בית משפט המחוזי בירושלים בשבתו כועדה למתן היתרים לפי חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969
לפני כבוד השופט אביגדור דורות
עו"ד מורן שבתי, חברה
עו"ד ישי אילן, חבר
ו"ע 50180-09-22
7 בדצמבר 2022
המבקשת:
ליאת בלום
המשיבה:
מדינת ישראל – נציבות שירות המדינה
ע"י ב"כ עו"ד עידית ביטמן
החלטה
סעיף 4 לחוק קובע כדלקמן:
"מי שפרש משירות הציבור ובתפקידו בשירות הציבור היה מוסמך להחליט על פי שיקול דעתו על הענקת זכות לאחר, או להמליץ על הענקת זכות כאמור, או שהיה ממונה על עובד אחר בשירות הציבור המוסמך כאמור, לא יקבל זכות מאדם שניזקק במהלך עסקיו להחלטתו בתחום הסמכות האמורה".
סעיף 4 לחוק הצינון בא למנוע שני סוגים של חשש לפגיעה בטוהר המידות.
וראו בקשר לכך גם:
ע"ש (י-ם) 128/97 טורבוביץ נ' מדינת ישראל (2.3.97):
"הבחינה צריכה להיעשות בהתנתק מכישוריו כמו גם מיושרו האישי של המבקש עצמו ולהבחן על פי מהותם של הנושאים, היחסים והקשרים הקיימים בין השרות הצבורי ממנו פרש המבקש ובין הגוף שהוא מתכוון לעמוד בראשו".
וכן, ו"ע 6047/03 אוהד מראני נ' מדינת ישראל (29.10.03):
"בחינת העניין לפיכך, נעשית על פי תאור התפקיד של המבקש ועל פי הסמכויות הממשיות והפוטנציאליות שבו. משמע – השיקול שעל הוועדה לקחת בחשבון, בבואה לשקול מתן היתר, מתייחס לא רק להשפעתן על טוהר המידות של החלטות שהתקבלו על ידי המבקש בפועל, אלא על הוועדה להקפיד אף על מראית פני הדברים, ככל שמדובר בפגיעה בטוהר המידות, ועל כן על הוועדה לקחת בחשבון אף החלטות שהיה למבקש אך פוטנציאל לקבלן".
לגבי הפגיעה הנטענת בחופש העיסוק, נפנה להחלטת הועדה בו"ע 6037/03 עברי נ' מדינת ישראל (21.8.03):
"הוראות החוק אכן פוגעות באורח מידתי בחופש העיסוק, אך זאת למטרה ראויה, שהיא כאמור שמירה על טוהר המידות ועל אמון הציבור בשירות הצבורי. עובד ציבור המביע נכונות להצטרף לשירות הצבורי ולהשקיע בו ממרצו ומכישרונו חייב להכיר, כחלק מתנאי שרותו, גם במיגבלות החלות עליו עם סיום תפקידו. זהו חלק מן ה"מחיר" שעל עובד ציבור לשאת, בבואו לקבל על עצמו משרה ציבורית.
...
לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות, אנו סבורים כי תקופת הצינון הראויה במקרה דנן היא כעמדת המשיבה, וכי בהמשך לכך יש להעמידה על פרק זמן של ששה חודשים ממועד הפרישה וזאת בהתאם להנחיות היועמ"ש שהובאו לעיל.
בהמשך לכך אנו קובעים כי המבקשת תהיה רשאית לעבוד בחברה החל מ-22.3.23.
מכלול הנסיבות מביא למסקנה כי הטלת מגבלות חמורות מאלה שנקבעו צפויה לגרום לכך שהמבקשת תיפגע במידה שאינה מתיישבת עם האיזונים הנדרשים במקרים כגון דא.
לנוכח כל המצוין, אנו סבורים כי קביעה כאמור – המאפשרת תחילת העבודה החדשה כעבור ששה חודשים לאחר מועד הפרישה הרשמי – לא מעלה חשש לפוטנציאל של פגיעה או למראית עין של פגיעה בטוהר המידות ובתדמית השירות הציבורי.
