בהקשר זה קבע בית המשפט המחוזי כי על פי ההלכה הפסוקה הוראה בדבר מאסר על-תנאי יש לפרש באופן מהותי ולא באופן טכני ומשכך הפרשנות הסבירה היחידה של התנאי בעניינינו היא כזו שנועדה להרתיע את המערער מלעבור כל אחת משתי העבירות המוזכרות בו. בית המשפט המחוזי הורה, איפוא, כי יש להפעיל את שני המאסרים המותנים שנגזרו על המערער והוא הוסיף וקבע כי הם ירוצו במצטבר לעונש שנגזר על המערער בהליך דנן.
בית משפט זה הדגיש ושב והדגיש את הצורך לנסח באופן מובן וברור הוראות בדבר מאסרים מותנים שאותם מטילות הערכאות הדיוניות על נאשמים שהורשעו בדין וזאת, בין היתר, על מנת שבית המשפט שיידרש להפעיל הוראה זו לא יתקשה להיתחקות אחר כוונת הערכאה שהטילה את המאסר המותנה.
אי-הבהירות שבה לוקה הוראת התנאי במקרה שלפנינו חייבה את בית המשפט המחוזי לעסוק במלאכת הפרשנות באשר למשמעותה ובעשותו כן ציין בית המשפט, ובצדק, כי מן הראוי להיתחקות אחר תכליתה של הוראת התנאי בהיבט המהותי להבדיל ממתן פרשנות טכנית-פורמאלית לאמור בה (ראו, לדוגמה, ע"פ 49/80 מסילתי נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 808, 811 (1980); ע"פ 308/06 מדינת ישראל נ' סבן, פס' 7 (15.5.2006)).
טענת המערער לפיה יש להרחיב את הסייג הקבוע בסעיף 34יט לחוק העונשין ולהחילו על המקרה דנן, משמעותה למעשה כי יש להמנע מהפעלת התנאי משום שהמערער הסתמך בעת שביצע את העבירה שבגינה הורשע בהליך דנן, על כך שאם ייתפס לא יופעל נגדו המאסר המותנה שהוטל עליו בהליך מ-2010, משום שבית המשפט לתעבורה בעכו לא הפעילו בהליך מ-2011.
...
תימוכין לטענה זו מוצא המערער, בין היתר, בנוסחו של התנאי השני שנגזר עליו בהליך מ-2010 שם נקט בית משפט השלום בעכו מפורשות במילה "או". עוד טוען המערער כי בית משפט השלום בעכו תיקן מיוזמתו טעויות סופר שנפלו באותו גזר-דין אך לא ראה לתקן את נוסחה של הוראת התנאי הנוגעת לענייננו וגם בכך מוצא המערער חיזוק למסקנה כי יש לאמץ את פרשנותו להוראה זו. חיזוק נוסף לטענותיו, מוצא המערער בגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו בהליך מ-2011, אשר קבע כי אין מקום להפעיל את התנאי שנגזר על המערער בהליך מ-2010 וקיבל את פרשנותו לעניין פועלו של אותו התנאי.
בהקשר זה מקובלת עלי טענת המדינה לפיה הבחירה המודעת שלא לערער על גזר הדין בהליך מ-2011, הגם שעמדתה לעניין הפעלת התנאי נדחתה שם, משקפת הפעלה של שיקול הדעת הרחב הנתון למדינה בכל הנוגע להגשת ערעורים (ראו: רע"פ 4200/12 אבו זניד נ' מדינת ישראל, פס' 11 (27.6.2012); [רע"פ 1490/12](http://www.nevo.co.il/case/5576278) אבו-גוש נ' מדינת ישראל (15.7.2012)), ואין לראותה כהשלמה מצדה עם פרשנותו של התנאי האמור על-ידי בית המשפט לתעבורה בעכו באופן המונע ממנה לשוב ולעתור להפעלתו בהליך דנן.
ככלל, כאשר כתב האישום בו מורשע נאשם כולל מספר אישומים בעבירות שונות שאין קשר ענייני ביניהן (לדוגמה, עבירת אלימות ועבירת שוחד), סביר להניח כי בית המשפט שהטיל על נאשם עונש של מאסר על תנאי, מתכוון להרתיע את הנאשם מלבצע כל אחת מהעבירות בנפרד, במשמעות של "מכה אביו ואמו מות יומת" כפי שהטיבה חברתי השופטת חיות להסביר.
השופט י' דנציגר:
כחברתי, השופטת א' חיות, אף אני סבור כי יש חשיבות רבה לניסוחה הברור והבהיר של הוראת התנאי בגזר הדין היוצא תחת ידיה של הערכאה הדיונית.
