מדוע נדחתה התביעה להכרה באוטם שריר הלב בביטוח לאומי

] עוד הובהר שם כי : "... אין בכוחה של תורה זו להביא לכך, שכל מחלה שנגרמה בשל העבודה אך אינה מנויה ברשימת 'מחלות המיקצוע', תוכל לזכות את העובד בהכרה כנפגע 'תאונת עבודה'. כוחה של תורה זו מוגבל על-ידי המונח 'תאונה', ומכאן, באה הדרישה שכל פגיעה זעירה, תעמוד, כשלעצמה, במבחן מאפייניה של 'תאונה' (פתאומיות ומסוימות)[footnoteRef:3]. זאת ועוד, נפגע המנסה להשליך את יהבו על תורה זו ניתקל במשוכות רבות בדרכו, מפני שתורה זו, שהיא כאמור פיקציה משפטית, עומדת על יסודות עיוניים נוקשים[footnoteRef:4]." [3: בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין לעבודה, פ"ד נג(2) 529 (1999); דב"ע (ארצי) לה/61 - 0 המוסד לביטוח לאומי - יעקב לוי, פד"ע ז 345 (1976); דב"ע (ארצי) מח/77 – 0 מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988).

הגמשה זו נועדה למנוע מצבים שבהם תדחה התביעה (להכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה) על סיפה בשל ספק הנוגע לעצם קיומו של אחד או יותר מן היסודות העובדתיים הנדרשים לצורך ההכרה בארוע שארע במהלך ועקב העבודה כ-'אירוע חריג' או 'מיוחד' וככל שבית הדין מתרשם, כי יכול וניתן יהיה להסיר ספק זה בהסתמך על חוות דעת של המומחה הרפואי, היה ויתמנה, כ-'מפלט אחרון' שמוצדק לעשות בו שימוש בנסיבות בעיניין (.

...

הכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים, בפסק הדין האזורי ובכלל חומר התיק באנו למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

טרם נעילה מצאנו להתייחס לנימוק הראשון של בית הדין האזורי לפיו השימוש בנפט וחומצה לצורך ניקוי הופסק לפני כ- 20 שנה.

השאלה האם יש בעובדה זו כדי להשליך על הקשר הסיבתי היא קודם כל עניין לרופא המומחה לענות בו. סוף דבר – עניינו של המערער יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיקבע את התשתית העובדתית על יסוד כלל החומר שבתיק.

לאור התוצאה, ישלם המשיב למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 5,000 ₪.

הגמשה זו נועדה למנוע מצבים שבהם תדחה התביעה (להכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה) על סיפה בשל ספק הנוגע לעצם קיומו של אחד או יותר מן היסודות העובדתיים הנדרשים לצורך ההכרה בארוע שארע במהלך ועקב העבודה כ-"ארוע חריג" או "מיוחד" וככל שבית הדין מתרשם, כי יכול וניתן יהיה להסיר ספק זה בהסתמך על חוות דעת של המומחה הרפואי, היה ויתמנה, כ-"מפלט אחרון" שמוצדק לעשות בו שימוש בנסיבות בעיניין (ר' בעב"ל ׁ(ארצי) 481/99 המוסד לביטוח לאומי – דוד מכלוביץ' [פורסם בנבו] פד"ע לח 461, ע' 470-471 (16.1.2003); עב"ל (ארצי) 349/06 אבישי בלומשטיין - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (22.10.07); עב"ל (ארצי) 668/06 מינה גלפנד - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (22.10.07); עב"ל (ארצי) 35047-08-13 מרינה בריקלין - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (23.7.14)).

...

נוסיף, כי ככל שקיימת דלות מידע בנוגע לחומרים אליהם נחשף התובע במסגרת העבודה ותדירותה של החשיפה (לטענת התובע, הדבר נובע ממחלוקת או סכסוך משפטי שהתגלע בינו לבין המעסיק, עמ' 3 ש' 88-93 להודעת התובע לחוקר המל"ל, סעיף 23 לסיכומי התובע), הרי שלא שוכנענו שרק בשל עצם החסר המסוים במידע, מתחיבת בהכרח המסקנה שיש לדחות את התביעה ולסתום את הגולל בפני התובע לנסות ולהוכיח כי נפגע בעבודה.

לא כל שכן, לאחר שבפנינו הוצגו די ראיות כדי לבסס עליהם מסקנה בדבר חשיפה ממושכת במשך שנים, חלקה מדי מספר ימים וחלקה במהלך שעות רבות ביום עבודה, לחומרים ולאבק.

אם כן, ועל רקע הדברים האמורים בכל הנוגע להגמשה של הכללים הדיוניים הנהוגים בתביעות להכרה בתאונת עבודה ובמיוחד בחשיפה לחומרים, מצאנו שגם בהיעדר מלוא הנתונים בנוגע לחומרים ממעסיקו של התובע, ניתן יהא לקבוע בקירוב את התשתית העובדתית הראשונית, וזאת על בסיס הראיות שהונחו בפנינו.

התביעה מופנית כנגד החלטת פקיד התביעות מיום 29.10.15, לפיו נדחתה התביעה להכיר באוטם שריר הלב ממנו סבל התובע ביום 30.3.15 כפגיעה בעבודה.

הקביעה אם אכן ארע ארוע חריג בעבודת המבוטח שלקה באוטם שריר הלב, היא "קביעה עובדתית-משפטית, הנשענת על חומר הראיות שלפני הערכאה הדיונית" (תב (ארצי) נה/0-150 מיכאל שביט - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט(1) 268, 272 (1995)).

אם התובע לא יוכיח כי היתרחש ארוע חריג, יהיה מקום לדחות את התביעה אף מבלי להזקק לבחינת הקשר הסיבתי ולמידת ההשפעה של האירועים בעבודה על הופעתו של הארוע הלבבי (בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי – ביה"ד הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נג(2) 529, 541, 544 (1999); בג"ץ 3523/04 גבריאל למברגר - בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נח(5) 104, 107 (2004)).

...

טענה זו אין בידינו לקבל, שכן יש בסתירות השונות בגרסאות התובע עצמו ובגרסאות יתר העדים בכדי לשמוט את הבסיס אף מתחת לטענה היסודית בדבר עצם קיומו של אירוע חריג במהלכו הודיעה עובדת בתפקיד מפתח על התפטרותה ובאופן שהוביל כביכול לוויכוח ולהתרגזות חריגים בעוצמתם.

התרשמותנו כי התובע לא עמד בנטל להראות כי אכן ארע ביום 20.3.15 אירוע חריג בשל התפטרות עובדת בתפקיד מפתח התחזקה עוד לאחר שהובהר לראשונה במהלך מתן העדות בבית הדין כי בסופו של דבר אסולין המשיכה לעבוד במקום העבודה (עדות אסולין בפרו: 23; ש: 1-3, ועדות האח בפרו: 31; ש: 29-30) – עובדה שלא הוזכרה קודם לכן על-ידי מי מהעדים, אף לא בפני חוקר המוסד.

סוף דבר – התביעה נדחית.

התובע, מר רוני רגב, הגיש תביעה זו נגד החלטת פקידת התביעות מיום 14.11.19, על פיה נדחתה תביעתו להכיר באוטם שריר הלב, שבו לקה ביום 15.5.19, כ"תאונת עבודה" לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], התשנ"ה-1995.

התנאים להכרה בארוע של דחק נפשי חריג כארוע תאונתי בהתאם להלכה הפסוקה, ארוע של אוטם שריר הלב עשוי להיות מוכר כ"תאונה" שארעה "תוך כדי ועקב העבודה". תנאי לכך הוא שהמבוטח יוכיח "ארוע חריג בעבודה", של מאמץ מיוחד או דחק נפשי לא רגיל (דב"ע מו/-0-139 דן יצחק – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315).

...

בנוגע לאירוע לו טען התובע, העיד מר זקן: "בכל הנוגע לעבודה בין רוני רגב לאיזי טנקמן. כחלק מהעבודה היו ביניהם חילוקי דעות שבסופו של דבר הגיעו לסיכום. יחד עם זאת, בתאריך 14.5.19 הייתי בקומה בה התקיימה פגישת האגף, אירוע חריג באופן משמעותי משאר המקרים שכן היו חילוקי דעות שהגיעו לצעקות (הרמת קול) בין רוני ואיזי.

בית הדין סבור שכלל הראיות ועדויות שהובאו ושלא הובאו, אינו תומך במסקנה שגרסת התובע בעניין זה מסתברת יותר מן המסקנה ההפוכה.

התוצאה התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 51788-03-21 13 מרץ 2022 לפני: כב' השופטת שגית דרוקר התובע: זהר לב ארי ע"י ב"כ: עו"ד אלישר פיינגרש הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד עדי עזר אשכנזי החלטה

לפני בקשת התובע להורות לנתבע לגלות חקירות אשר עמדו בבסיס החלטת פקיד התביעות לדחיית תביעתו להכיר באוטם שריר הלב שלטענתו ארע לו ביום 27/02/2020 כפגיעה בעבודה (להלן – הבקשה).

...

לאחר עיון בחקירות שוכנעתי שאין סיכון שכתוצאה מהעברת החקירות לידי התובע כבר עתה, תהיה פגיעה בחשיפת האמת במסגרת בירור הליך זה, במיוחד עת עומדת בפני בית הדין גרסה מפורטת של התובע בדבר עובדות האירוע הן במסגרת כתב התביעה והן במסגרת הודעתו לחוקר הנתבע מיום 13/08/2020 אשר צורפה לתיק בית הדין.

מקובלת עלי טענת התובע כי הנתבע לא הצביע בתגובתו על נסיבות חריגות שבעטיין יש מקום לדחות את מועד גילוי החקירות שנערכו בעניינו של התובע והעובדה שגורמים אחרים מסרו גרסה אינה מצדיקה כשלעצמה את דחיית גילוי הראיות.

סוף דבר לאור המסקנה אליה הגעתי, ולפיה אין מקום בנסיבות העניין לסטות מהכלל של "קלפים פתוחים", הבקשה מתקבלת.