נימוקי הבקשה
בפתח טיעוניה הבהירה ב"כ המבקשת כי מדובר בבקשה שהוגשה בעקבות החלטת ועדת הערר המחוזית (ערר מס' 72/14) אשר הורתה לה "לפעול להפסקת השמוש בחניה הממוקמת על שטח צבורי, הפסקת השמוש שעושים המשיבים בשטח צבורי, כחלק מחצר דירתם והשבת השטח לשימוש הציבור, על כל הכרוך בכך" (ר' סעיף 44 להחלטה) וקבעה כי בקשת העורר (מר ארנון גולדשמידט שהוא שכנם של המשיבים) להיתר, תועבר לפקיד היערות ובכפוף להערותיו יינתן לנ"ל היתר לחניה בתחום המיגרש, בהתאם להיתר המקורי, תוך הריסת הגדר המסומנת להריסה.
· אחת החניות נתחמה על ידי המשיבים באמצעות הגדר הקצרה באופן המונע מהשכן כניסה אליה בעוד שהחניה האחרת משמשת להם כחצר, ואילו הגדר הארוכה הוקמה על ידם באופן שאפשר להם לספח את הדרך הציבורית אותה תוחמת גדר זו, אל חצרם הפרטית.
...
ברם, על מנת להגיע למסקנה האמורה, על בית המשפט לעמת כנגד
השיקולים ה"ציבוריים" האמורים – שאינם מהווים, כמובן, רשימה ממצה –
את השיקולים ה"אישיים" של המתנגד להריסה, ומטבע הדברים שתהיינה בוודאי
נסיבות שבהן יגברו השיקולים ה"אישיים" על השיקולים ה"ציבוריים"
והמבנה שהוקם שלא כחוק לא ייהרס (ר' ע"פ 318/81 ג'רסי נ' מדינת ישראל;
ועיין ע"פ (ת"א) 489/94 לדני ' מדינת ישראל).
יחד עם זה, לאחר שנוכחתי כי קבלת הבקשה במקרה זה לא תפגע במשיבים פגיעה דרסטית אלא לכל היותר תפחית מההנאה שהיתה מנת חלקם במהלך שנים ואשר אין חולק על כך שהושגה בעבירה, ותעמיד את זכויות שכנם על מכונן, אני סבורה כי נכון אעשה אם איעתר לבקשה בכפןף לתנאים אלה:
המבקשת תנקוט בהליכים דומים כנגד ה"פלישות" הנוספות הקיימות ברחוב בו מתגוררים המשיבים וזאת בתוך 60 יום מהיום.
סוף דבר – הבקשה מתקבלת, בכפוף לעמידת המבקשת בתנאים המצוינים לעיל.