מאסר עולם לנאשמת ברצח בעלה

על יסוד כל האמור ולאחר ששקלנו בדבר, באנו לכלל דיעה כי למעשה העבירה שביצע הנאשם, רצח בכוונה, בנסיבות ביצוע הרצח, בייאושו של הנאשם, רצונו לשים קץ לחייו ובקורטוב הרחמים שליווה את מעשה הרצח בכך שהסתלקותו מהעולם תותיר את המנוחה ללא סיוע ולמעשה ללא אפשרות לחיות, הננו קובעים כי גבולו התחתון של מיתחם הענישה הראוי למעשה העבירה שביצע הנאשם הוא 18 שנות מאסר בפועל.

כך נקצבו (ולבסוף קוצרו) העונשים במקרים הבאים: ב-ע"פ 8100/98 סימונה מורי נ' מדינת ישראל (5.4.2001) נדחה ערעורה של סימונה מורי ביחד עם עירעורו של שותפה ג'ון ולנסיה, אשר הורשעו ברצח בעלה המנוח ב-14 דקירות סכין ציד.

...

בהכרעת הדין דחינו את טענת הנאשם כי מותה של המנוחה נגרם בנסיבות טבעיות כתוצאה מתחלואיה ומצאנו לאמץ את חוות הדעת של הרופאים המשפטיים, ד"ר קוגל וד"ר קריספין, אשר התיישבו עם ממצאי זירת האירוע ועם מעשי הנאשם אף כמתואר על ידו.

על יסוד כל האמור לעיל, תוך התחשבות בשיקולי הרתעת הרבים, הגענו לכלל מסקנה כי יש לגזור את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של מתחם הענישה בצד מאסר מותנה.

בנסיבות העניין מצאנו לחייב את הנאשם בפיצוי לבתם היחידה של המנוחה ושל הנאשם.

סוף דבר בהתחשב במכלול השיקולים שפירטנו, אנו מטילים על הנאשם את העונשים הבאים: 20 שנות מאסר בפועל אשר ירוצו החל מיום מעצרו 13.6.2017; 24 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירת פשע על פי סימן א' לפרק י' לחוק העונשין לרבות ניסיון; פיצוי בסך 120,000 ₪ לבתם היחידה של המנוחה ושל הנאשם.

לאור המצוקה הקשה והתמידית שחוה אלמנת המנוח בעקבות רצח בעלה, והשלכותיו הנרחבות על חייה ועל חיי בנה, המליצה עורכת התסקיר כי יוטל על הנאשם, בין היתר, פיצוי כספי משמעותי לנפגעת העבירה.

המאשימה הדגישה כי עמדתה העונשית העקרונית היא, שגם לאחר תיקון 137 לחוק העונשין, יש להטיל על נאשם שהורשע בעבירת רצח בכוונה, עונש של מאסר עולם, אף שכיום אין המדובר בעונש מאסר עולם חובה.

...

משכך, אנו סבורים שיש להרחיק את הנאשם מהכביש לצמיתות על מנת להגן על שלום הציבור ומשיקולי הרתעה וגמול.

אנו סבורים שיש לפצות את אלמנת המנוח בסכום המקסימלי שהחוק מאפשר.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אנו דנים את הנאשם לעונשים הבאים: 20 שנות מאסר לריצוי בפועל שמניינם מיום מעצרו.

ההרשעה בעבירת רצח שעונש מאסר עולם חובה לצדה ההגנה אמנם טענה בפנינו, כי ניתן לכל היותר להרשיע את הנאשם בעבירת הרצח "הבסיסית", שבסעיף 300(א) לחוק לאחר התיקון, שעונשה מאסר עולם כעונש מירבי, ולא בעבירת רצח שבוצעה בנסיבות המחמירות על פי סעיף 301א(א)(1) לחוק, שעונשה מאסר עולם חובה ואף לא בעבירת רצח על פי סעיף החוק בטרם תקונו שגם לצדה עונש של מאסר עולם חובה, אולם קבענו, כי יש להרשיע את הנאשם בבצוע עבירת הרצח לפי סעיף 300(א)(2) על פי הדין שקדם לתיקון 137, וכי הנסיבות אף מעידות, כי הנאשם רצח את המנוח לאחר "הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית", ומשכך עבר עבירת רצח גם בנסיבות המחמירות המפורטות בס"ק 301א(א)(1).

עובדת הציבור העריכה בסיום התסקיר, כי "מצבם הרגשי קשה כל כך, עד כי מתקשים לפתח תקווה ולבקש עזרה... מבחינת המשפחה אנו מתרשמים, כי ענישה מחמירה, שהולמת את הפגיעה הנוראית, את נסיבותיה ואת משמעותה, עשויה להחזיר להם, ולו במעט, תחושת בטחון וצדק. ההורים חזרו וציינו שעל אף המפגשים הקשים שלהם עם הנאשם ובני משפחתו, בעת הגעתם לדיונים המשפטיים, הם מרגישים מחויבים לדאוג, בדרכם, שהצדק ייעשה, כפי שנתפס על ידם... לאור כל זאת, אנו ממליצים כי בנוסף לכל מרכיבי הענישה, להעברת המסר של הכרה במשמעות הפגיעה, יוטל על הנאשם פיצוי כספי משמעותי למשפחה". בטרם הטיעונים לעונש, גם שמענו את אמו של המנוח, אשר, כאמור לעיל, חייה וחיי בעלה אינם חיים מאז רציחתו של בנה.

...

נוכח כל האמור, נקבע, כי אין בהוראות חוק העונשין שלאחר תיקון 137, כדי להשפיע באופן מקל על קביעת אחריותו של הנאשם, ועל כן הוא הורשע בעבירת הרצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז -1977, כנוסחו לפני תיקון 137.

סוף דבר אשר על כן אנו דנים את הנאשם לעונש של מאסר עולם.

גם אישום של קבלת רכוש שהושג בפשע (ס' 411 לחוק העונשין (תשל"ז-1977) שלשת הנאשמים הראשונים (להלן: עטר, מכלוף ונדב-לפי סדר הופעתם בכתב האישום) הורשעו ברצח ונדונו למאסר עולם.

ביום ששי 4.11.88 התקשר דבורה לביתו של מג'דלאוי ואשתו סיפרה לו שבעלה נעצר.

...

משקבעתי לעיל כי מסקנתו העובדתית הזאת של בית משפט קמא מקובלת עלי, ממילא יחול כלל זה גם בפסיקתנו אנו בערעור.

המסקנה מכל אלה, כך פסק בית המשפט, שעל אף המרחק, יש לראות את עטר כמי שנוכח במקום, ובכך נתמלא גם התנאי הרביעי.

אך זיכויו של חג'ג' נומק כך: "מסקנתי היא שהנאשם 4 לא היה נוכח בזירת העבירה. הוא ישן או שהיה בדוכן של דחיאני בצומת כנות, במרחק של כשלושים או שלושים וחמישה קילומטרים ממקום ביצוע העבירה. על כן אי אפשר להרשיעו בעבירת הרצח." (עמ' 5731) עינינו הרואות כי העקרון של נוכחות קוסטרוקטיבית שהופעל לגבי עטר, לא הופעל לגבי חג'ג'.

נערך הסדר טיעון בין הצדדים (במ/2) שלפיו הצדדים יעתרו במשותף להטיל על הנאשם עונש של מאסר עולם בגין הרשעתו בעבירות הרצח, ובנוסף יוטלו על הנאשם 5 שנות מאסר בפועל אשר ירוצו בחופף לעונש מאסר העולם (ר' בעמ' 73 לפר', שו' 28-30), וכן מאסרים מותנים.

ו' חשה כי היא נימצאת בהעמדת פנים תמידית ושנפגמה יכולתה להיות אוטנטית ואינטימית גם מול האנשים הקרובים לה, כמו ילדיה ובעלה.

...

לסיכום: עורכת התסקיר התרשמה כי הרצח, שהתרחש בתקופה משמעותית בחייה של המנוחה – בה תכננה לפרוש מעבודתה וליהנות מפירות עמלה כמו גם ממשפחתה ונכדיה – יצר שבר עמוק אצל ילדיה ואמה.

סוף דבר: אנו נאמץ את הסדר הטיעון שערכו הצדדים באשר הוא סביר בנסיבות הענין.

ודוק: ברי כי גם תשלום פיצוי בסכום המקסימלי הקבוע בחוק לא יוכל למלא את החלל העמוק שנפער בחיי בני משפחת המנוחה עקב הרצחה, ולא יוכל לתקן את הנזק והסבל שנגרמו כתוצאה מאובדן חייה, שאין לו שיעור, כפי שתואר בתסקיר נפגעי העבירה, ובדבריו של א', חתנה של המנוחה (ראו בסוגיה, למשל: ע"פ 6452/09 עלי, בסע' 10 לפסה"ד, מיום 22.7.10; ע"פ 8745/08 פלוני, בסע' 32 לפסה"ד, מיום 30.11.11), ואולם, לפחות את שניתן לעשות מבחינת גובה סכום הפיצוי שניתן לפסוק בגזר דין פלילי - פסיקת פיצוי בסכום המקסימלי שבחוק - את זאת נעשה אנו בגזר דין זה. אנו גוזרים איפוא על הנאשם, ולנטין שוורצה, את העונשים הבאים: בגין רצח המנוחה – מאסר עולם (עונש חובה), שיימנה מיום מעצרו של הנאשם - 25.10.11.