מגבלה מזערית של טווח תנועות עמ"ש מותני בתאונת דרכים

לפני תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1976, בתאונת דרכים מיום 6.3.16.

מומחה בית המשפט קבע לתובע נכות יציבה בשיעור של 5% בגין הגבלה קלה בטווח תנועות עמוד השידרה הצווארי, בשיעור 5% בגין נזק מדיאני קל ביד ימין, ובשעור 2.5% בגין הגבלה מזערית בטווח תנועות עמוד השידרה המותני (סך הכל 12% נכות משוקללת).

...

טענת התובע לא הוכחה בראיות נוספות מעבר לעדות האח שהוא בעל דין מעונין ואין כל אסמכתא נוספת התומכת בטענה זו. לאחר בחינת טענות הצדדים ועיון בראיות אני סבורה כי יש לקבל את טענת הנתבעים.

התובע העיד כי כיום אין בידיו אישור עבודה לעבוד בישראל (עמ' 17 שורות 14-15) לפיכך, מסקנתי היא כי לא הוכחה יכולת השתכרות מעבר לשכר המקובל בפסיקה.

אולם, אני סבורה כי יש לקבע כי יש לתת לאסמכתאות משקל בצירוף עדותו של התובע שלא נסתרה בדבר הצורך בהוצאות אלה ובטפולים רפואיים (ר' בפרוטוקול, בעמ' 19 שורות 20-28).

בשים לב לקביעת המומחה בדבר אי כושר זמני לתובע למשך 15 וחצי חודשים, ובשים לב לנכות שנקבעה, אני סבורה כי יש לפסוק לו פיצוי ברכיב זה לעבר ולעתיד בסך של 10,000 שח. סוף דבר על הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזקים כמפורט להלן: אבדן השתכרות לעבר 40,340 ש"ח אבדן השתכרות לעתיד 42,521 ש"ח כאב וסבל 19,500 ש"ח הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד 23,179 ש"ח הוצאות נסיעות 2000 ש"ח הוצאות עזרה צד ג' 10,000 ש"ח תשלום תכוף- ניכוי 16,000 ש"ח- סה"כ 121,540 שח. אשר על כן: על נתבעת 2 לשאת בפיצויי התובע בסך של 121,540 ₪.

אין מחלוקת על כך שכל אחד משלושת האירועים שבמהלכם נפגעה התובעת הם בגדר תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים, ואף אין מחלוקת על כך שעל כל אחת משלוש הנתבעות חלה חובה לפצות את התובעת על נזקיה, ככל שיימצא כי אמנם ישנו קשר סיבתי בין כל אחת מהתאונות לבין הנזקים שבעטיים נתבע הפצוי.

חוות-דעת המומחה בתחום האורתופדיה, מיום 30.3.2009, התקבלה ביום 27.5.2009 ובה היתייחס המומחה לתאונה נוספת מיום 20.1.2005 (התאונה השנייה), שהתובעת טענה כי הייתה מעורבת בה. על-פי מסקנות המומחה, לתובעת נותרה נכות קלה בעקבות התאונה, כלהלן: בשל הגבלה מזערית בטווח תנועות עמוד השידרה הצוארי – נכות צמיתה בשיער של 2.5% על-פי סעיף 37(5)א בתוספת של תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ו-1956 (להלן – תקנות הביטוח הלאומי או התקנות); בשל הגבלה מזערית בטווח תנועות עמוד השידרה המותני – נכות צמיתה בשיער של 2.5% על-פי סעיף 37(7)א. בחוות-דעתו הוסיף המומחה, כי "מכלל נכויות אלו יש לנכות מחצית על חשבון הפגיעה וההחמרה בתאונה השנייה". חוות-דעתו הראשונה של המומחה בתחום הפסיכיאטריה מיום 14.4.2008, התקבלה ביום 18.5.2008 (להלן – חוות הדיעה הראשונה).

...

לפיכך ומאחר שמסקנות המומחה בתחום הפסיכיאטריה מבוססות על דברים שהתובעת אמרה לו, המסקנה היא כי אין לקבל את המסקנה שלתובעת נותרה נכות בתחום הנפשי.

המסקנה העולה מכל אלו היא, כי יש להתייחס בזהירות לדברי התובעת ולנתונים שעליהם העידה.

סיכום ותוצאה מכל הטעמים שעליהם עמדנו, התביעה מתקבלת כאמור, רק בחלקה המזערי.

לאחר הגשת התביעה מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר יורם אנקשטיין, לקביעת נכותו של התובע בגין התאונה מושא הליך זה. המומחה מסר חוות דעת ביום 23.7.19 ובה קבע כי לתובע ישנה נכות בגין הגבלת תנועות קלה בעמוד השידרה הצוארי בשיעור של 10%, וכן נכות צמיתה בגין הגבלה מזערית בטווחי התנועה בעמוד השידרה המותני, בשיעור של 5%.

עוד קבע המומחה כי התובע סבל, עוד קודם לתאונה, מפגיעה ניוונית בעמוד השידרה, וכן נפגע בתאונת דרכים קודמת ביום 28.7.07.

...

על כן, אני קובעת את בסיס השכר של התובע בהתאם לשכרו היום, בסך של 19,262 ₪ נטו.

בשים לב לשיעור הנכות המינימלי מחד גיסא, ולתקופת אי-הכושר הממשית מאידך גיסא, אני קובעת שיש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין הצורך בעזרה, בעבר ולעתיד, בסכום של 10,000 ₪.

ריכוז סכומי הפיצויים הפסדי שכר בעבר 45,000 ₪ הפסדי שכר לעתיד 120,000 ₪ הפסדי פנסיה 21,000 ₪ הוצאות – עבר ועתיד 8,000 ₪ עזרה – עבר ועתיד 10,000 ₪ כאב וסבל 15,000 ₪ סה"כ 219,000 ₪ בניכוי תגמולי המל"ל 147,000 ₪ יתרת הפיצוי 72,000 ₪ סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך כולל של 72,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 10,951 ₪ ואגרת בית משפט ששולמה (כשהיא משוערכת להיום).

ביום 12/12/08 בהיותו נוסע ברכב נהוג ע"י הנתבע 1 נפגע הוא בתאונת דרכים, עת הרכב סטה על מנת שלא יתנגש ברכב אחר, הנתבע 1 איבד שליטה ופגע בעמוד.

המומחה הגדיר הגבלה זו כהגבלה מזערית בטווח תנועות עמוד שדרה מותני.

ראה גם ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג פ"ד מג(1) 137, 157 שם כתב השופט מ' בייסקי אודות המערערת שגם לה נקבעה נכות דומה ואף גבוהה יותר בשיעור 5% בגין חבלה צוארית," אך העיקר הוא כי נכות בשיעור 5% מהסוג שנקבע אצלה אין לה כל השפעה או השלכה על תיפקוד בעבודה, ואף רופא לא קבע אחרת..." מנגד אני מוכן כאמור לקבל את טענות התובע כי עדיין סובל מכאבים ומהגבלות מסויימות כתוצאה מן התאונה, וכאמור בהחלט להניח כי העובדה שהתובע סובל מהגבלה בתנועה, המקנים לו שיעור נכות אורטופדית, אפילו נמוכה, תשפיע במידה מסוימת על תיפקודו בעתיד.

לעומתו טוענות הנתבעות בסיכומיהן כי בשים לב לנכותו המזערית של התובע אין כל הצדקה לקבוע לו פיצוי בגין עזרה מוגברת מצד קרובים.

...

באשר לתקופת העתיד, סבורני כי כל הטיפולים הרופאים והתרופות שיצרוך התובע בגין התאונה מכוסים, כאמור, ע"י קופות החולים אליה הוא שייכך מכוח התיקון לחוק ההסדרים 2009- 2010, כך גם הנסיעות לטיפולים, והתובע לא יידרש להשתתפות עצמית בעלות הטיפולים והתרופות.

סבורני כי המקרה דנן נופל בגדר המקרים בהם על בית המשפט לעשות שימוש בסמכות שניתנה לו בעניין הכאב והסבל, בכדי לפצות כראוי בגין כאב וסבל שלא מצאו ביטוי באחוזי נכות.

סוף דבר: אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע את הסך של 64,600 ש"ח. הנתבעות תישאנה בתשלום האגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% + מע"מ. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעות יקבל את פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

מסקנות המומחה המומחה ציין בחוות דעתו כי, מעיון בתיעוד הרפואי שהוצג עולה כי קיים תיעוד לתאונת הדרכים נשוא חוות הדעת, בה נגרמה לתובעת חבלה צווארית ובעמוד שדרה מותני.

להערכתו של המומחה, יש לקבוע את נכותה הצמיתה של התובעת בגין התאונה כדלקמן: בגין הגבלה קלה מזערית בטווח תנועות עמוד השידרה המותני – נכות בשיעור 1 % (אחוז אחד) על פי סעיף 37 (7) א לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי).

דא עקא, שכשנשאל כיצד ניתן למדוד בפועל טווח תנועה עם הגבלה בינונית, שהרי הטווח שבין 45 מעלות (הגבלה קשה) ל-60 מעלות (הגבלה קלה), הינו טווח של כ-2 ס"מ (וכדבריו: "16 מעלות זה הפרש של שני ס"מ בקצה תנועת הפנים") הבין ד"ר רנד כי בתשובתו אין כל היגיון, והשיב כי הוא מייחס חשיבות לרושם הקליני ולניסיון! ובהמשך, שינה ד"ר רנד את תשובתו והשיב כי 45 מעלות הנה הגבלה קשה, בין 45 מעלות ל-60 מעלות, לרבות 60 מעלות הנה הגבלה בינונית, ומעל 60 מעלות המדובר בהגבלה קלה.

...

נוסף עלי לציין כי התובעת הוכיחה את עצם הזקקותה לטיפולים רפואיים במידת ודאות סבירה, אם כי לא הניחה בפני בית המשפט את שיעור הפיצוי לו היא זכאית, ובנסיבות אלה לא נותר אלא לקבוע כי, הוכח לפני כי התובעת נזקקה לטיפולים רפואיים, ובהיעדר ראיות להוכחת גובה הסכום, אני קובע את הפיצוי על דרך האומדנא לעבר ולעתיד בסך: 4000 ₪.

מכל האמור, תביעת התובעת בראש נזק זה נדחית.

סוף דבר נזקיה של התובעת מסתכמים בסך 41500 ש"ח. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום 41500₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13 % ועליו מע"מ. הסכום ישולם תוך 30 ימים, שאם לא כן יתוסף לסכום ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל.