המשיב סמך ידיו על קביעותיו ונימוקיו של בית משפט קמא, וטען, בין היתר, כי כתב התביעה הובא לידיעת המבקש כך שמטרת ההמצאה הושגה; הקביעה כי המבקש שוהה מחוץ לישראל באופן זמני היא קביעה עובדתית שבה אין דרכה של ערכאת העירעור להתערב; בהקשר זה, בית המשפט העדיף את גרסת השליח שמסר את כתב התביעה לאשת המבקש, המבקש לא ביקש לחקור את השליח, ובעניין זה אין לו אלא להלין על עצמו; וגם אם קיימת זיקה מינימלית לקוסטה ריקה, על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה, הפורום הנאות לבירור התביעה הוא ישראל.
...
עוד נטען כי מתן רשות ערעור מוצדק בשל כך שבית משפט קמא לא נימק כדבעי את החלטתו והתעלם מראיות מהותיות ורלוונטיות לתוצאת ההליך, כגון תצהירי המבקש ורעייתו לפיהם המבקש העתיק את מקום מושבו לקוסטה ריקה ומרכז חייו נמצא שם.
המשיב טען מנגד כי התקנות החדשות הן שחלות במקרה דנן לנוכח הוראות המעבר שבהן, וממילא יש לדחות את הבקשה הן לפי התקנות החדשות הן לפי התקנות הקודמות.
לאחר עיון בבקשה ובתגובות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
סוף דבר, ולנוכח כל האמור, הבקשה נדחית.
