומידתיות הנוהל, אבקש לידון בשאלת משנה שעלתה במהלך הדיון בפנינו, אשר עניינה בסמכות פקיד הרישום לשנות את מצבו האישי של מגיש הבקשה לסטאטוס המציין שהעניין: "בבירור". העותרת טענה בהקשר זה, כי בהתאם להוראות חוק המירשם, קיימת רשימה סגורה של מצבים אישיים, אשר יכולים להרשם והם: רווק, נשוי, גרוש או אלמן (בהתאם לסעיף 2(א)(7) לחוק המירשם); בן זוג בברית הזוגיות (בהתאם לסעיף 2(א1)(1) לחוק המירשם); ופנוי (בהתאם לסעיף 2(א1)(2) לחוק המירשם).
משמעות הדבר היא, כי לאחר אימות התעודה הציבורית מטעם המבקש בהתאם לנהלי הרשות, וככל שנימצא שאין פגם בתעודה וכי אין בה פריט מידע שאיננו נכון (עובדתית) באופן ברור וגלוי לעין המצדיק קיומו של בירור נוסף – על פקיד הרישום לרשום את השינוי במצב האישי של התושב הישראלי, ללא תלות בשאלה האם בן זוגו הוא אזרח ישראל, אם לאו, וממילא אין בידיו הסמכות לשנות את מצבו האישי ל-"בבירור".
אשר על כן, אציע כי, במובן שפורט לעיל – הצוו על תנאי שהוצאנו יהפוך למוחלט.
...
סבירות ומידתיות הנוהל
לאור התוצאה אליה הגעתי לעיל, לפיה הוראות הנוהל נקבעו תוך חריגה מסמכות, אני סבור כי התייתר הצורך לדון ולהכריע בשאלת סבירות ומידתיות הוראות הנוהל.
מצב דברים זה, ככל שהוא אכן נכון (וכאמור, לא הוצגה בפנינו כל ראיה, אשר תוביל למסקנה אחרת) הוא, בלשון המעטה, מטריד, ואינו עולה בקנה אחד עם הציפייה להתנהלות תקינה ויעילה מצידה של הרשות המינהלית.
משהגענו למסקנה כי הוראות סעיפים אלה אכן חורגות מסמכות המשיבים, דינן בטלות, וכך אציע שנקבע.
