מגורים לא הולמים לעובדים זרים: אחריות מעסיקים

מר ג'אבר גאזי (להלן: "הנאשם") מואשם בעבירה של אי העמדת מגורים הולמים לחמישה עובדים אשר אינם אזרחי ישראל או תושביה (להלן: "העובדים"), בנגוד לסעיפים 1ה ו- 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: "החוק") וכן, תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים (מגורים הולמים)), תש"ס-2000 (להלן: "תקנות תנאים הוגנים").

האישום הנאשם הואשם בבצוע עבירה לפי סעיף 2(ב)(4) לחוק: "העסיק עובד זר בלי שהעמיד לשימושו מגורים הולמים בהתאם להוראות סעיף 1ה או ניכה משכרו של העובד הזר סכום העולה על השעור שהקבע בתקנות לפי אותו סעיף" סעיף 1ה לחוק קובע: "המעסיק העמיד, על חשבונו, לשימוש העובד הזר, מגורים הולמים למשך כל תקופת עבודתו אצלו ועד מועד שלא יפחת משבעה ימים לאחר סיומה, ואם נותקו מיום סיום העבודה ועד סיום תקופת שהייתו של העובד הזר בישראל פחות משבעה ימי- עד מועד שלא יפחת ממספר הימים שנותרו." אמות המידה למגורים הולמים נקבעו בתקנות תנאים הוגנים.

הנאשם הודה בליקויים גם במסגרת הודאתו (מא/3) וגם במסגרת עדותו בבית הדין, אך ביקש לצמצם את אחריותו לאי העמדת מגורים הולמים לעובד זר אחד המתגורר באוטובוס, זאת בנגוד לנראה בתמונות (4 מיטות) ולעדות המפקחים.

אשר ליתר הליקויים, לא יכולה להיות מחלוקת כי חוטי חשמל זרוקים על הריצפה (תקנה 13(ב)), מחסור בחיפוי מעל הכיור (תקנה 5(ב)(3)), ריצפה שבורה במקלחת (תקנה 8(א)), העדר מים חמים (תקנה8(ג)) - יוצרים סביבת מגורים שאינה הולמת ולטעמי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את המיוחס לנאשם בכתב האישום.

...

כך העיד מר וקנין: "הגענו לשם, מצאנו עד כמה שאני זוכר 5 עובדים זרים, תאילנדים, אני אישית ביקשתי מהם לראות את ההיתרים שלהם... בהמשך הביקורת בנושא המגורים הם גרו באיזה כמו מעין אוטובוס ישן כזה, כולו רעוע, לא ראוי למגורים... חשמל הכל גלוי, המים חמים לא מים חמים, הגישה לא גישה..." (עמ' 4, ש' 3-7 לפרוטוקול) וכך העיד מר גרשוני: "זה היה אחד האתרים המוזנחים שיצא לי לראות..." (עמ' 11, ש' 7 לפרוטוקול).

נוכח דברים אלה, הנאשם לא הרים נטל ראיה כלשהי או הציג ראיה כלשהי היכולה לבסס אכיפה בררנית וטענתו לעניין זה נדחית.

סוף דבר: הוכח מעבר לכל ספק כי הנאשם לא סיפק לעובדים תנאי מגורים הולמים כנדרש בנושאים המפורטים לעיל ובנסיבות אלה מצאתי להרשיע אותו בעבירה לפי סעיפים 1ה ו- 2(ב)(4) לחוק.

השופט משה טוינה פתח דבר: על פי הוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 אפתח חוות דעת זו במסקנה שלפיה לטעמי יש לקבל את ערעור המערערים על הכרעת הדין של בית הדין קמא; ובהתאם לזכות את המערערת מהעברות שבהן הורשעה של אי העמדת מגורים הולמים – עבירה לפי סעיפים 1ה ו-2(ב)(4) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"); ואת המערער מעבירות של אחריות נושא משרה לעבירות של אי העמדת מגורים הולמים שבהן הורשעה המערערת – עבירה לפי סעיפים 5, 1ה ו-2(ב)(4) לחוק עובדים זרים.

כך מיפרט כתב האישום שורה של ליקויים ואי התאמות בין מימצאי הבקורת ביחס למבנה מושא כתב האישום לבין תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מגורים הולמים), התש"ס-2000 (להלן: "התקנות"), המגדירות את תנאי המגורים שעל המעסיק להעמיד לעובד הזר.

] כמצוין לעיל על פי הכרעת הדין, בחדרי המגורים לא היו ארוניות אישיות ובמטבח שעמד לרשות העובדים הזרים לא היו ארונות איחסון, כמתחייב מהתקנות.

...

השופט משה טוינה פתח דבר: על פי הוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 אפתח חוות דעת זו במסקנה שלפיה לטעמי יש לקבל את ערעור המערערים על הכרעת הדין של בית הדין קמא; ובהתאם לזכות את המערערת מהעבירות שבהן הורשעה של אי העמדת מגורים הולמים – עבירה לפי סעיפים 1ה ו-2(ב)(4) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"); ואת המערער מעבירות של אחריות נושא משרה לעבירות של אי העמדת מגורים הולמים שבהן הורשעה המערערת – עבירה לפי סעיפים 5, 1ה ו-2(ב)(4) לחוק עובדים זרים.

די שאומר כי לטענת המערערים, בין היתר, יש להתערב בקביעות העובדתיות שבהכרעת הדין, שעל בסיסן הגיע בית הדין קמא למסקנה שלפיה הוכיחה המשיבה את היסוד העובדתי בעבירה של אי העמדת מגורים הולמים על פי סעיפים 1ה ו-2(ב)(4) לחוק עובדים זרים ביחס לשמונה מבין העובדים המפורטים בכתב האישום, וכן יש להתערב בקביעות הנוגעות לקיום היסוד הנפשי הדרוש להרשעת המערערת בעבירה שבה הואשמה ביחס לאותם עובדים.

סגן הנשיאה אילן איטח אני מסכים שדין הערעור להתקבל ולו נוכח הקביעות הנוגעות ליסוד העובדתי.

השופטת לאה גליקסמן אני מסכימה לתוצאה שלפיה דין הערעור להתקבל על יסוד הקביעות הנוגעות ליסוד העובדתי.

סוף דבר על דעת כלל חברי המותב, הערעור מתקבל.

במסגרת הכרעת הדין, הבהיר בית הדין האיזורי, נוכח טענות הנאשמים לפיהן הקבלנים עימם התקשרו (מליבו ו- LVC) הם שדאגו או היו אמורים לדאוג להעמדת מגורים הולמים לעובדים וכי החברות הנאשמות הסתמכו על טיפולם בעובדים, כי כתוצאה מהשינויים הרגולטריים שחלו בעיניין העסקת עובדים זרים בענף הבניין האחריות להעסקת עובדים זרים בענף, לרבות העמדת מגורים הולמים, מונחת על שכמם של תאגידים מורשים, דהיינו החברה ועוז פאוור.

בית הדין צטט את האמור בטופס תאור מקרה שערך המפקח זיגזג (ת/1), תיאר בפירוט את כל הליקויים שנמצאו בבקורת כפי שעולים מטופס ביקורת מגורי עובדים זרים (ת/3), וציין כי הוצגו גם תמונות (ת/4 א'- י"ט) שצילם המפקח זיגזג במועד הבקורת, שתוכנן עולה בקנה אחד עם התאור המילולי שבטופס הבקורת, וכן ציין כי הוצגה רשימת עובדים (ת/2), על פיה החברה היא מעסיקתם של שישה עובדים מושא כתב האישום.

אשר למחלוקת בין הצדדים בשאלה אם מדובר בארוע אחד או בששה אירועים שונים, נפסק כי בנסיבות העניין, כאשר מדובר במיתחם מגורים אחד ששמש את כל העובדים הזרים, מדובר בארוע אחד של הלנת שישה עובדים זרים במגורים בלתי הולמים, ואין הצדקה לקביעת מיתחם ענישה נפרד בגין כל עבירה, אלא ניתן לקבוע מיתחם ענישה אחד, שבו ינתן ביטוי גם למספר העובדים שנפגעו מהעבירה.

...

אשר לטענה בדבר הגשת כתב אישום יזום במקום נקיטה בהליך מנהלי, הרי משמצאנו כי המשיבה לא הפעילה שיקול דעת בלתי סביר בעניין - אין מדובר בשיקול שיביא להימנעות מהרשעה.

אשר לטענות הנוגעות למנהל ועברו החיובי - כבר נפסק כי – "......בשל אופיין ותוצאותיהן של העבירות הכלכליות כפי שנקבעו בחוק עובדים זרים, יש להיזהר במתן משקל יתר לעברם הנקי ואורחות חייהם הנורמטיביים של מי שמואשם בהן, ומנגד, על מנת להבטיח את עקרון אחידות הענישה ואת שיקולי ההרתעה והגמול, יש ליתן משקל רב יותר לאופיין של העבירות, נסיבותיהן ותוצאותיהן. בנסיבות אלה, משהמערערים לא הצביעו על נסיבות חריגות ויוצאות דופן, לא מצאנו להתערב גם בהחלטת בית הדין האזורי שלא לבטל הרשעתם של המערערים". ע"פ (ארצי ) 33112-09-15 מדינת ישראל נ' מרסי זלקינד ( 05.07.2017).

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, הערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין נדחה.

הנאשמים קובלים על כך שבכתב האישום מצוינת הוראת סעיף 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים שעניינה – העסקה ללא מגורים הולמים, ואולם אין בכתב האישום פירוט של העובדות אשר מהוות את העבירה (פירוט הליקויים שנמצאו) ואף אין הפניה לתקנות אשר קובעות מהם מגורים הולמים.

הכרעה נוסח כתב האישום סעיף 2 (ב) (4) לחוק עובדים זרים, התשמ"א – 1991 קובע את האיסור להעסיק עובד זר מבלי שמעמידים עבורו תנאי מגורים הולמים: (ב) מי שעשה אחד מאלה – (4) העסיק עובד זר בלי שהעמיד לשימושו מגורים הולמים בהתאם להוראות סעיף 1ה או ניכה משכרו של העובד הזר סכום העולה על השעור שנקבע בתקנות לפי אותו סעיף; יוזכר כי סעיף 1 לחוק עובדים זרים קובע כי לא יעסיק מעסיק עובד זר אלא אם כן מילא אחר הוראות סעיפים 1ב עד 1ה, ובכלל זה נקבע: (א) המעסיק העמיד, על חשבונו, לשימוש העובד הזר, מגורים הולמים למשך כל תקופת עבודתו אצלו ועד מועד שלא יפחת משבעה ימים לאחר סיומה, ואם נותרו מיום סיום העבודה ועד סיום תקופת שהייתו של העובד הזר בישראל פחות משבעה ימים – עד מועד שלא יפחת ממספר הימים שנותרו.

כפי שכבר ציינתי מחובתו של המעביד לספק לעובדיו תנאי מגורים הולמים, ומעביד שעוצם את עיניו ולא בודק את תנאי המגורים בהם חיים עובדיו אחראי לבצוע העבירה.

...

אשר על כן מסקנתי היא כי הנאשמים הלינו בהאנגר 16 עובדים שהועסקו על ידם.

אשר לעובדים האחרים, שפרטיהם אינם מצויינים בדו"ח ת/11 אין בידי להגיע למסקנה חד משמעית לעניין המקום בו הולנו.

לנוכח כל האמור לעיל החלטתי להרשיע את הנאשמים בגין העסקת 16 עובדים מבלי שהעמידו להם תנאי מגורים הולמים.

הכרעה סעיף 2 (ב) (4) לחוק עובדים זרים, התשמ"א – 1991 קובע את האיסור להעסיק עובד זר מבלי שמעמידים עבורו תנאי מגורים הולמים: (ב) מי שעשה אחד מאלה – (4) העסיק עובד זר בלי שהעמיד לשימושו מגורים הולמים בהתאם להוראות סעיף 1ה או ניכה משכרו של העובד הזר סכום העולה על השעור שנקבע בתקנות לפי אותו סעיף; יוזכר כי סעיף 1 לחוק עובדים זרים קובע כי לא יעסיק מעסיק עובד זר אלא אם כן מילא אחר הוראות סעיפים 1ב עד 1ה, ובכלל זה נקבע: (א) המעסיק העמיד, על חשבונו, לשימוש העובד הזר, מגורים הולמים למשך כל תקופת עבודתו אצלו ועד מועד שלא יפחת משבעה ימים לאחר סיומה, ואם נותרו מיום סיום העבודה ועד סיום תקופת שהייתו של העובד הזר בישראל פחות משבעה ימים – עד מועד שלא יפחת ממספר הימים שנותרו.

לנוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנאשמת 1 העסיקה את העובדים והלינה אותם בתנאים שאינם הולמים וכי הנאשם 2 אחראי לבצוע העבירות בהיותו מנהלה, לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים.

...

אשר על כן אני קובעת כי רק שישה מתוך 15 העובדים הובאו לאתר ערב הביקורת והיתר הולנו באותם תנאים תקופה ממושכת.

לנוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנאשמת 1 העסיקה את העובדים והלינה אותם בתנאים שאינם הולמים וכי הנאשם 2 אחראי לביצוע העבירות בהיותו מנהלה, לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים.

לפיכך, החלטתי להרשיע את הנאשמים בגין העסקת 16 עובדים מבלי שהעמידו להם תנאי מגורים הולמים עבירה לפי סעיף 2 (ב) (4) לחוק עובדים זרים, התשמ"א – 1991.