מבוטח תובע מבטחת על אי תשלום תגמולי ביטוח לסירה

כללי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלהלן: "מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, יחייבו בית המשפט, ולעניין מבטח כאמור בביטוחים שאינם ביטוחים אישיים – רשאי בית המשפט לחייבו, בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי עשרים מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרישי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, ולעניין מבטח בביטוח סיעודי – יחייבו כאמור בשיעור שלא יפחת מפי עשרה מאותה ריבית, אלא אם כן החליט בית המשפט לקבוע שיעור נמוך יותר, מטעמים מיוחדים שיירשמו; הריבית המיוחדת תחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרישי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28." הפסיקה קבעה כי הפעלת הסנקציה מכוח סעיף 28א' תעשה רק במקרים נדירים וחריגים, ר' פסק הדין המנחה בעיניין רע"א 2244/04 ר.ד. משקאות גורמה בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (1.12.2004) (להלן: "משקאות גורמה"): "תום לבה של החברה המבטחת נבחן על פי כלל הנסיבות האופפות את הענין, והתנהגותו של המבוטח עשויה להוות מרכיב במערכת נסיבות זו, אולם לא בהכרח מרכיב מרכזי ומכריע לענין זה.

אבהיר, כי היתנהלות זאת של הנתבעת הנה בנגוד להוראות סעיף 23 (א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 אשר קובע כדלהלן: "23.(א) משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח ותביעה בכתב לתשלום תגמולי הביטוח, על המבטח לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו." כלומר, היה מצופה מהנתבעת שתברר את חבותה באמצעות מומחה רפואי מתאים לנכות הנטענת, אולם היא לא עשתה זאת והסתפקה בבירור חלקי בלבד.

בת"א (נצ') 5739-03-08‏ אדיר ונונו נ' סיבוני יגאל ואח' [פורסם בנבו] (12.3.2012), נדונה תביעה לניזקי גוף בגין תאונת שייט עם סירה.

...

בעוד שלגבי התקופה הראשונה ניתן לטעון כי הייתה מחלוקת כנה, הרי כבר ביום 28.7.2020, כשנה ושלושה חודשים לפני מועד התשלום בפועל, ידעה הנתבעת כי היא חבה לכל הפחות במחצית מתגמולי הביטוח, אולם לא שילמה את הכספים לתובע בחוסר תום לב. אני סבור כי לשם קביעת שיעור הריבית, יש מקום להקיש ממקרים אחרים שנדונו בבתי המשפט וללמוד מהם על שיעור הריבית הראוי במקרה הזה.

בדיקה שכזו הייתה מובילה כמובן למסקנה אליה הגיע מומחית הנתבעת בהמשך, כי התובע סובל מנכות נוירולוגית של 60% כאשר ניתן לייחס לתאונה 50% מנכות זו. וכך, במקום מכתב דחייה שנשלח אל התובע ביום 2.1.2019, מכתב אשר נשלח ללא שהנתבעת בדקה כלל את התובע נוירולוגית, היה על הנתבעת לשלם לתובע בפועל את הסכום שאינו שנוי במחלוקת.

לאור האמור לעיל, לאחר ששקלתי את השיקולים לקולא ולחומרא, ולאחר שהבאתי בחשבון את הפסיקה בנושא ואת עמדת המחוקק, אני סבור כי האיזון הראוי הינו פסיקה של פי 5 מהריבית הנקובה.

נטען כי במועדים הרלוואנטיים לתביעה סיפקה המבוטחת ללקוחותיה יריעות המשמשות חומר גלם לייצור סירות.

ביום 16.6.2013 שילמה התובעת למבוטחת תגמולי ביטוח בסך של 1,334,887 ש"ח, ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית עד הגשת התביעה מגיעים כדי 1,384,911 ש"ח. כמו כן נשאה התובעת בהוצאות בסך של 102,478 ש"ח. צירוף סכומים אלה הוא הסכום הנתבע.

להלן טעמיי: טעם ראשון הוא שלא עלה בידי התובעת לבסס את עילות ההמצאה שעליהן נשענה הבקשה המקורית.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר עיון בחומר שהוגש ובטיעוני הצדדים, באתי למסקנה שדין הבקשה להתקבל כך שיש לבטל את היתר ההמצאה שניתן.

יוצא אפוא שהבקשה להיתר המצאה וכתב התביעה לא נתמכו בשום ראיה קבילה.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, היתר ההמצאה מבוטל בזאת.

לפניי תביעה כספית ע"ס של 503,250 ₪, לתשלום תגמולי ביטוח לתובע, בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה משריפת סירה שהייתה בבעלותו.

דיון והכרעה סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א 1981, קובע: "נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו". לעניין נטל הראיה בתביעות תגמולי ביטוח עקב נזק רכוש נקבע בע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו , פ"ד מח(4), 070 (1994) כדלקמן: "ההלכה לעניין נטל הראיה בתביעות לתגמולי ביטוח עקב ניזקי רכוש היא כי על המבוטח להוכיח את היתרחשות מקרה הביטוח. בכך עובר הנטל אל כתפי המבטח. עליו להראות כי מיתקיים אחד הסייגים לפטור מהחבות החוזית המוטלת עליו מכוח הפוליסה (ע"א 497/85 אשר אשל ואח' נ' ריט, חתם לוידס ואח' [3], בעמ' 94; ע"א 678/86 חניפס נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ [4], בעמ' 184; ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ [5])".

...

בחוות דעתו, מומחה בית המשפט הגיעה למסקנה שמוקד האש אוכן על סיפון הסירה, שם גם אובחן עיקר הנזק ולא בתא המנוע.

מומחה בית המשפט הגיע למסקנה זו, בין היתר, לאחר שלא הוכח בפניו קיומה של דליפת דלק בחלל תא מנוע וכן הוכח שלא בוצע ניסיון התנעה וזאת בהעדר קיומם של "קרוקודילים" על הדקי המצבר, המשמשים להתנעתו.

סוף דבר לאור האמור, אני מורה על דחיית התביעה.

תנאי המכר הם Cost, Insurance, Freight (להלן – "CIF"), ובהתאם לתנאים אלה על הנתבעת 1 לשלם בגין ההובלה והביטוח, והסכון היה אמור לעבור לתובעת לאחר גמר טעינת המטען על האוניה.

התובעת לא גילתה כי פנתה זה מכבר למבטחי המשלוח בתביעה סדורה לקבלת תגמולי ביטוח, תוך שהציגה את עצמה כבעלת הטובין או הזכויות בטובין, באופן השולל את טענותיה בכתב התביעה, וגם דבר זה מעיד על חוסר נקיון כפיה וחוסר תום ליבה.

...

מכל השיקולים האמורים, אני סבורה שהתובעת לא הוכיחה את יסוד ההכבדה כנדרש.

הרי התובעת יכלה לציין דברים אלה ולכפור בהם במסגרת כתב התביעה והבקשה, ואני סבורה שאי הצגתם בפני בית המשפט מלכתחילה מעיבה על תום ליבה של התובעת ומשפיעה על שיקולי היושר.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי על אף שמדובר בתביעה שאינה טורדנית ושיש שאלות הדורשות בירור מחד, אך היות שהתובעת לא הראתה שמאזן הנוחות נוטה לטובתה ולא ביססה כלל את יסוד ההכבדה וכן בשל שיקולי חוסר תום לב ויושר, מאידך, ובראי "מקבילית הכוחות", אני סבורה שיש מקום להורות על ביטול העיקול שהוטל על זכויות הנתבעת 1 אצל המחזיקה, וכך אני מורה.

בהתאם, ראשי נזק כמו עוגמת נפש ואבדן שימוש אינם מכוסים על פי פוליסת הביטוח ולפי החוק האנגלי אף אין לתבוע אותם מהמבטח שלא על פי הפוליסה, במסגרת תביעה לפצוי בגין הפרות חוזה של המבטח בכל הקשור לאי תשלום דמי הביטוח בזמן או בכלל.

אשר לנזק בדבר אבדן חניה בחוף שלדג – לטענת התובע, בהעדר מקום חניה לסירה לא ניתן לרכוש סירה ולהשתמש בה, כפי שהעידו העדים מטעמו קיימת רשימת המתנה ארוכה של בעלי סירות מירוץ המעוניינים להחנותן בכינרת, התובע עגן שנים רבות בחוף שלדג עד מקרה הביטוח ובהעדר תשלום תגמולי הביטוח "איבד" את מקום החניה שלו בחוף שלדג שמוערך על הצד השמרני בסך של 35,000 ₪ (ס' 43ה. לתצהירו).

אכן, ד"ר רימון ציינה בחוות דעתה כי הזכות לתבוע בגין אי תשלום דמי ביטוח הוסדרה באנגליה ב – Enterprise Act 2016 שתיקן את חוק הביטוח משנת 2015 על ידי הוספת סעיף 13א לפיו מבטח חייב לשלם דמי תגמולים בזמן "סביר". כאשר מבטח מסרב לשלם דמי ביטוח, לא בהכרח ייקבע על ידי בית המשפט כי הפר את הסעיף החדש כל עוד עמדו לו עילות סבירות לדחות את תביעת הביטוח והוא פעל תוך זמן סביר (ס' 14.1 לחוות דעתה).

...

סיכום אשר על כן התביעה מתקבלת בחלקה.

בנוסף תשלם הנתבעת 3 (איילון ביטוח) לתובע תשלומי ריבית מיוחדת לפי ס' 28א. לחוק חוזה הביטוח, הגבוהה פי 6 מהריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה על סכום תגמולי הביטוח בגין הסירה כמפורט לעיל (קרי - $64,000 כערכם בשקלים על פי השער היציג נכון למועד התשלום כשהם מוצמדים מיום מקרה הביטוח ועד למועד התשלום בפועל), וזאת החל מיום 3.9.20 ועד מועד התשלום בפועל.

עוד ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, פיצוי בגין עוגמת הנפש שהתנהלותם הסבה לו בסך 25,000 ₪, וכן אגרת משפט מלאה כפי ששולמה; שכר העדים כפי שנפסק בדיוני ההוכחות ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪.