מגבלות על מתן דרגת פרישה לעובדים

אולם ככל שמדובר בהערכה אמתית וכנה הנתנת על פי מיטב שיפוטו של המעסיק ולא משיקולים זרים, ונמסרת לעובד באופן ראוי, תוך שמירה על כבודו, הרי שזו אינה מהוה היתעמרות בעבודה[footnoteRef:7].

בשים לב כי בעת פרישתו התנהלו נגד התובע הליכים משמעתיים ובהתאם לשיקול דעת שהופעל בנושא, נמצא כי התובע לא היה זכאי לדרגת פרישה ואין להתערב בשקול דעת המדינה בעיניין זה. פסקה 21.212 לתקשי"ר קובעת, כדלקמן: "אין להעלות עובד בדרגה לרבות במתן דרגה אישית, ואין להציע לנציבות שירות המדינה להעלות עובד בדרגה כל עוד מתנהלים נגדו חקירה או דיון בקשר להאשמה משמעתית או פלילית, אלא אם מצא נציב שירות המדינה כי בנסיבות העניין מוצדק להעלותו בדרגה כאמור. תמו הליכי החקירה או הדיון נגד העובד, ולא הוטלו עליו אמצעי משמעת בנוגע לדרגתו, מותר להעלותו בדרגה אפילו בתחולה למפרע מהיום בו היה מועלה בדרגה אילמלא החקירה או הדיון נגדו, הכול בכפיפות לנסיבות המקרה ולתוצאות החקירה או הדיון. ההגבלה לפי פסקה זו אינה חלה על העלאות אוטומאטיות בדרגה, הנקבעות על-פי הסכם קבוצי". בהתאם לסעיף 85.125 לתקשי"ר, דרגת פרישה נתונה לסמכות האחראי במשרד וקבלתה מותנית בהמלצת ממונה וכפופה למספר כללים.

...

] נוכח האמור, ומשלא הראה התובע כי הוא בעל תעודת יועץ מס כתוצאה מלימודים במוסד אקדמי, משך שנתיים לפחות, התביעה לקבלת דרגה אישית נדחית.

] מקובלת עליי עמדת המדינה לפיה דרגת פרישה אינה זכות מוקנית והיא כפופה לשיקול דעת המדינה וכי החלטתה שלא להעניק דרגת פרישה לעובד שמתנהלים כנגדו הליכים משמעתיים היא החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה. למרות האמור, אין בדחיית תביעתו של התובע לדרגת פרישה כדי לחסום את דרכו של התובע לפנות בבקשה מתאימה לשקול הענקת דרגת פרישה בדיעבד, ככל שיזוכה בהליך המשמעתי.

] התובע לא הצביע על הסכם המקנה לו זכות לסעד הנתבע על ידו והוא לא סתר את האמור בחוזר נש"מ בעניין זה. בשים לב להליך המשמעתי שהתנהל נגד התובע סירובה של הנתבעת להכיר לו בימי ההשתלמות סבירה בנסיבות העניין ולא מצאתי אפוא מקום להתערב בה. סוף דבר לסיכום, התביעה מתקבלת בחלקה כך שהנתבעת תפצה את התובע בפיצויים בגין אי עריכת הליך של שימוע בסך 50,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.11.19 (מועד הגשת התביעה) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

למרות האמור, בהחלטות שונות, במסגרתן עסק הממונה ברכיב שנ"ג פנסיוני, הממונה אישר את תשלומו או הכללתו של רכיב השנ"ג הפנסיוני בשכר הקובע לפנסיה לעובדים מסוימים, לא הגביל את האישור לרכיב שנ"ג פנסיוני בשיעור של 50 שעות, ולא דרש להפחית את שיעור הרכיב מ- 70 שעות ל- 50 שעות.

שכן, ממכתבי הממונה על השכר מיום 10.6.2009 (נספחים 30 ו- 31 לתגובת נציגות העובדים בהליך חריגות השכר) עולה כי מדובר במתן דרגת פרישה לעובדים שהיו מדורגים בדרגה א', דהיינו עובדים שניתנה להם דרגת פרישה א +.

בכל הנוגע לשינוי החלטה קודמת שניתנה על ידי הרשות נפסק כי - "הלכה היא כי רשות מוסמכת רשאית לחזור בה מהחלטתה בהתקיים אינטרס צבורי ובהתקיים נסיבות מתאימות (יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ב' 1383, 1396 (מהדורה שניה, 2011) (להלן: זמיר)). ... אכן, אין זה הכלל והנחת המוצא הנה כנגד חזרת הרשות מהחלטתה (דפנה ברק ארז משפט מנהלי כרך א' 373 (2010) (להלן: ברק ארז)). ערכו הרב של אינטרס ההסתמכות של הפרט על מעשי הרשות – אינטרס הכרוך בעיקרון הסופיות – הוא המוביל לכך שנידרש אינטרס צבורי משמעותי או שינוי נסיבות אשר יצדיקו חזרה שכזו מהחלטה ... מהלכה זו נובע גם שהדיון המשפטי בטענה כנגד החלטת הביטול אינו תחום רק לשאלת הסמכות, כי אם נוגע גם לסבירות שיקול הדעת שהפעילה הרשות המינהלית באיזונה בין אינטרס ההסתמכות של הפרט לבין האנטרס הצבורי שמנגד ..". (ההדגשה הוספה – ל.ג.) בג"צ 2778/11 בוריס קוסנוביץ – הועדה למינוי שופטים (1.12.2011).

...

בנסיבות המקרה, מהטעמים המפורטים בהרחבה לעיל, אין מקום להתערבות בית הדין בהוראת ההפחתה, להצהרה על בטלותה ולקביעה כי לא תחול על המערערים.

הנשיאה ורדה וירט ליבנה: אני מצטרפת לחוות דעתה המפורטת של חברתי השופטת לאה גליקסמן, וכן מסכימה עם הערתו והצעתו של חברי השופט רועי פוליאק לגבי חובת השימוע בטרם יופחת לגמלאים סכום כלשהו מגימלתם והדרך המוצעת על ידו מקובלת עלי.

סוף דבר הערעור נדחה.

ביום 2.3.21 המליץ מ"מ סמנכ"ל מבצעים ונכסים במשרד ראש הממשלה על הענקת דרגת פרישה למבקש.

ביום 27.4.21 השיבה הלישכה המשפטית של משרד ראש הממשלה, באמצעות הממונה (ייעוץ משפטי), עו"ד מיכל בקרמן, כי המבקש צפוי לפרוש ביום 30.4.21, בשל הגיעו לגיל 67, כי עד למכתבו של ב"כ המבקש מיום 23.4.21 לא ביקש המבקש הארכת שרותו מעבר לגיל הפרישה, כי הארכת שירות אינה זכות מוקנית של העובד ולא ניתן לכפות אותה על המעסיק, אלא זכותו של העובד לבקשה הארכת שירות מטעמים אישיים בלבד המפורטים בנוהל הארכת שירות מעבר לגיל פרישת חובה של נציבות שירות המדינה (הנחיית נציב שירות המדינה מספר 8.3, כי הנימוקים האירגוניים שפירט המבקש בפנייתו מיום 23.4.21 נתונים לפררוגטיבה הניהולית של המעסיק.

הבקשה לסעד זמני ולסעד אירעי הבקשה הוגשה ביום 11.5.21, ובגדרה התבקש בית הדין לתת סעדים אירעיים וזמניים האוסרים על המשיב לפטר את המבקש או לסיים את העסקתו ועל פגיעה "בעצם ו/או בתנאי העסקת המבקש". בבקשה טען המבקש שההחלטה על סיום עבודתו לוקה בפגמים מהותיים, ביניהם – העדר שימוע לו זכאי פורש לגימלאות, הפלייה ביחס לארבעה עובדים אחרים ששירותם הוארך, חוסר תום לב בהתייחסות לבקשתו בדרך של קציבת סד זמנים בלתי אפשרי להגשת נימוקי הבקשה, והפרה של הנוהל בכך שהמבקש הוגבל בבקשתו להארכת שירות להעלאת טעמים אישיים בלבד, בעוד שקיימים טעמים אירגוניים למכביר, המעוגנים בתקשי"ר, התומכים בהארכת שרותו, והמשיב מסרב, שלא כדין, להזקק להן מפי המבקש.

...

בית הדין החליט שלא להיעתר לבקשה למתן סעד במעמד צד אחד, וקבע דיון ליום 18.5.21, והורה על הגשת תגובת המדינה עד ליום 13.5.21.

הבקשה לסילוק הבקשה על הסף ותגובת המבקש בבקשתה טוענת המדינה כי דין הבקשה להימחק על הסף בהיעדר מיצוי הליכים, שכן אין מקום לכך שבית הדין ידון בבקשה בטרם ניתנה החלטת הוועדה להארכת שירות.

ההגבלות על חופש עסוקו של התובע לאחר פרישתו בלתי מידתיות היות ואין חלופות תעסוקה אחרות באיזור אילת.

התובע נקלט בדרוג 10 ולא 90 עקב הנחיית נציבות שירות המדינה, אך ניתנה לו דרגה אחת מעל התקן, כך שלא קופח בנושא הדרגות.

התובע לא זכאי לדרגת פרישה משום שהיה במסלול של פנסיה צוברת, וגם לא למענק יובל לאחר שבית הדין הארצי דחה טענה זו בפסיקתו.

...

לסיכום, טען התובע כי תביעתו הוכחה במלואה.

כמו כן, יש לדחות את תביעת התובע ביחס לפגיעה בגמלתו מהמןסד לביטוח לאומי; היות ועלה כי זכויות התובע שולמו לו בפועל, וממילא רכיב זה לא פורט כנדרש, בשים לב כי גובה הגמלה נקבע על פי המשכורות ששולמו בתקופות הרלוונטיות, בהתאם לדין ולפסיקה, וכאשר פסק דינו של בית הדין הארצי הורה על תשלום גמול שעות נוספות, שולמו לתובע כספים בהתאם וזאת רטרואקטיבית עבור 7 שנות עבודה.

מכל האמור לעיל עולה, כי יש לדחות את התביעה במלואה.

התשתית העובדתית שהוכחה, בשילוב עם הטענות המשפטיות של הנתבעת אותן קיבלנו, מביאה למסקנה לפיה יש לדחות תביעה זו. אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, נדחית בזאת התביעה.

לאחר סיום שרותו במשמר הגבול, שם בין היתר הקים יחידות מיוחדות, עבר התובע לשרת ב"מישטרה הכחולה", ועלה בסולם הדרגות.

הסרטונים אינם מלמדים על הגבלה כל שהיא בפעילותו היום יומית של התובע.

התובע העיד, כי שכרו החודשי במשטרת ישראל עמד על סכום של כ- 40,000 ₪, ולדבריו (בסעיף 46 לתצהירו) היעוץ האסטרטגי שאמור היה לתת לחברת "תנופורט", על פי הסכם בעל פה, היה אמור להכניס לו סכום של 35,000 ₪ כבסיס "ומאות אלפי שקלים בהתאם לתפוקות ולהמשך העבודה שלי עם החברה הזאת". על יסוד נתונים אלה, סבור בא כוח התובע, כי את הפסדי ההישתכרות של התובע, בתקופה שלאחר פרישתו מהמשטרה, יש לחשב לפי שילוש השכר הממוצע במשק.

...

על כן, לאחר ששקלתי את חוות דעתו של פרופ' פרוכטר, את חקירתו הנגדית ואת טענות באי כוח הצדדים, ולאור התרשמותי מהתובע עצמו, הנני מקבל את טענות באת כוח הנתבע, והנני קובע, שנכותו הרפואית הצמיתה של התובע בתחום הפסיכיאטריה, עומדת על שיעור של 15%, כתוצאה מהתאונה.

אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 769,226 ₪.

(ב) הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪ (המהווים 13% מהסכום הנקוב בסעיף קטן (א) שלעיל), בצירוף מע"מ כחוק.

(ד) הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את אגרת המשפט בסך 1,199 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מתאריך 19.12.2018 ועד לתשלום המלא בפועל.