מה גרם לפגיעה מדלת של אוטובוס שנסגרה בעת עליה לאוטובוס

דיון והכרעה סעיף 79 לחוק מגדיר, "תאונת עבודה" : "תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". בכל מקרה בו נטען כי ארוע תאונתי גרם לפגיעה ולנזק שבגינם נתבעים דמי פגיעה ,יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין הארוע לבין העבודה וכי הנזק אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה.

הכאבים היו חלשים אבל היו, הפריעו בעיקר בירידה ועליה מהאוטובוס ואז פניתי לקופ"ח אחרי כשבוע בערך, התלוננתי שכואבת לי הברך בירידה ועליה מאוטובוס בסיבוב שאני קם מהכסא ובעמידה ממושכת ולמיטב הזכרון אמרתי לו שסובבתי את הברך בעבודה".

בהודעתו לחוקר המוסד חזר על נסיבות הארוע: "ב-21.5.14 העמסנו ציודים, עזרתי להם להעמיס את הציודים כמו שאני רגיל תמיד לעשות עם גמלאים וכל אחד שיש לו מזודה, זה חלק מהעבודה שלי (חוץ מתיירות חוץ, שלהם יש העמסה של בית המלון, שגם שם אני עומד לפקח ואם צריך לעזור גם עוזר) זאת גם על מנת שאוכל לסגור את דלתות המטען של האוטובוס (חשמליות) ולראות ששום ציוד לא נפל החוצה... העמסנו הציוד בסביבות 7:00 או 8:00. כשעזרתי להם להעמיס, הרגשתי שסובבתי את הברך. הרמנו כל מיני ציודים, עם בגדים שלהם, צ'ימידן כמו מזודה.... תוך כדי העמסה, אני חושב לקראת הסוף של העמסה, הרגשתי שסובבתי את הברך וכאב חד בכל הרגל. החיילים ראו. אני לא יודע את פרטיהם... אני הסעתי אותם לשטח וחזרתי לבסיס. אז ניגשתי שם למרפאה בחצרים, בקשתי כדור נגד כאבים, כמובן שיידעתי את מנהל העבודה שלי אליאב בטלפון. למחרת דיברתי עם אליאב שוב ואמרתי לו שקשה לי לנהוג, "קח בחשבון שלא יוציאו אותי לשבת, שאני לא רוצה לעבוד בשישי" .

אמנם אליאב המשיך ואישר כי באותה שיחה ציין בפניו התובע (כבדרך אגב) שסובב את הרגל , וכי הוא עוזר לחיילים עם התיקים אך הוסיף הדגיש: "אך הוא לא ציין בפני שעקב העזרה שלו לחיילים עם הציוד המקרה קרה לו. הוא לא ביקש נהג חלופי. הוא לא ציין מתי הייתה הפגיעה היכן הייתה הפגיעה אם זה בעבודה או לא". אליאב נישאל על ידי החוקר מפורשות האם הייתה פניה נוספת אליו מצד התובע ובתשובה ציין: "היה יום אחד שהגיע למשרד זה לא היה בסמוך לפגיעה. אם אני לא טועה לאחר כשבועיים שלושה. בני הבן של הבעלים ישב עם התובע יוסי, שאל אותי בני מה ידוע לי על המקרה ואני מסרתי לו את מה שמסרתי לך עכשיו ". לשאלתו החוזרת של החוקר האם התובע לא יזם עמו שיחה בכדי לדיווח על הפגיעה בעבודה , השיב אליאב: "לא, הוא לא יזם את השיחה אני יזמתי את השיחה בכדי לעדכן את התובע לגבי סידור העבודה, ובמהלך השיחה הזכיר את הכאבים ברגל , לא ציין היכן או מתי נפגע". נוכח תשובותיו אלה של אליאב לחוקר תמוהה הגרסה שמסר בעדותו בפנינו: " הוא סיפר לי בשיחה שיש לי אתו בעינייני עבודה. הוא סיפר לי באותו יום שהוא עזר לחיילים וסובב את הרגל או עיקם אותה והרגל כואבת לו. כשהוא ירד מהמדרגה של האוטובוס או משהו כזה הוא סובב את הרגל" (עמ' 8 ש' 13-15).

...

סיכום בנסיבות המקרה שלפניי, בהעדר תיעוד רפואי בסמוך לקרות האירוע ובהעדר כל ראיה אחרת, לא הוכח קיומו של אירוע בעבודה ולפיכך, דין התביעה להידחות.

האם יש להכיר במחלתו של התובע, מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) כפגיעה בעבודה (מקרוטראומה) הקשורה ונובעת מעיסוקו כצבעי אוטובוסים.

בצד אחד של של האולם היו דלתות, דרכם הוכנסו האוטובוסים.

הדלתות ניסגרו בעת שבוצעה עבודת הצבע ככל שהיתה רוח בחוץ.

במחקר אחר מצוטט, שערך פרופ' בלאנק בעצמו, נכתב שהשילוב של חשיפה תעסוקתית ל-VGDF ועישון מעלה את הסיכון ל-COPD פי 14!!! ולכן לא ניתן להיתעלם מתרומתה של החשיפה התעסוקתית, גם אם באה בשילוב עם עישון מאחר וגורמת להעצמה משמעותית של האפקט הכולל.

...

אשר על כן, מצאנו כי בנסיבות העניין לא קיימת הצדקה לסטות מחוות דעתה של המומחית הרפואית שמונתה על ידי בית הדין, ואנו קובעים כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלתו.

בפניי תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו בגין נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים בגין תאונה שארעה ביום 5.12.2016 בשעה 18:00 או סמוך לכך (להלן: "התאונה").

התמונות מתיישבות היטב עם עדותו של מר חילף, נהג אוטובוס התובעת, לפיה: "הוא פגע בי והמשיך בנסיעה בזוית לכיוון המדרכה ואני עומד בתחנה עם דלת קדמית פתוחה" (נ/4).

נהג האוטובוס, מר חילף, העיד כי התאונה ארעה בעת שהעלה נוסעים ודלת האוטובוס הייתה פתוחה.

כאמור, נסיבות התאונה לגירסת מגדל אינן מתיישבות עם התמונות, מהן עולה כי הרכב המבוטח על-ידי מגדל עומד באלכסון לפני האוטובוס כאשר פינתו הימנית אחורי קרובה לפינתו השמאלית קדמית של האוטובוס.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

...

משכך, אני דוחה את הטענה כי הוא סטה למסלול האמצעי.

אף איני מקבלת את טענת מגדל כי אופי הפגיעות ברכבים תומך בגרסתה בכל הנוגע לאירוע התאונה.

סופו של דבר, אני דוחה את תביעת מגדל במלואה ומקבלת את תביעת אגד במלואה.

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בכתב אישום חמור, שעניינו, גרם תאונת דרכים וחבלה של ממש בגין נהיגה בחוסר זהירות, עבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, אי נקיטת אמצעי זהירות לפני נסיעה, בנגוד לתקנה 436 לתקנות התעבורה וסגירת דלתות אוטובוס במהלך נסיעה, בנגוד לתקנה 439(ג) לתקנות התעבורה, כמפורט בכתב האישום המתוקן ובהכרעת הדין.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 3.5.13, בשעה 14:30 לערך, נהג הנאשם באוטובוס צבורי של חברת "דן", בתל אביב, בשדרות ירושלים, מכיוון דרום לכיוון צפון, עצר בתחנת אוטובוס המצויה במקום על מנת להעלות נוסעים, אך חידש נסיעתו מבלי שוידא כי הנוסעים סיימו לעלות לאוטובוס וסגר את דלת האוטובוס, כאשר הגב' רג'ינה פרימו נימצאת במהלך עליה לאוטובוס וכתוצאה מכך, נפלה הנוסעת והאוטובוס על על רגלה הימנית.

בעפ"ת 15291-10-12 ראובן ששון נגד מדינת ישראל נאמר: "תוצאות תאונה במישור הנזק שניגרם לנפגע הנו מרכיב חשוב ברמת הענישה...". בנוגע לנסיבות ביצוע העבירה, יש לציין כי הנאשם בחר להודות ולקחת אחריות על הארוע, במהלך פרשת התביעה ולאחר שבמסכת הראייתית שהובאה בפני, התגלו סדקים בכל הנוגע לעבודת בוחן המישטרה והעדתו של עד לתאונה, שלא אותר לשני דיונים בבית המשפט.

...

לאור כל האמור לעיל ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 2500 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתם.

אני דנה את הנאשם ל-4 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

על פי הסמכות הנתונה לי בסעיף 1 לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969, אני קובעת כי הנאשם יהיה בפיקוח שירות המבחן לתקופה של 12 חודשים מהיום.

מבוא המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם נסיבות פגיעתה של התובעת ביום 15.11.16 (דלת תא המטען באוטובוס ניסגרה על גבה) מהוים תאונת דרכים, במובן חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד).

זו חזקה מרבה חלוטה, והעובדה שבוצעה באותה עת גם פעולה של "פריקה", חזקה ממעטת זו אינה שוללת את תחולת החזקה המרבה הנ"ל. חזקה מרבה זו "נועדה להחיל את חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים על תאונות הנגרמות בשל שימוש בכוח המוטורי של הרכב שלא למטרות תחבורה אלא למטרות חקלאיות או תעשייתיות. היא מחזירה לחוק את המבחן הייעודי שהוחלף בגדרה של ההגדרה הבסיסית במבחן התעבורתי". "אין לפרש פירוש רחב את החזקה החלוטה המרבה המתייחסת למאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב שיהיה בו כדי לרוקן את ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" מכל תוכן נורמטיבי.

טוענת ב"כ הנתבעים ובצדק, כי לאוטובוס יש ייעוד אחד והוא אינו רב תכליתי כמו משאית ועליה מנוף, או משאית עליה הותקנו מערבל בטון וכיו"ב, לפיכך מלכתחילה חזקה מרבה זו אינה חלה.

הניסיון לראות את האוטובוס גם ככלי לאיחסון חפצים ובכך האוטובוס הוא רב תכליתי, מלאכותי בעיניי ולא מבטא את מגמת הצמצום אותה ביקש המחוקק לעשות בהכניסו את תיקון 8 לחוק הפלת"ד. ב"כ התובעת מפנה למקרה דומה שבו, התובע ביקש להניח תיקו בתא המטען של האוטובוס כשלפתע ניפתחה דלת תא המטען ופגעה בסנטרו.

...

מדובר בתיירת ילידת 1945, היות שהתבקש מינוי מומחה נוסף על השניים הקודמים שמונו במסגרת מוקד נזיקי (אורתופד שקבע שאין נכות צמיתה ומומחה לכאב שקבע 2.5% ואף הם בספק אם קשורים לתאונה), כדי לחסוך בהוצאות נוספות, החלטתי לפצל הדיון ולדון תחילה בשאלת החבות.

אני דוחה את טענת ב"כ התובעת כאילו העיסוק בחזקה המרבה מהווה הרחבת חזית אסורה על ידי הנתבעים.

לסיכום אני קובעת כי נסיבות הפגיעה כפי שתוארו על ידי התובעת, אינן מהוות תאונת דרכים במובנו של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975, ולכן אני דוחה את התביעה.