מדיניות ענישה בבנייה ללא היתר

מדובר בתופעה נפוצה שהפכה ל"מכת מדינה" הטעונה מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית.

זה מכבר נקבע בפסיקה שמדובר בתופעה שהפכה ל"מכת מדינה", וכי יש לנקוט קו תקיף והחלטי על מנת למגרן, ולהשית עונשים משמעותיים שירתיעו אחרים מלבצען ושיהוו ביטוי הולם לחומרת מעשיו של מי שנוטל את החוק לידיו ועושה דין לעצמו בבנייה ללא היתר.

...

לאור כל האמור ובהתחשב בכך שלא הוצגו ראיות על המצב הכלכלי, קבע כי מתחם ענישה לעניין רכיב הקנס הינו בין 30 עד 100 אלף ₪, חתימה על התחייבות כספית בסכומים דומים, מאסר מותנה הנע בין 1 ל-6 חודשים וכן הטלת אמצעים נוספים כצווי הריסה ואיסור שימוש.

חרף האמור, סבורני כי שגה בית המשפט קמא במיקום העונש הראוי למערער בתוך המתחם שקבע, כך שהעונשים שהשית חורגים לחומרא במידה המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור.

המאשימה טענה כי במקרים של בניה ושימוש ללא היתר לצורך מסחרי, מדיניות הענישה הנוהגת היא של הרתעה והחמרה, ועל ביהמ"ש להעביר מסר ברור וחד משמעי כי הקנסות שיוטלו אינם משתלמים כלכלית ביחס לרווחים שהופקו בתקופה שהעסק פעל ללא היתר.

...

עוד שקלתי את העובדה שהנאשמים פעלו לסגירת מתחם הקארטינג, אמנם בחלוף 11 שנות פעילות מסחרית תוך בניה ושימוש בניגוד לדין, אך בסופו של דבר הם פעלו להשיב את השימוש במקרקעין כייעודו העיקרי, לחקלאות (מוצג נ/6).

נוכח האמור לעיל, אני קובע כי העונש הראוי לנאשם מס' 1 ממוקם במרכזו של מתחם הענישה.

ובנסיבות שלא הוכחה מעורבותו של הנאשם מס' 2 בניהול העסק והפעלתו, מצאתי להקל ולקבוע כי העונש הראוי לגביו ממוקם בתחתית מתחם הענישה הנ"ל. סוף דבר לאחר ששקלתי ואיזנתי בין כל השיקולים שנזכרו לעיל, אני משית על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשם מס' 1 - קנס כספי בסך של 100,000 ₪ או 200 ימי מאסר תמורתו.

במקרה הנידון מדובר בבניה בקרקע בייעוד לחקלאות הנעדרת "אופק תיכנוני". מהפסיקה שנסרקה לעיל, יש ללמד על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של בניית בריכה ללא היתר, שלא לשימוש פרטי אלא כחלק ממיתחם המשמש לעסק, לפיו מיתחם העונש ההולם בגין בניית בריכת שחיה ללא היתר –הנו קנס הנע בין בסך 10,000 עד 20,000 ₪.

...

הערך החברתי שנפגע אין חולק על הצורך להחמיר בעבירות על דיני התכנון והבנייה ובאשר לערך החברתי המוגן הנפגע מביצוע עבירות בנייה, אפנה לדבריו הברורים של השופט (כתוארו אז) מ. חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה קריית אונו פ"ד(3) 49,59: "בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנכון של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר. היא בין התופעות הבולטות , הפוגעות בהשלטת החוק, מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק...". עוד נקבע [רע"פ 6665/05 ראיף מריסאת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.5.2006)] (להלן: "פרשת מריסאת") כי: "על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו ...". הנאשמים הורשעו בעבירה של בניית בריכה ללא היתר כדין, שהינה חלק ממתחם המשמש לשמחות ואירועים, שנבנה על ידי הנאשמים במקרקעין בייעוד לחקלאות.

דין הבקשה לביטול ההרשעה ע"פ ס' 192א לחוק, להידחות.

על כן, הבקשה לביטול הרשעתם של הנאשמים –נדחית.

בהתחשב בכל המפורט לעיל, ועל מנת ליתן את המשקל הראוי, בין היתר, לאינטרס הציבורי המובהק שבאי עידוד עבריינות כאמור, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים : על הנאשם 1 קנס בסך 15,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

כמו כן, במועד שאינו ידוע למאשימה עובר לשנת 2011 הנאשם בנה מבנה ללא היתר בניה הבנוי מרצפת בטון, בלוקים ובטון וגג קל בשטח של כ – 102 מ"ר. חלקו של המבנה בשטח של כ – 23 מ"ר בנוי במיגרש 919, אשר אין בו לנאשם זכויות והוא בהתאם להוראות התוכנית ביעוד שטח צבורי פתוח, וחלקו בשטח של כ – 79 מ"ר בנוי במיגרש 904 של הנאשם, שהוא כאמור ביעוד מסחר.

מדיניות הענישה הנוהגת - בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי בתי המשפט ייחסו חומרה יתירה לעבירות תיכנון ובניה המתבצעות בשטח צבורי/ במקרקעין שאין לבונה זכויות בהם.

...

" ברע"פ 6665/05 ראיף מריסאת נ' מ"י (נבו, 17.5.06) נפסק ביחס לענישה בעבירות תכנון ובניה: " על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון והבניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאליים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית..." ר' גם פסה"ד ברע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חבל מודיעין (נבו, 9.6.09) מידת הפגיעה בערכים המוגנים בענייננו – מדובר בענייננו בבניית מבנה מבניה קלה במקרקעין ביעוד מסחרי בשטח של כ – 80 מ"ר ובשימוש מסחרי במבנה זה ומבנה נוסף בשטח של כ – 102 מ"ר. משך השימוש במבנה הראשון הוא 3.5 שנים ובמבנה השני כ – 8 שנים.

לאור כל האמור אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 55,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו, הקנס ישולם ב-25 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.8.23 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

אני מורה לנאשם להרוס את המבנים מושא כתב האישום (להלן צו הריסה).

יפים, לעניין זה, דברי השופט ס' גובראן ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל (17.5.2006): "על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התיכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התיכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו". ואמנם, מדיניות הענישה בעבירות תו"ב בהקף נרחב היא מחמירה כפי שניתן לראות בדוגמאות שלהלן: בעפ"א 45595-08-21 ועדה מרחבית שפלת הגליל נ' דעאס (5.1.22) הורשע הנאשם בבנייה ללא היתר של בית מגורים בקרקע חקלאית, בשטח של כ-520 מ"ר. בית המשפט לעניינים מקומיים קבע כי מיתחם הקנס ההולם נע בין 70,000 ₪ ל-150,000 ₪, והטיל קנס בסך 100,000 ₪ ותשלום היטל השבחה בסך 50,000 ₪.

...

לאחר בחינה ולנוכח הענישה הנוהגת, אני סבורה כי יש להטיל קנס הגבוה מסכום הערובה, אך באופן מדוד.

בעניין הצו הנדרש, אני סבורה כי משהוגשה תכנית שאינה מסמנת את המבנה להריסה, יש לאפשר לנאשם פרק זמן סביר לצורך הכשרה.

סופו של דבר, אני גוזרת את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 180,000 ₪.