ההלכה קבעה כי בית המשפט רשאי על פי שיקול דעתו להחליט על ריצוי מאסר שהוטל בגין אי תשלום קנס, בדרך של עבודות שירות.
"בית משפט זה נידרש, לא אחת, לתופעת הבנייה הבלתי חוקית בישראל, ואף הגדירה כ"מכת מדינה", שאינה רק חותרת תחת עקרונות התיכנון והבנייה, אלא שיש גם לראותה כפגיעה בצוי בתי המשפט וזלזול בשלטון החוק (ראו: רע"פ 5545/11 יאסין נ' הועדה המקומית לתיכנון ובנייה לב הגליל [פורסם בנבו] (02.08.2011)).
...
מדובר בסמכות שבשיקול דעת, כאשר יש להיעתר לבקשה כזו במקרים חריגים ויפים לענייננו דבריו של המשנה לנשיא , כתוארו אז , השופט אלון בפסק דינו בפרשת ג'עפרי (פסקה 18):
"מקרים אלה של בקשה לנשיאת מאסר בדרך של עבודות שירות לאחר מועד מתן גזר הדין שכיחותם תהא נדירה ביותר. . . . הדעת נותנת, כי רק באותם מקרים שבהם - מסיבות שונות - לא נשקלה כלל אפשרות זו של ריצוי המאסר בדרך עבודות שירות, ומטבע הדברים מדובר במקרים נדירים או בנסיבות מיוחדות, רק אז נתונה הרשות לשוב לאחר זמן ולפנות לבית המשפט בבקשה של נשיאת כל המאסר של שישה חודשים, או חלק הימנו, בדרך של עבודות שירות. אחד מהמקרים האלה הוא מאסר בשל אי-תשלום קנס, שמועד ביצועו הוא, בדרך כלל, רק עם חלוף זמן ממועד מתן גזר הדין, לאחר שהקנס שהושת לא שולם. ומובן ואין צריך לומר, כי ההחלטה להיענות לבקשה זו מסורה היא לשיקול-דעתו של בית המשפט, אשר יביא חשבון, בין יתר הנסיבות, גם את שיעור השיהוי והזמן הסביר בהגשת הבקשה".
כן נקבע שם:
"על בית המשפט לשקול כל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו המיוחדות, בהתחשב במהות העבירה ונסיבותיה, באישיות העבריין ונסיבותיו ובצורכי החברה והשעה (פרשת ג'עפרי, עמ' 429)."
ראו גם רע"פ 1400/11 גוויליס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 30.3.2011) ; החלטת בית המשפט העליון בע"פ 741/16 אחמד שוויקי נ' המרכז לגביית קנסות ( 7.2.16, פורסם בנבו ), ניתן ללמוד כי הלכת ג'עפרי לעיל עומדת בעינה, חרף השינוי שחל בנוסחו של סעיף 51ב(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ( ראו סעיף 22 לפסק הדין ).
לאור כל האמור לעיל לא מצאתי במקרה הנדון, מקרה חריג וייחודי בו ראוי להמיר את המאסר בגין אי תשלום קנס בעבודות שירות, ואף לא שוכנעתי כי מצבו הכלכלי של הנאשם חמור באופן המונע ממנו לשלם הקנס.
סוף דבר , הבקשה נדחית.