מה ההבדל בין קנס מינהלי לבין קנס פלילי

בהקשר זה, ראו גם רע"פ 277/82 נירוסטה בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 826, 829: "מקובלת עלינו ההבחנה בין 'קנס פלילי' מזה לבין 'קנס אזרחי' או 'קנס מנהלי' מזה... הראשון מהוה סנקציה בגין ביצועה של עבירה פלילית, האחרון מהוה אמצעי אזרחי או מנהלי לאכיפת החוק... לעיתים ההבחנה בין שני הקנסות האמורים אינה קשה כלל ועיקר... כך הוא הדבר, מקום שהקנס לא בא אלא כדי לכסות את הוצאותיה של המדינה בגין טיפולה המיוחד באזרח". נמצא, איפוא, כי הסיכוי להכרעה בטענת המבקשים בעיניין הכללת המילה "קנס" בדרישת התשלום לטובת חברי הקבוצה, נמוך ביותר, ואף היא איננה מצדיקה אישור התובענה כייצוגית.

...

אינני מקבלת את הערכת המבקשים, כי ההשלמה הנדרשת לצורך היתר לתיקון הבקשה, כך שגם הטענות שהתחדשו בשלב הסיכומים, תתבררנה במסגרת ההליך שלפניי, היא השלמה מינימאלית שניתנת לביצוע תוך ימים בודדים (עמ' 51 שורה 32).

לסיכום: דין הבקשה להידחות, על שום שלא נראית אפשרות סבירה שהעילות שנטענו בבקשה תוכרענה לטובת המבקשים, וכן על שום שלגבי חלקם, מדובר בעניינים המצריכים בירור פרטני כך שתובענה ייצוגית איננה דרך יעילה והוגנת להכריע בהן.

הבקשה לאישור תובענה כייצוגית נדחית אפוא.

לעומת זאת הטלת כפל מס אינה נתונה לשיקול דעת שכן הוראת סעיף 50(א) לחוק מורה כי מי שעשה את המחדלים המפורטים בסעיף "יהיה חייב בתשלום כפל המס". לאור זאת, קבע בית המשפט בעיניין הובר כדלקמן: "מן ההבדלים שבין כפל מס לבין קנס מינהלי לכאורה נובע כי הליך פלילי שננקט נגד עוסק ועונשים שהוטלו עליו עקב הרשעתו, אפשר שיהיו שיקול בידי המנהל לביטולו (או להפחתתו) של קנס מינהלי שהוטל עליו, אך ככלל, ובכפוף לחריגים נדירים, לא יהיו שיקול לביטול (או להפחתת) חיובו בכפל מס". העולה מן האמור הוא כי אין מקום להפחית את שומת כפל המס, כך בפרט גם כאשר המערער לא חויב בכפל מס (ב-70 מיליון ש"ח) אלא במס הגלום בחשבוניות עצמן.

...

דין טענה זו להידחות.

לאור כל האמור אין מקום להפחית את כפל המס שהושת.

כך בפרט כאשר בעת הודאתו בכתב האישום, ביקש המערער להתנצל בפני בית המשפט והביע חרטו מצדו כדלקמן: "מצד אחד ראיתי את חוקיה נרמסים ומצד שני הייתי מוכן לתת את היקר מכל למענה. אני רואה בשנים האלה איזשהו ריפיון מוסרי שעטף את כל הפעילות שלי. האמת היא, שחשבתי על זה הרבה מאוד, מה מביא בעצם אדם כמוני לתת לדברים לקרות ולסייע להם...אני חושב שאני משלם עונש כבד מאוד על מעשים שלמעשה עשיתי. אין לי אלא להתנצל על כך". סיכום לאור כל האמור, הערעור נדחה, למעט הפחתת החשבוניות הכלולות בשומת כפל המס אשר אינן כלולות בכתב האישום וכן החשבוניות אשר הונפקו לפני חודש ספטמבר 2002.

בית המשפט קבע: "עיון בהוראות החוק בו עסקינן, מעלה כי המחוקק ערך הבחנה ברורה בין הקנס הפלילי לעיצום הכספי. הדבר נלמד, ראשית, "ממקומן הגאומטרי" של ההוראות, כאשר הוראות סעיפים 5א-5יג עוסקות בעיצום הכספי במישור המינהלי להבדיל מהוראות סעיפים 6-6 ב' לחוק שעניינן בעונשין: עבירות פליליות, עונשי מאסר וקנסות.

...

סוף דבר הטלת עיצום כספי היא מעשה מנהלי של הרשות הכפוף לביקורת שיפוטית.

הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיבה את הוצאות ההליך בסך של 15,000 ש"ח. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

הסכימו שלושת השופטים כי יש להבחין בין "ארוע" לבין "מעשה" וכי "ארוע" הוא מונח רחב יותר אשר יכול לכלול מספר מעשים.

דינאמיקה שירותים 1990 בע"מ (3.7.13) - בין הקנס המינהלי לקנס הפלילי; ת"פ (ב"ש) 1343/09 מדינת ישראל - 23 רנואר אופנה ייצור ושיווק בע"מ (2.4.13) - הסדר טיעון בגובה כ-20%; תפ (ב"ש) 1381/09 מדינת ישראל נ' א.ש.ע.מ. יזמות ועסקים בע"מא.ש.ע.מ. יזמות ועסקים בע"מ (14.4.15) - הקנס המינהלי - 30% מהקנס הפלילי) העונש בהתאם לתיקון 113, לאחר קביעת מיתחם הענישה ההולם, יש לגזור את עונשה של הנאשמת הספציפית בתוך אותו מיתחם.

...

(עניין חדוות הורים) נוכח האמור, בהתחשב בכך שהעבירות הנן זהות ונעברו כולן בסמיכות בין החודשים יוני - אוגוסט 2010 באותן נסיבות, על ידי אותו המעסיק ונתגלו במהלך אותה ביקורת, החלטתי לראות בכל סוג עבירה כאירוע אחד (כפי שעולה מן התיאור העובדתי בסעיפים 3-4 לגזר דיני), כדלקמן: 11 העבירות בעניין אי תשלום שעות נוספות יראו כאירוע אחד שבו 11 מעשים; 11 העבירות בעניין אי מסירת תלושי שכר ערוכים כדין יראו כאירוע אחד שבו 11 מעשים; ו-4 העבירות בעניין אי מסירת הודעה לעובד יראו אף הן כאירוע אחד שבו 4 מעשים.

אשר על כן, בהתחשב בין היתר בנסיבות ביצוע העבירה ובנזק הנגרם, הנני קובעת את מתחם הענישה בגין עבירה זו על סך של 10%-30% מהקנס המקסימאלי.

    בנסיבות העניין, בהתחשב במכלול השיקולים לעיל, שוכנעתי כי יש להיצמד במקרה זה לרף התחתון שקבעתי לכל עבירה, ומשכך ומשיקולי שיקום יש להסתפק בהטלת קנסות כדלקמן: בגין עבירות על חוק שעות עבודה ומנוחה 30% מן הקנס המקסימאלי -47,520 ₪ .

עיון בהוראותיה של פקודת מס הכנסה באשר לקנסות מצביע על הבחנה בין קנסות פליליים לבין קנסות אזרחיים או מנהליים.

...

בסופו של יום, קבע כב' השופט עמירם בנימיני, בין השאר כדלקמן: " ... ההסכם השני הינו גם הסכם בלתי-חוקי וגם הסכם למראית עין. אי-החוקיות שבו באה לידי ביטוי בהקטנת סכום התמורה על-מנת להונות את שלטונות המס. ... אין מדובר באי-חוקיות בעניין טפל לעסקה, אלא באי-חוקיות היורדת לשורש העסקה. ... עם זאת, לאור ההלכות שפורטו לעיל, הגעתי למסקנה כי משנקבעה בטלותו של ההסכם השני - יש להורות על אכיפת ההסכם הראשון." (פסקה 44 לפסק הדין המחוזי; ההדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקור) בפסקה 51(ג) לפסק הדין המחוזי נקבע כי על העוררים לדווח על המכירה הראשונה למשיב, תוך 30 ימים, וכן לשלם את כל המסים הריביות והקנסות שיטיל עליהם המשיב.

במקרה החריג שלפנינו, בו נקבע כי מטרת הצדדים לעסקה הייתה - "לרמות את שלטונות המס", אני סבור כי יש להותיר על כנו קנס גבוה, גם אם מתון יותר מזה שקבע המשיב.

סוף דבר אציע לחבריי לקבל את הערר באופן חלקי ולקבוע כי קנסות אי הצהרה במועד, יעמדו על הנמוך מבין השניים: סך של 250,000 ₪.

לסיכום אני מסכים עם פסק דינו של יו"ר הוועדה על כל סעיפיו.