מאסר מותנה ללא קנס לתוקף קטין

מיתחם העונש ההולם בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, ללא ביצוע עבירות נילוות ולצרכי פרנסה נקבע ברע"פ 3677/13 אלהרוש ואח' נ' מדינת ישראל (9.12.14) והוא נע בין מאסר מותנה ללא קנס לבין מאסר בפועל למשך 5 חודשים, כולל רכיב התנאי, וקנס עד 2,000 ₪.

עוד יצוין כי מטעם הנאשם העידה בת זוגו, אזרחית ישראלית, אשר ציינה כי מקיימת זוגיות עם הנאשם ולהם שני ילדים קטינים.

באשר לעתירת ב"כ הנאשם להארכת תוקף התנאי – הכלל שנקבע בסעיף 55 לחוק הוא שבמקום בו נדון נאשם לעונש מאסר מותנה והנאשם הורשע בשל עבירה נוספת – יצווה בית המשפט על הפעלת התנאי.

...

אשר על כן, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 30 ימים בניכוי ימי מעצרו (מיום 24.8.23).

טיעוני הנאשם לעונש ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בענישה בדמות מאסר מותנה, פסילה שלא תעלה על 6 חודשים, וקנס שיקבע בתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם ובעובדה כי הוא מסייע לפרנסת משפחתו המונה 9 נפשות.

לחובתו של הנאשם הרשעות קודמות שחלקן בוצעו בהיותו קטין והוא לא ריצה בעבר מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

אני מצוה על מאסרו של הנאשם למשך 3חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים, אם יעבור על הוראות סעיף 67 ו/או 10(א) לפקודת התעבורה תשכ"א-1961, שעניינם נהיגה בפסילת רישיון או נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף (למעט רישיון נהיגה שפקע מסוג בררת משפט), הכשלת שוטר במילוי תפקידו ונהיגה פוחזת של רכב.

...

מהמקובץ עולה, כי מתחם הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם נע ממאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד 20 חודשי מאסר לצד הטלת עונשים נלווים נוספים של מאסר על תנאי, פסילה, פסילה על תנאי וקנס.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך חודשיים.

אני מורה על הפעלת עונש פסילת רישיון למשך 3 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים בתיק 7419-09-19 ביום 30.12.2019 לריצוי באופן מצטבר.

מבחינה תעבורתית הוא לא גרם מעולם לתאונה, וכל הרשעותיו (למעט שתי עבירות קנס) קשורות לתוקף רישיון נהיגתו.

לנאשם מוטיבציה לחיים נורמאטיבים וזו בולטת אצלו כתוצאה מאחריותו לארבעת אחיו הקטינים ולאימו לאחר שאלה ננטשו על ידי אביו ונותרו חסרי כל. במסגרת הטיעונים לעונש שוחחתי עם הנאשם עצמו והשתכנעתי כי חרטתו ביס להתנהגותו כנה והוא אכן בשל לשקום ממשי.

הנני מורה על הפעלת עונש של פסילת רישיון הנהיגה למשך 6 חודשים כפי שנפסק על תנאי בבית משפט זה ביום 15.7.19 בתיק 3333-07-18 לריצוי באופן מיצטבר לפסילה שנגזרה בסעיף ב' לעיל, כך שבסך הכלי ירצה הנאשם שנתיים וחצי פסילה בפועל של רישיון נהיגתו כתוצאה מיגזר דין זה. הנני מורה על הארכת 5 חודשי מאסר מותנה כפי שנגזרו על הנאשם בתיק 3333-07-18 בבית משפט זה וזאת למשך שנתיים נוספות.

...

אני סבור כי תקופת פסילה בת שנתיים תאזן באופן ראוי את ההחלטה להימנע ממאסר ותענה על עקרון ההלימה הקבוע בחוק ביחס לנסיבות הספציפיות של פרשה זו. בית המשפט תקווה כי הנאשם ישכיל לנצל לטובה הזדמנות שיקומית אחרונה זו הניתנת לו ויימנע מכל נהיגה עתידית עד שיסיים לרצות את מלוא תקופת פסילתו.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: מורה על הפעלת (חילוט) התחייבות כספית בסך 5000 ₪ עליה חתם הנאשם כתוצאה מגזר דין שניתן בתיק פ"ל 3333-07-18 ביום 15.7.18 בבית משפט זה לתשלום תוך 180 יום מהיום.

הנני מורה על הפעלת עונש של פסילת רישיון הנהיגה למשך 6 חודשים כפי שנפסק על תנאי בבית משפט זה ביום 15.7.19 בתיק 3333-07-18 לריצוי באופן מצטבר לפסילה שנגזרה בסעיף ב' לעיל, כך שבסך הכלי ירצה הנאשם שנתיים וחצי פסילה בפועל של רישיון נהיגתו כתוצאה מגזר דין זה. הנני מורה על הארכת 5 חודשי מאסר מותנה כפי שנגזרו על הנאשם בתיק 3333-07-18 בבית משפט זה וזאת למשך שנתיים נוספות.

על הנאשם, ללא עבר פלילי, הוטלו מאסרים מותנים, פיצוי וקנס והתחייבות.

בע"פ (מחוזי ב"ש) 42079-10-14 סולימאני נ' מדינת ישראל (2.1.15) הורשע הנאשם בתקיפה הגורמת חבלה של ממש בכך שיחד עם קטין תקף את המתלונן באגרופים ובעיטות וגרם לו לאבוד הכרה, שבר באף וחבלות בראש וברגל.

...

נידון ל- 250 שעות של"צ. בשים לב למדיניות הענישה ולאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, לרבות העובדה שלא מדובר במעשה מתוכנן, הנזק שנגרם בפועל והנזק הפוטנציאלי, אני קובעת שמתחם העונש ההולם בגין האירוע מושא האישום הוא בין מאסר על תנאי ועד 12 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.

בנסיבות אלה אני קובעת כי ניתן להציב את הנאשם ברף התחתון של מתחם הענישה ולהסתפק בענישה צופה פני עתיד.

סוף דבר אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע.

תיקון 140 לחוק העונשין, אשר ניכנס לתוקף טרם ביצוע העבירות עליהן נותנים הנאשמים את הדין קובע כי משהורשע אדם, בין היתר, בגין ביצוע עבירת נשיאת הנשק לפי סעיף 144(ב) רישא, כמו במקרה זה, "לא יפחת עונשו מרבע העונש המירבי שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו; עונש מאסר לפי סעיף קטן זה לא יהיה, בהיעדר טעמים מיוחדים, כולו על-תנאי". בהתאם לסעיף 144(ב) רישא – העונש המירבי אשר נקבע לצד ביצוע העבירה עומד על 10 שנות מאסר.

בית המשפט קבע מיתחם ענישה הנע בין 24-48 חודשי מאסר בפועל, ובשל גילם הצעיר של הנאשמים, נסיבותיהם האישיות ובהעדר עבר פלילי – הסתפק בהטלת 24 חודשי מאסר בפועל בלבד בנכוי ימי מעצרם לצד 9 חודשי מאסר מותנה וקנס.

עיון בת/2 מעלה כי לאחר ביצוע העבירה הקודמת, בעת שהיה קטין, הצהיר בפני קצינת המבחן כי ישוב ויסתנן למדינת ישראל, וזאת על מנת לנקום את מות אחיו.

...

[ראו לעניין זה ע"פ 1605/13 פלוני נגד מדינת ישראל (27/08/14) (פסקה 26)] לאור האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בגין מכלול מעשיהם של הנאשמים נע בין 33 – 50 חודשי מאסר בפועל.

נוסף על המפורט, לאור הצורך בהרתעת הרבים, ובעניינו של נאשם 1 אף בהרתעת היחיד, ועל אף המצוקה הכלכלית הנטענת בעניינם של הנאשמים יש להפנות לע"פ 6474/08 פרג'אללה ואח' נגד מדינת ישראל (10/06/09) בו נקבע בעניינם של מסתננים מרצועת עזה כי: "עבירת ההסתננות, ובייחוד במצב הביטחוני השורר ברצועת עזה, היא אכן עבירה חמורה, אשר יש לה השלכות ביטחוניות נכבדות ... נוכח האמור, ואל מול הצורך בהרתעה, ברי שלא ניתן לתת משקל נוסף לטענות אודות המצוקה הכלכלית שבה שרויים המערערים ובני משפחותיהם". סוף דבר, לאחר ששקלתי את הנסיבות לקולה ולחומרה במקרה דנן, כמפורט לעיל, באתי לכלל מסקנה כי יש להטיל על נאשם 1 ענישה ברף הבינוני של המתחם, ועל נאשם 2 – ענישה ברף התחתון של המתחם.

סוף דבר, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1- 41 חודשי מאסר בפועל .