בהתאם להוראת סעיף זה, "תקופת התנאי תתחיל ביום מתן גזר הדין ואם הנדון נושא אותו זמן עונש מאסר - ביום שיחרורו מן המאסר; אולם תקופה שאסיר נמצא בה מחוץ לבית הסוהר בשל שיחרור בערובה מכח סימן ב' בפרק ג' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982, בשל חופשה מיוחדת או מכח סימן ב1 לפרק ו', יראו אותה כתקופת תנאי מיצטברת לתקופת התנאי שקבע בית המשפט; והכל כשבית המשפט לא הורה אחרת.".
על פי הילכת נעים, "מאסר בפועל הנגזר על נאשם יחד עם מאסר-על-תנאי, מביא את הנאשם בגדר נידון "הנושא אותו זמן עונש מאסר" לעניין חישוב תקופת התנאי של המאסר המותנה; ועל כן - תחילתה של תקופת התנאי במקרה כזה, תהיה ביום שיחרורו של האשם מן המאסר בפועל (בכפוף, כמובן, להוראות שבסיפא של סעיף 52(ג) האמור".
לצד כלל זה, קובע הסעיף חריג לכלל – "ואם הנדון נושא אותו זמן עונש מאסר בפועל – ביום שיחרורו מן המאסר". אף שלכאורה החריג קובע כי תקופת התנאי תחל לאחר שיחרורו ממאסר רק אם הנדון נושא "אותו זמן" מאסר – דהיינו בעת מתן גזר הדין, נקבע בע"פ 4180/92 מדינת ישראל נ' נעים, פסקה 4 [פורסם בנבו] (21.3.1994) (להלן: הילכת נעים), כי ההוראה חלה גם כאשר בגזר הדין מושת על הנדון עונש מאסר בפועל לצד עונש מאסר על תנאי, אף כאשר הוא אינו מצוי במאסר בעת מתן גזר הדין.
...
בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:
1) תשלום קנס בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתם.
בנוסף, אני מורה על הפעלת פסילת רישיון למשך 3 חודשים כפי שנפסק על תנאי על ידי בית המשפט לתעבורה ירושלים בתיק פ"ל 5036-06-19 ביום 14.07.2019 וזאת לריצוי במצטבר לפסילה שהוטלה בתיק זה ולכל פסילה אחרת.
בנוסף, אני מורה על הפעלת עונש מאסר למשך 3 חודשים כפי שנפסק על תנאי על ידי בית המשפט לתעבורה ירושלים בתיק פ"ל 5036-06-19 ביום 14.07.2019, מתוכם שני חודשי מאסר ירוצו בחופף למאסר שהוטל בתיק זה וחודש אחד ירוצה במצטבר.