מבחנים לקביעת יחסי עובד-מעביד: היבטים משפטיים

בהחלטת הרשמת מיום 16.9.2020 נדחתה הבקשה, ונקבע כי "כאמור בהחלטה מיום 31.8.2020 מהותם של העניינים העומדים להכרעה בעירעור זה אינם מצדיקים חריגה מהקף הסיכומים שנקבע בהחלטת הנשיאה". בעירעור על החלטת הרשמת נטען כי עניינו של ההליך "מקרה נדיר המאגד צבר של עילות לרבות מתן פסק דין בהרכב חסר וחסר סמכות, חתימת פסק הדין על ידי נציג ציבור שלא הוסמך לכך"; לגופו של עניין מדובר בפרשה מורכבת ובדפוס העסקה בלתי מקובל הכולל מצגים כפולים שבו שישה משיבים שונים עונים למבחני ההעסקה שנקבעו בפסיקה לבחינת קיומם של יחסי עובד ומעסיק אך זאת לפי מצגים שונים, וכן מתכונת תשלום שכר לא חוקית ללא כל חשבון או תעוד וכן פרשת הזיכיון, עת לטענת המערער אין מדובר בזיכיון על פי דין אלא במערכת יחסים שלובה שהופכת את הצדדים כולם למעסיקים במשותף; "פרשות מסוג זה" לא ניתן לסכם ב- 10 עמודים ברווח וחצי, וכל הניסיונות לעמוד במגבלת הסיכומים עלו בתוהו, והניבו תוצאות שלא ניתן להגישן לבית דין זה במסגרת טיעון רציני המקיף את ההיבטים המשפטיים העומדים לדיון מבלי לוותר על חלק נכבד מהם.

...

המערער ציין כי הסיכומים בבית הדין האזורי הוגבלו תחילה ל- 15 עמודים, אך בסופו של דבר אושרה הגשתם על פני 49 עמודים, ופסק דינו של בית הדין האזורי אוחז 38 עמודים, ו"עדין לא עסק ולא התייחס לחלק נכבד מטענות המערער והמוצגים שעמדו לפניו", וכעת נדרש המערער להתייחס גם לעניין הנוסף של סמכות בית הדין ליתן פסק הדין בהרכב חסר וטעויות מהותיות ונורמטיביות של בית דין קמא; בנסיבות אלה, עמידה על מגבלת היקף הסיכומים תוך דחיה ללא כל נימוק של ממש את הבקשה שהוגשה בהסכמה להרחבת היקפם – אינה מותירה למערער כל סיכוי להביא ולהציג את עניינו כראוי, והדבר מהווה פגיעה מהותית בזכות הגישה שלו לערכאות ובזכות הטיעון.

לאחר בחינת טענות המערער אנו קובעים כי דין הערעור להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת הצד שכנגד.

בנסיבות אלה, מצאנו כי יש מקום לחייב את המערער בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,500 ₪.

סוף דבר – הערעור על החלטת הרשמת בעניין היקף הסיכומים נדחה, הן בשל כך שהערעור על הגדלת היקף הסיכומים הוגש באיחור והן לגופו.

בנסיבות העניין , ומשלא היה מקום להגשת הערעור, המערער ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסך של 1,500 ₪ וזאת בתוך 30 יום.

מבחינה מעשית, המבחן לקביעת יחסי עובד ומעסיק הוא "המבחן המעורב" ובמרכזו מבחן ההישתלבות על שני פניו, החיובי והשלילי, לצד מבחני משנה נוספים (בג"ץ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, נ(4) 628 (1996) (להלן - בגצ מור)).

בנוסף, בית הדין בוחן את מערכת היחסים גם בהיבט של מבחן השליטה והכפיפות ומבחן התלות הכלכלית.

פסק הדין רחב-היריעה סקר את המצב המשפטי הנוהג וחזר על מושכלות היסוד, לפיהם יש להקדים ולהכריע בשאלה האם היתקיימו בפועל יחסי עובד-מעסיק לאור המבחנים השונים שנקבעו בפסיקה ולאחר מכן, וככל שהתשובה לכך חיובית, יש להכריע בשאלת הזכויות הממוניות.

...

" (ההדגשות אינן במקור – א.ש) לאור האמור לעיל, משנשלל מהתובע זכותו לשימוע, וכן בשים לב לעובדה שהתובע פוטר לאלתר מהסיבה המנויה לעיל, תקופת עבודתו של התובע וגילו (סעיף 31 לסיכומי התובע), לצד התנהלותו אל מול הנתבעת, אני מחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בגין אי עריכת שימוע כדין בסך של 10,000 ₪.

ראו לעניין זה הנפסק בע"ע (ארצי) 25805-12-11 מדינת ישראל - חומש, 29.11.16: ".. כעולה מפסיקת בית דין זה, ככלל, עת נפסקים פיצויים בגין הפרת נורמה מקובלת כגון פיטורים ללא שימוע, על בית הדין להתייחס לחומרת ההפרה כאשר עוגמת הנפש שנגרמה לעובד כתוצאה מאותו המעשה מהווה אחד המרכיבים לבחינת השפעת חומרת המעשה וממילא לפיצוי בגינו. איננו מתעלמים מכך שיתכנו מקרים שבהם יהא עובד זכאי לפיצוי בגין התנהלות שלא בתום לב אף שלא נגרמה לו עוגמת נפש רבה ולהיפך, ואולם, פסיקת פיצוי נוסף בגין עוגמת הנפש, מהווה למעשה פיצוי כפול שכן הפיצוי בגין עוגמת הנפש אינה נגזרת מהפגיעה הממונית שנגרמה לעובד אלא מחומרת המעשה בשילוב חומרת הפגיעה באדם הספציפי (ראו בעניין זה בר"ע (ארצי) 20418-03-13 משה סעיד - מנוסביץ רעות, [פורסם בנבו] ניתן ביום 7.11.13), שני אלה, כאמור, שלובים זה בזה. "   לאור האמור לעיל, התביעה ברכיב זה, נדחית.

  התביעה מתקבלת בחלקה ואני פוסק לתובע את הסכום הבא:  פיצוי בגין פיטורים שלא כדין  10,000 ₪.

בירון הנדסה מבקשת לבסס את טענתה ביחס לתוכנו של ההסכם בין הצדדים, על האמור בסעיפים 10 ו- 11 להסכם בין הצדדים, בהם נאמר כך: "מוסכם ומודגש כי לא יתקיימו יחסי עובד מעביד בין הקבלן או מי מעובדיו לבין בירון. במקרה של תביעה בעיניין זה. נגד בירון על הקבלן א ומי מעובדיו ישיב הקבלן מידית את הסכומים שנתקבלו מבירון...

היות שעידו הנדסה נדרשה לספק עובדים, על מנת שעבדו תחת פיקוחה של בירון הנדסה, ועל-פי הוראותיה, אזי סעיפים אלה מתבקשים, למקרה שבעתיד יעלה עובד של עידו הנדסה או כל אדם אחר טענה, ולפיה בתקופה הרלוואנטית היה מי מהעובדים בפרויקט מועסק של בירון הנדסה (בהתאם למבחנים שנקבעו בעיניין זה בפסיקה).

אך מעל לכל, השיח האינפורמטיבי, בין מיכל לבוריס ביחס למספר העובדים וחוסרים בגז וסולר, איננו יכול לבסס את מהות ההסכם בין הצדדים, לא רק בשל העובדה שעידו הנדסה כלל איננה צד לשיח זה, וממילא לא נתנה הסכמתה לתוכן הדברים, אלא בעיקר נוכח העובדה שלאופי השונה של ההסכמים הנטענים (ביצוע עבודה צו אסיפת כוח אדם), ישנם היבטים משפטיים וכלכליים שונים, שאף אחד מהם לא עלה בשיח בין מיכל לבוריס.

...

בירון הנדסה לא הראתה מקור הסכמי או חוקי לחיוב בפיצוי כאמור, במקום זאת טענה באופן סתמי שעל עידו הנדסה לפצות אותה בגין הפרות נטענות, מבלי שתידרש להוכיח שנגרם לה נזק כלשהו עקב כך. טענה זו דינה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה שכנגד מתקבלת, ואילו התביעה נדחית.

בשים לב שהתביעה של בירון הנדסה נדחית, ומנגד מתקבלת התביעה שכנגד, אזי בנוסף בירון הנדסה תשלם לעידו הנדסה שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 35,000 ₪.

ככל שיקבע כי היתקיימו יחסים כאמור, נעבור לידון בהיבטים הכספיים.

המצב המשפטי סוגיית יחסי עובד מעסיק וקביעתם בדיעבד, העסיקה ומעסיקה רבות את בתי הדין לעבודה לאורך השנים, זאת לאור הראציונאל שלפיו קיומם של יחסי עובד ומעסיק היא עניין "הקרוב לסטאטוס" ולכן אינו נתון לשיקול דעתם של הצדדים המתקשרים.

בעיניין ע"ע (ארצי) 15868-04-18 גבריאל כותה נ' מדינת ישראל ואח' (מיום 7/4/21) נסקרו המבחנים לקביעת יחסי עובד ומעסיק כפי שהתפתחו בפסיקה לאורך השנים והם מבחן הפיקוח על הפן החיובי והפן השלילי, מבחן ההישתלבות והמבחן המעורב הכולל את כל הנ"ל והאחרים.

...

מהראיות כי במהלך שנת 2015 התובע היה מושבת למשך כחצי שנה, אולם לא חל שינוי בהכנסותיו ומכן עולה שהעסיק עובד או עובדים בתקופה זו. ועוד, בשאלון שמילא במסגרת תביעה שהגיש נגד גלובל שילד, נשאל התובע "מי החליט מהי כמות העובדים עמה אתה מגיע לצורך ביצוע העבודה?" והשיב: "אני מחליט, בהתאם למהות וגודל העבודה אשר עלי לבצע". סיכומו של דבר, הוכח שהתובע העסיק עובדים במסגרת עיסקו, לאורך השנים, בהיקפי העסקה שונים אך אין מדובר בהעסקה ספורדית כפי שטען.

לאור כל האמור, טענת התובע לקיומם של יחסי עובד ומעסיק בינו לבין הנתבעת – נדחית.

סוף דבר תביעת התובע נדחית.

בנוסף, בית הדין בוחן את מערכת היחסים גם בהיבט של מבחן השליטה והכפיפות ומבחן התלות הכלכלית.

פסק הדין רחב-היריעה סקר את המצב המשפטי הנוהג וחזר על מושכלות היסוד, לפיהם יש להקדים ולהכריע בשאלה האם היתקיימו בפועל יחסי עובד-מעסיק לאור המבחנים השונים שנקבעו בפסיקה ולאחר מכן, וככל שהתשובה לכך חיובית, יש להכריע בשאלת הזכויות הממוניות.

עם זאת, בחינת שאלת יחסי העבודה בין הצדדים נקבעת על פי מהות יחסי העבודה ולא לפי ההגדרה שהצדדים נתנו לה. סיכום ביניים על יסוד יישום מבחני הפסיקה, מסקנתי הנה כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי יש לראותו כעובד, וכי בין הצדדים היתקיימו הלכה למעשה יחסי עובד ומעסיק.

...

נציין תחילה, כי הגם שסכומים אלה לא נתבעו על ידו במפורש במסגרת כתב התביעה, נתבע תשלומן של הזכויות הסוציאליות בהתאם לתמורה הקבלנית, כאשר הפיצוי החדש שנקבע על ידינו לעיל הוא למעשה תחליף לסעדים על פי ההלכות הקודמות, ושוכנענו, כפי שנפרט להלן כי ראוי לפסוק לזכותו את הפיצוי, כל עוד הסכום לא יעלה על הסכום הכולל שנדרש על ידו בתביעה ובערעור.

אחרית דבר התביעה מתקבלת ואני פוסק כי בין התובע לבין הנתבעת התקיימו יחסי עובד-מעסיק הלכה למעשה.

בנוסף, זכאי התובע להשתתפות בהוצאותיו ובשכר טרחת באי כוחו, ואני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע תשלום בסך של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט ו- 15,000 ₪ בגין השתתפות בשכ"ט עו"ד. הסכומים דלעיל ישולמו בתוך 30 ים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.