מדריך טיולים שהוגדר כיחסי עובד-מעביד

[footnoteRef:1] [1: עמ' 1 לפרוט' ש' 23] מהלך שנת הלימודים תשע"ט הישתתפה התובעת בהשתלמות "המחנך כמדריך פדגוגי בטיול" (להלן: "ההשתלמות").

היריעה המשפטית פגיעה בעבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995 – בחוק זה, במבוטח – "פגיעה בעבודה" - תאונת עבודה או מחלת מיקצוע; "תאונת עבודה" - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו; הפסיקה הרחיבה את תאונות העבודה גם לגבי פגיעות בעת הישתלמות, רווחה ותרבות בהיותן פעולות הנילוות לעבודה, וזאת כל עוד קיימת מידת סבירות בין הפעילות בה נפגע המבוטח ובין העבודה של הנפגע.

ראו לענין זה עב"ל (ארצי) 5104-09-16 אסתר אבוקרט - המוסד לביטוח לאומי (נבו 20.06.2018) שם חזר בית הדין על הפסיקה לגבי הצורך בהרחבת הכסוי הבטוחי לפעולות נילוות לעבודה – "נקודת המוצא הנה כי 'יש לפרש את סעיף 79 הנ"ל באופן המעניק כסוי בטוחי לא רק לעובדים שנפגעו תוך כדי ביצוע מלאכתם בפועל אלא גם לעובדים שנפגעו תוך כדי ביצוע פעילויות 'נילוות לעבודה', כגון השתלמויות ואירועי ספורט ונופש, התפתחה מתוך ההכרה כי בשוק התעסוקה המודרני יחסי עובד ומעסיק משתרעים אל מעבר לשעות ולמסגרות העבודה הרשמיות וחלים גם על פעילויות שאינן קשורות במישרין לעבודה... נמצא כי פעמים רבות יש למעסיק אינטרס בעריכת פעילויות מחוץ לשעות העבודה לאור החשיבות שבפיתוח ההון האנושי ובהעמקת היחסים והקשר בין העובדים לבין עצמם ובינם למקום העבודה. על כן נפסק כי כאשר קיימת זיקה בין פעילויות אלה ובין העבודה יש הצדקה להכיר בתאונות המתרחשות במהלכם כתאונות עבודה...' (מתוך בג"ץ 339/13 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (26.10.14))." על מנת שתאונה שאירעה למבוטח במהלך פעולה נלווית לעבודה תוכר כתאונת עבודה, צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הוא הוכחת הקשר הסיבתי בין הארוע הכולל בו נטל המבוטח חלק לבין העבודה עצמה.

" בית הדין הארצי שם דגש מיוחד על העובדה שבית הספר שבו עבדה המשיבה היה זקוק לרכזת טיולים, תפקיד שבו השתלמה המשיבה שם. כלומר יש לבחון באיזו מידה קשורה ההשתלמות לעבודתו של הנפגע, האם המעסיק עודד את העובד להישתתף בהשתלמות, ומה מידת העניין שמגלה המעסיק באותה הישתלמות.

...

אשר על כן, דין הערעור להידחות.

אשר על כן סבורים אנו כי קיימת זיקה סבירה, ואינטרס של המעסיק בהשתתפות התובעת בהשתלמות של עובדי ההוראה – מחנכי כיתות בבית הספר בו היא מלמדת.

לסיכום לאור האמור לעיל, ובהתחשב בשקלול כלל נסיבות המקרה ויישום ההלכה הנהוגה בנושא ההשתלמויות, החלטנו לקבל את התביעה.

דיון והכרעה המסגרת המשפטית סעיף 1 לחוק, מגדיר עובד: "לרבות בן מישפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובילבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאלולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן מישפחה" - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות".

הינה כי כן, התובעת לא קיבלה שכר מידי חודש על ידי הפקדה לבנק, אלא השכר "נשמר" על ידי הוריה כחסכון לעתיד (לימודים, קניית רכב, טיול לחו"ל וכו').

מר יוסי שנטל (שהוא עד אובייקטיבי) ציין בחקירתו כי אכן ביצע לתובעת הדרכת בטיחות (עמ' 26 לפ' ש' 32; ועמ' 28 לפ' ש' 2; סעיף 5 לתצהירו).

...

מכל האמור לעיל אנו סבורים כי דין התביעה להתקבל.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

אנו קובעים כי בין התובעת לחברה התקיימו יחסי עובד מעסיק לצורך זכאותה של התובעת לדמי אבטלה ו/או מענק עבודה מועדפת.

"השלב הראשון"-המבחנים להכרה ביחסי עובד מעסיק הפן החיובי של מבחן ההישתלבות ראשית, עבודת ההדרכה של התובעים הייתה חלק מפעילות מרכזית, רגילה וחיונית לתפעול הנתבעת, שכן התובעים הדריכו את הסיורים אשר הנתבעת - חברת תיירות וטיולים, אירגנה.

אמנם התובעים קיבלו תשלום תמורת חשבוניות -קבלות והנתבעת לא הוציאה בעדן תלושי שכר, אך למרות זאת, המבחנים ליחסי עובד מעסיק יושמו אף במקרה שבו מועסק מסכים להגדרתו כקבלן עצמאי ומנהל תיק עצמאי ברשויות המס, תוך הוצאת חשבוניות למזמין שירות (עניין פרייס), שכן יש לבחון האם מתקיימים יחסי עובד- מעסיק לפי אמות המידה המהותיות של המבחן המשולב (ע"ע (ארצי) 176/09 ז'וז'ט מואב- תפנית וינד בע"מ (מיום 9.6.2010).

...

(4) צוונגבאום העיד כי "לפעמים 300 ₪ לפעמים 900 ₪ "(ע' 39 ש' 5-6), אך בהמשך טען כי "אני מקבל 950 ₪" (ע' 39 ש' 14-16).

אנו סבורים כי הנתבעת לא הוכיחה מהם סכומי הטיפים שקיבלו התובעים; ומכל מקום התובעים אינם צריכים להשיב לנתבעת, בדיעבד, וללא הוראה מפורשת בכתב ובזמן אמת, את סכומי הטיפים - יהא גובהם אשר יהא.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד נדחית במלואה, כך שהנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים, תוך 30 יום מהיום, את הסכומים הבאים: (1) לתובע 1 – א. גמול שעות נוספות בסך כולל של 55,649 ₪.

בראשית יחסי הצדדים הוגדר התובע כשכיר ובחלוף שבעה חודשים המשיך באותה עבודה, אך הפעם במעמד עצמאי, תוך שהתמורה שולמה לו כנגד חשבוניות.

לא הוכח שהתקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים: מעדות יועץ המס עולה שהתובע הנו בעל עסק עצמאי; לא הוצגו פנקסי החשבוניות המצויים בידי התובע ולא הוגשו כל הדיווחים למס הכנסה ומע"מ, לפיכך יש לקבוע כי התובע הסתיר ראיות שעשויות להעיד שהיו לו לקוחות נוספים פרט לנתבעת; יש להעדיף את עדותו של המנכ"ל לפיה התובע הוא זה שבקש לעבוד כעצמאי לנוכח העובדה שרצה לעבוד עם מקומות נוספים במקביל; מהראיות עלה כי התובע סיפק לנתבעת שירותים בהקף משתנה, בהתאם לזמינותו; כלי העבודה העקרי של התובע היה הרכב שלו אשר בבעלותו.

פרנסתו של התובע היתה מהנתבעת למשך שנים ארוכות – בעדותו הבהיר התובע כי מאז שסיים את קורס מדריכי טיולים בשנת 2006 אכן עבד במקומות אחרים ואולם מאז שהחל לעבוד בנתבעת לא עבד במקומות נוספים (עמ' 25, ש' 28; עמ' 27, ש' 1; עמ' 28, ש' 24; עמ' 36, ש' 9).

...

לפיכך, אנו קובעים כי יחסי הצדדים הסתיימו ביום 22.10.2017 (נסיבות סיום היחסים לא הובררו אך הן אינן נדרשות להכרעתנו).

לפיכך אנו דוחים את התביעה שכנגד.

סוף דבר על יסוד כלל האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפקדות לפנסיה ולפיצויים בסך 39,254 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.9.2014 (אמצע תקופה).

יתר התביעות, לרבות התביעה שכנגד - נדחות.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו סע"ש 56687-06-19 24 נובמבר 2023 לפני: כב' השופט אלעד שביון נציג ציבור (עובדים) מר משה בן דוד נציג ציבור (מעסיקים) מר אבי אילון התובע: אלי קריף ע"י ב"כ עו"ד אורנה שמריהו הנתבעים: 1. משרד האוצר / מינהל הרכב הממשלתי ע"י ב"כ עו"ד עידית ליבוביץ שקד 2. ג'ון ברייס הדרכה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד שמרית נוי ועו"ד נעמה מסלובסקי נתן פסק דין

התובע הישתתף באירועים של המדינה, כגון: הרמת כוסית בערבי חג, ימי עיון והשתלמויות, ערבי גיבוש, טיולים משרדיים ועוד.

] נהפוך הוא, כאמור לעיל, התובע פנה ל"ג'ון ברייס" עת היה זקוק ל"אישור העסקה" וגם במייל של הכלכלן הראשי במשרד האוצר צוין במפורש כי "מינהל הרכב הממשלתי במשרד האוצר מקבל את השירותים המפורטים במכתב המצ"ב מחברת ג'ון ברייס באמצעות נותן השרות מטעם החברה אלי קריף". כלומר, התובע ראה ב"ג'ון ברייס" כמעסיקה שלו וגם המדינה ראתה והגדירה את היחסים כיחסי קבלן ומקבל שירות - וכל זאת כשנה בטרם הוגשה התביעה דנן (ביולי 2018).

הגם שחלק מהמבחנים עשויים להעיד כי המדינה (המשתמש) הייתה המעסיק (בכל הקשור, לגורמים שהנחו ופיקחו על עבודת התובע, העובדה כי הישתתף בדיונים עם מינהל הרכב ומשרדים ממשלתיים וכן השמוש של התובע בכלים של המשתמש וכו'), אין אנו סבורים כי בנסיבות העניין בהנתן מכלול הנסיבות שתוארו לעיל יש באמור כדי להצביע כי הוכח שמדובר בתבנית העסקה שהיא בגדר פיקציה שהתכלית שלה היא להסוות יחסי עבודה בין המדינה לבין התובע.

...

על כן, ממילא הוראות החוק כאמור אינן רלבנטיות למקרה זה. משקבענו כי אין לקבל את התביעה למתן סעד הצהרתי להכיר בתובע כ"עובד מדינה" כל שכן כ"עובד קבוע" – דין התביעה לתשלום הזכויות הכספיות הנובעות מכך, להידחות.

גם בעניין זה דין התביעה – דחייה.

רביעית, התובע אינו זכאי לתשלום בגין עבודה שכלל לא בוצעה על ידו בהיעדר מקור חוקי לחיוב בתשלום זה. סוף דבר התביעה נדחית.