מבחני הקיזוז בהסכמי מכר

נוכח מחיקת התביעה עיקרית, שאלת אכיפת הסכם האופציה או ביטול חוזה המכר, אינן עומדות לדיון והן לא יוכרעו בהליך זה. עם זאת הטענה לאי תשלום מלוא תמורת הדירה תדון כחלק מהמחלוקות הכספיות בעיניין דמי השכירות, ולאור טענת אירנה כי היא רשאית לקזז חוב זה מתשלום דמי השכירות.

מכאן לבחינת חוב דמי שכירות.

...

איני מקבלת טענה זו. מהעדות כולה עולים דברים הפוכים, ונראה שכוונת הרצל היא שנחתם רק חוזה מכר אחד (עמ' 28 שורות 3 - 5).

התוצאה היא שהתביעה הנגדית מתקבלת על שני רכיביה.

לאור האמור אני מורה לאירנה, הנתבעת שכנגד, לפנות את הדירה נשוא ההליך, המצויה ברחוב המצודה 1 חולון, ולהשיב את החזקה בה לאילן, התובע שכנגד, כשהיא נקייה מכל אדם וחפץ.

במה, שהוא להשקפתי עמידה בחובה להקטין נזק, לא חייבו הנתבעות את התובע אלא בחלקו הקטן של סכום זה. כפי שאישר בעדותו מר נח (פרוטוקול, בעמ' 37, ש' 7-6; בעמ' 39, ש' 29-25 ובעמ' 40, ש' 25-16), מסכומו של ההחזר לתובע קזזה נתבעת 1 את מה שנאלצה היא להפחית, במכירה לצד שלישי, ממחירו של אוטובוס שהוזמן, הותאם במיוחד לעסקה ספציפית, נשא מאפיינים ייחודיים לעסקה זו וכבר סופק בידי היצרן.

מן הבחינה המשפטית ניתן לסכם ולקבוע כי כל פגם לא נפל בהתנהלותה של מי מהנתבעות.

תיאורן הנכון, והפשוט למדי, של העובדות בפרשה זו הוא כי התובע קלע את עצמו לעסקה, הגדולה מכפי מידותיו הכספיות; העסיק את הנתבעות, שתיהן, בניסיונות לאפשר בכל זאת את השלמתה של העסקה; יצר לעיניה של נתבעת 1 מצג, שהוליך אותה לקיים את חלקה בעיסקה והעמידהּ לפני שוקת שבורה; היתעקש כי נתבעת 2 תעמיד לו מימון בשיעור גבוה ממה שזו נכונה להעמיד; היתחמק שוב ושוב מקיומו של הסכם-המכר עד כי קמה עילה לביטולו; ואו-אז עתר לפצותו בסכום, הגבוה כימעט פי תשעה מן הסכום שבו הוא נשא בפועל.

...

שום מקום אין למסקנה כי מי מהן נהגה בו, שלא מטעמים עניניים, אחרת מן האופן ובו היא נוהגת בכל אחד מלקוחותיה האחרים.

התוצאה התביעה נדחית.

בתוך 15 ימים מיום, שבו קיבל לידיו פסק-דין זה, ישלם התובע לנתבעות, יחד ולחוד, הוצאות-משפט בסך של 4,500 ש"ח ועוד שכר-טרחה של עורך-דין בסך, כולל מע"מ, של 44,460 ש"ח. איחור בתשלום יוסיף הפרשי-הצמדה ורבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום-החיוב ועד למועד-התשלום בפועל.

התובעת עמדה על חיוב הנתבעים בתשלום הפצוי המוסכם הקבוע בהסכם המכר, ובית המשפט המחוזי התיר לתובעת להגיש תביעה בגין הפצוי המוסכם וריבית הפיגורים, תוך שקבע שהתובעת תישא בעלויות מימון ההליך וכי פירות הזכייה בתביעה, בנכוי שכרם של באי כוח התובעת בתביעה, יועברו לקופת הפש"ר כאשר עד לסך של 97,000 ₪ לא ינוכה שכר טירחה (ראו; החלטה בפרוטוקול הדיון מיום 18.9.2017).

ואולם, במקרה זה לא מיתקיים, בבחינה האובייקטיבית, יחס סביר בין הפצוי המוסכם לנזק שניתן היה לצפותו כתוצאה מסתברת של ההפרה במועד חתימת ההסכם הן לעניין האיחור בתשלום תמורת המכר, וכל שכן לעניין תפיסת החזקה בנכס לפני השלמת תשלום התמורה.

...

בנסיבות אלה לא התקיימו שני התנאים המצטברים לתשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם המכר, ותביעת התובעת בגין רכיב זה דינה להידחות.

סוף דבר מכל האמור, התביעה לחיוב הנתבעים בתשלום הפיצוי המוסכם נדחית.

התביעה לחיוב הנתבעים בתשלום ריבית הפיגורים מתקבלת בחלקה, באופן שהנתבעים ישלמו סך סך של 83,965.63 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.3.2015 ועד למועד התשלום בפועל.

בערעורה טוענת אף.סי תובלה בינלאומית כי היא זכאית לנכות פחת בגין המוניטין שרכשה, מכוח תקנות מס הכנסה (שיעור פחת למוניטין), התשס"ג-2003 (להלן: "התקנות"), משני טעמים חלופיים: ראשית, נטען כי בית המשפט קמא שגה כאשר בחן את הסכם המכר באופן שונה מבחינת סדר הרכישות, כך שתחילה נרכשו המוניטין ורק לאחר מכן המניות.

לעומת זאת, חברת פליינג קרגו נסמכת על חוות הדעת של משרד רואי החשבון סומך חייקין אשר נתבקש לחוות דעתו ביחס לשניים: (1) תיקוף עבודת ה-PPA מיום 31.12.2007 שנערכה על ידי KPMG גרמניה עבור חברת דויטשה פוסט נוכח הסכם המכר; (ב) בחינת חוות דעת המומחה שהוגשה מטעם פקיד השומה, היא חוות דעת ווינשטיין (להלן: "חוות דעת סומך חייקין").

...

הלכת תדיראן מורה כי בנסיבות אלה תיתכן הפרדה בין שתי העסקאות, באופן שמכר המניות ומכר המוניטין ימוסו בנפרד – כל אחד לפי כללי המיסוי הרלוונטיים לסוג נכסים זה. סוגיה אחרת, בה סבור אני כי יש הצדקה להתערבותנו, היא האם ניתן לקבל את חלוקת התמורה בין שני שלבי העסקה, כפי שסוכמה בין הצדדים (והשוו לפרשת תדיראן, פסקאות 19-18).

ערכים נוספים הקשורים למוניטין של קבוצת פליינג קרגו (להבדיל מפעילות השילוח הבינלאומי, על כל הכרוך בה) לא זוהו, ובוודאי שאינם יכולים להצדיק הכרה בכך ששווי מוניטין זה הגיע למעל ל-437 מיליון ש"ח. המסקנה המתבקשת מהדיון לעיל היא שפקיד השומה פעל כדין, כאשר דחה את חלוקת התמורה המוסכמת, וסירב לייחס לזכות השימוש במוניטין של קבוצת פליינג קרגו ערך של 437.787 מיליון ש"ח, ולמניות של אף.סי תובלה בינלאומית ערך של 8.945 מיליון ש"ח – ערכים שבעליל אינם מייצגים את החלוקה הנכונה מבחינה כלכלית של התמורות שניתנו במסגרת הסכם המכר.

הנתון היחידי שהציגו הנישומים בעניין זה, ואשר עליו לא חלק גם פקיד השומה, הוא ששווי זכות השימוש בסימני המסחר ובלוגו השייכים לחברת פליינג קרגו עומד על 12.378 מיליון ש"ח. יתר הנתונים שהוצגו, כדוגמת השווי המוערך של קשרי לקוחות או של כוח העבודה, מתייחסים לנכסים הכרוכים בפעילותה העסקית של חברת הבת, דהיינו בפעילות השילוח הבינלאומי, ולפיכך אינם יכולים להיות מופרדים משווי המניות לצורכי מס. המסקנה המתחייבת היא ששווי המוניטין של קבוצת פליינג קרגו אשר הוכח בראיות עומד על 12.378 מיליון ש"ח בלבד.

לפיכך, אציע לחבריי לקבל גם את ערעור אף.סי תובלה בינלאומית באופן הבא: אף. סי תובלה בינלאומית תוכל לנכות פחת בגין רכישת מוניטין קבוצת פליינג קרגו, וזאת למול התמורה עבור רכיב המוניטין כפי שזו נקבעה בפסקה 64 לעיל, דהיינו 12.378 מיליון ש"ח. סוף דבר לו תישמע דעתי אמליץ לחבריי לקבל את שני הערעורים שהוגשו, בהתאם למפורט להלן: ע"א 3136/17: ערעור פקיד השומה יתקבל בעיקרו, תוך שייקבע כי לצורך חישוב המס המוטל בגין הסכם המכר ייוחס סכום של 434.354 מיליון ש"ח למכירת מניות אף.סי תובלה בינלאומית מחברת פליינג קרגו לחברת דויטשה פוסט, וסכום של 12.378 מיליון ש"ח למכירה (מתן זכות שימוש) של מוניטין קבוצת פליינג קרגו מחברת פליינג קרגו לחברת אף.סי תובלה בינלאומית.

התובעת טענה כי נוף ים ומגדלי יואב השלימו את עסקת מכירת הפרויקט לנוף ים לפי התנאים שנקבעו בהסכם הפשרה, כך שבניגוד למנגנון שנקבע בהסכם המכר (הסכם גבאי), לפיו חלקה של התובעת בתמורה יועבר ישירות אליה, מלוא כספי התמורה הועברו בפועל ישירות למגדלי יואב, באופן שאיפשר לחדד להבריח כספים מקופת החברה ואשר מונע מהתובעת אפשרות לגבות את מלוא הסכום המגיע לה. התובעת טענה בנוסף, כי הנתבעות סיכמו מאחורי גבה את ה"תשלומים וההוצאות" שינוכו מסכום פרעון ההלוואה המגיע לה וזאת בנגוד להסכם גבאי.

בחינת ההסתייגויות תבוצע גם על רקע הפסיקה הרבה והמוכרת בעיניין מומחה בית המשפט, ולפיה מעת מינויו, נהנה המומחה ממעמד ייחודי בגדריו הוא נחשב כידו הארוכה של בית המשפט, ומחָזקה כי יעשה את מלאכתו במקצועיות, בהגינות ובאובייקטיביות (ר' מיני רבים: רע"א 5334/20 לנוקס השקעות בע"מ נ' י.מ.ש השקעות בע"מ (24.9.2020), סעיף 20; רע"א 271/20 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (12.3.2020), סעיף 18; רע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית (3.5.2018), סעיף 12; ע"א 916/05 כדר נ' פרופ' הרישנו (28.11.2007)).

...

הערה וסוף דבר לא מצאתי בטיעוניהם האחרים של הצדדים או בשיקולים אחרים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של עניין (למשל: ע"א 578/17 יבלינוביץ נ' פרטנר תקשורת בע"מ (18.11.2018); ע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ ((2.9.2018; רע"א 1491/16 פלוני נ' פלוני (14.4.2016); רע"א 9294/09 חן נ' בנק הפועלים (25.3.2010); ע"א 4861/05 שיכון עובדים נ' מנהל מיסוי מקרקעין (11.8.2008); ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60 (15.6.1983)).

סוף דבר – הנתבעות מחויבות כלפי התובעת ב-56.25% מסכום המתקבל לאחר ניכוי ההפחתות שאושרו בפסק דין מהתמורה.

מסקנה כספית מוסכמת או עמדת התובעת כאמור, בהיקף של עד עמוד וחצי, תוגש עד ליום 20.4.2023.