מבריחים יהלומים וסמים מסוכנים

תחילה טענה לחפות מפשע, אך מאוחר יותר, כאשר הבינה שהכניסה את אביה לצרה חמורה, מסרה, באופן הדרגתי, גירסאות מפלילות יותר, ובשלב מסוים הודתה באחת ההודעות לאמור: "עכשיו אני מספרת שמוטי אמר לאבא שלי שזה 'חומר' הוונה להירואין וגם אני ידעתי שהמדובר בלבן ותמורת הבלדרות יקבל כאמור 5,000 דולר". אולם לאחר מכן, לרבות בזמן מתן עדותה במשפט עצמו, תמכה בגירסתו הסופית של המערער, היינו שהוסבר למערער על-ידי מוטי, כי המדובר בהברחת יהלומים ארצה, זאת בלבד.

הודעותיה של המערערת במישטרה הוגשו כמובן אף הן כראיות במשפט כנגדה, וכאשר סתרה בעדותה את תוכן ההודעה, שבה מסרה שדובר עם אביה על טיב ה"סחורה" שעליו לקחתה עמו, ובה הודתה שהבינו שניהם כי המדובר בסם מסוכן מסוג הירואין, הרי הפכה אמרה מפלילה זו על-ידי כך ראיה קבילה גם כנגד המערער, על-פי סעיף 10א(א) לפקודת הראיות.

עם זאת, אין בפגם האמור כדי להביא לביטולה של הכרעת הדין המרשיעה נגד המערער, שכן נקבע בפסק הדין לאמור: "למען שלוות-נפשה של אורנה (שלא תחשוב שרק בגלל דבריה שלה במישטרה מורשע אביה) אציין כי נראה לי שהיה מקום להרשיעו בהברחת הסם גם ללא הודעותיה של אורנה". ובהמשך מנמקת סגן הנשיא וולנשטיין, מדוע אכן הייתה מרשיעה את המערער אף ללא הסתמכות על הודעת המערערת.

...

הנקודה המשפטית הראשית המועלית מטעם המערער מתייחסת לסירובה של השופטת המחוזית להעתר לבקשת הסניגוריה להורות על הפרדת הדיון בין שני הנאשמים, על-פי הסעיפים 88 ו-89 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

עם זאת, אין בפגם האמור כדי להביא לביטולה של הכרעת הדין המרשיעה נגד המערער, שכן נקבע בפסק הדין לאמור: "למען שלוות-נפשה של אורנה (שלא תחשוב שרק בגלל דבריה שלה במשטרה מורשע אביה) אציין כי נראה לי שהיה מקום להרשיעו בהברחת הסם גם ללא הודעותיה של אורנה". ובהמשך מנמקת סגן הנשיא וולנשטיין, מדוע אכן הייתה מרשיעה את המערער אף ללא הסתמכות על הודעת המערערת.

כדי ליישם הלכה זו על המקרה שלפנינו: משמצא בית המשפט, שעדותו של המערער איננה מהימנה, ומששוכנע, שגרסתו בעניין אמונתו בדבר הימצאם של יהלומים מוברחים בלבד בתוך המזוודה אינה אמינה, הרי רשאי היה להסיק ולקבוע, שהמערער אכן ייבא את הסם לישראל ביודעין.

מודע אני לקושי המתעורר, כל אימת שבית המשפט לערעורים מגיע למסקנה, כי ראיה מסוימת נתקבלה בערכאה הראשונה שלא כדין, עקב אי הוודאות, שמא הייתה לראיה זו השפעה משמעותית על שיקול-דעתו של השופט קמא.

נטען, כי תמורת הסם סוכם על קבלת סכום של 50,000 ש"ח. עוד נטען כי ביום 24.10.2007 נסע פרונמן לבלגיה שם קיבל מסבג מזודה ובה סם מסוכן מסוג שאינו ידוע, במשקל 30 ק"ג. פרונמן שב עם הסם ארצה וגם בגין כך סיכם עם סבג כי ישולם לו סך של 50,000 ש"ח. ביום 28.2.2008 החליט בית המשפט המחוזי בירושלים לעצור את וייספיש ופרונמן עד תום ההליכים, ועל כך הערר שבפנינו.

אולם אף לאחר קביעה זו ציין בית המשפט כי נותרה השאלה האם סבר פרונמן כי מדובר בייבוא סם. לגבי האישום השני קבע בית המשפט המחוזי כי מאחר ופרונמן עסק גם בהברחת יהלומים, וכל כולו של האישום השני בנוי על אמרתו של פרונמן, ניתן לאמר כי עוצמתן של הראיות הלכאוריות בנוגע לייבוא סם, כאמור באישום זה חלשה למדי.

...

לסיכום נטען כי למרות שהמעשים המתוארים בכתב האישום מקימים חזקת מסוכנות הנסיבות שפורטו לעיל מעידות על כך שמודבר במקרה חד פעמי.

על כן מסקנתי היא כי צדק בית המשפט בקביעתו כי יש ראיות לכאורה נגד שני העוררים.

סוף דבר: העררים נדחים.

העותר לא חלק על מעורבותו בהבאתם של קופסאות השימורים לישראל, אך כפר בהאשמות בטענה כי לא ידע שמדובר בסם מסוכן, בסובארו - בטעות - כי מדובר בהברחת יהלומים.

...

כן שוכנענו כי הרשעתו של המערער בעבירות הזיוף, התחזות לאדם אחר ושיבוש מהלכי חקירה בדין היא, בתורת מבצע בצוותא בקבוצת הקושרים.

העותר מבקש לקיים בפסק הדין דיון נוסף, שלטענתו נקבעו בו "שלוש סוגיות מורכבות וחוקתיות, אשר יש להן השלכה מעשית על ענייניהם של נאשמים רבים". ואלו הן שלוש הסוגיות: אחת, נפגם עיקרון השוויון ועיקרון האחידות בענישה שכן באופן יחסי נגזרו על שותפיו עונשים קלים בהרבה; שתיים, הטלת קנס בסכום של 20,000 ₪ או חצי שנת מאסר פוגמת בחירותו ואינה עומדת בתנאי פיסקת ההגבלה הקבועה בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; והטעם לדבר: העותר חסר-כל ועל-כן ייאלץ לרצות חצי שנת מאסר נוספת; שלוש, אי ההכרה בבדיקת הפוליגרף סותרת את מגמת ההלכה הפסוקה ולפיה יש וראוי להכיר בקבילותה של כל ראיה תוך מתן המשקל הראוי לה. קראתי את המיסמכים שהונחו לפניי - פסק-הדין נושא העתירה, טענות העותר, ותשובת המדינה - ולאחר כל אלה נחה דעתי כי יש לדחות את העתירה הואיל ולא נפסקה בענייננו כל הלכה, ובוודאי שלא נפסקה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית-המשפט העליון או הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראויה היא כי יקויים בה דיון נוסף, והכל כהוראת סעיף 30(ב) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

סוף דבר: לא מצאתי בפסק-הדין נושא הדיון כל הלכה שראוי וניתן לדון בה בדיון נוסף.

העתירה נדחית.

הוא מצא כי מהראיות עולה שהעורר ידע שטטיאנה עומדת לקבל סכום כסף גבוה תמורת הוצאת החבילה ודחה את טענתו כי חשב שמדובר בהברחת יהלומים.

מנגד, עומדת מסוכנותו של העורר, כפי שמשתקף מהעברות המיוחסות לו בפרשה זו. עולה מסכת קשריו הממושכים עם אילן, היוזם העקרי של יבוא הסם מחוץ לארץ; עולה מעורבותו ושתוף הפעולה עם אילן בהבאת הסם, לפחות ככל שמדובר בהכשרת הקרקע להבאת החבילה לישראל והוצאתה מהדואר ונכונותו המסתברת לערב את חברתו כמוציאה לפועל וכמבצעת של פעולות הנדרשות לשם כך. המעורבות הפלילית המיוחסת לעותר על פי טיבה אינה בהכרח בעלת גוון של פעולה חד פעמית, וקיים סיכון ממשי ליצירת קשר פלילי נוסף לבצוע עבירות סמים נוספות.

...

ממכלול חומר הראיות עולה באורח נסיבתי המסקנה כי העורר מעורב ישירות בקשר הפלילי ולקח חלק פעיל במימושו, לפחות ככל המדובר בחלק הנוגע לקבלת החבילה בישראל.

לאור האמור, מסקנתי היא כי מצויות ראיות לכאורה למעורבות העורר בעבירות המיוחסות לו. העבירות האמורות מקיימות עילת מעצר.

לאור זאת, הערר נדחה.

בהמשך קיבל הצעה להבריח יהלומים במזודה בעלת דופן כפולה.

בכך תרם הנאשם תרומה מהותית לעבירת ייבוא סם שהושלמה, ואשר במסגרתה הוברח לישראל בתוך מזודה בעלת דופן כפולה, סם מסוכן מסוג MDMA במשקל כולל של 6.7 ק"ג, ומדובר בכמות גדולה של סם שנזקיו הפוטנציאליים חמורים.

...

בשים לב לכמות הגדולה של הסם שייבא הנאשם, לחלקו במעשים, למעמדו בין בני החבורה, ולמכלול הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כפי שפורטו לעיל בהרחבה, ולטווח הענישה הנוהג, כפי שזה בא לידי ביטוי בפסיקה הענפה שהובאה, מתחייבת המסקנה כי אין בעתירתה של המאשימה לעונש במקרה זה משום מיצוי הדין עם הנאשם.

ההפך הוא הנכון, מדובר בעתירה עונשית מתונה, אשר בוודאי אינה עולה על הרף התחתון של מתחם הענישה, ומקובלת עלי אף עמדתה לפיה מדובר בעתירה המצויה במידת מה מתחת לאותו רף. אף על פי כן, אני סבור כי ראוי לכבד את הסדר הטיעון, ולהימנע במקרה זה ממיצוי הדין עם הנאשם.

מקובלת עלי העמדה כי מטעמי צדק, אין זה ראוי כי עונשו של הנאשם יעלה על העונש שהוטל על עמר, אשר אין חולק כי עמד בבסיס ההתארגנות הפלילית ועמד להפיק את הרווחים הכלכליים ממנה.

אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 32 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר - מיום 18.12.19 ועד יום 28.4.20.