לשון הרע: הפצת שמועות על רומן האם

הגרוש שלי שלח הודעה , הוא טען בפני החברות שלי שבת אחרי שהוא עזב את הבית, שאת ההוכחה על הרומן הוא קיבל מסיגל.

החוק אינו מעניק חסינות למי שדואג להפיץ ולפרסם שמועות, גם אם הן כבר קיימות ומהוות "לשון הרע" מלכתחילה ועובר לפירסום נדון.

...

לא הוכח כי נתבעת 3 פרסמה לשון הרע כלפי מי מהתובעים בהליך זה- ולפיכך התביעה כנגדה נדחית; לא מצאתי לחייב את התובעים בהוצאות לטובתה וזאת לאחר שבחנתי ושקלתי את כלל הנסיבות, את ההתנהלות במסגרת ההליך והקשור בו. כתב התביעה הוגש ע"ס של 75,000 ₪ לשני התובעים יחדיו.

שוכנעתי, כי על אף שלעיתים נתבע מסוים התבטא יותר פעמים או פחות פעמים, נקט בלשון חריפה יותר או פחות- היה בעצם השיח כדי להזין את השיח הפוגעני ולעודדו, באופן שהוביל אותם לחציית הגבול שבין הזכות לחופש הביטוי ובקורת לגיטימית ובין פגיעה בשמם הטוב של התובעים.

בנסיבות אלו, שוכנעתי כי ראוי להורות כי החיוב בפיצוי יושת עליהם ביחד ולחוד.

התובע טוען כי הנתבעת פירסמה עליו לשון הרע באזני שני אנשים לפחות, כאשר אמרה בחוה"מ סוכות 2012 למלווה ציונה דארי (להלן: ציונה) בנוכחות הנהג מרדכי פנחס, כי כולם יודעים שיש לה רומן עם התובע, ויש שכנים שלה שראו אותו עולה אליה הביתה, זאת כאשר התובע אדם נשוי ובעל מישפחה וכל הנוגעים בדבר מתגוררים באלעד שהיא עיר דתית-חרדית.

התרשמתי, כי הנתבעת עצמה, ולא אחר, היתה המקור לשמועות על הרומן בין התובע לציונה, שמועה שהנתבעת כלל לא ניסתה לטעון, קל וחומר להוכיח, כי היא אמת.

בנוסף, התרשמתי כי "אמונתה" של הנתבעת בלשון הרע שהפיצה היתה מהרהורי ליבה ומטינתה לתובע ולציונה, וללא בסיס סביר בעובדות וראיות כלשהן, ועל כן אינה יכולה לטעון לתום לב. לפיכך אני קובעת כי לא עומדת לנתבעת הגנה כלשהיא מפני התביעה, וכי ביצעה עוולה של פירסום לשון הרע על התובע (ועל ציונה).

...

בנוסף, התרשמתי כי "אמונתה" של הנתבעת בלשון הרע שהפיצה היתה מהרהורי ליבה ומטינתה לתובע ולציונה, וללא בסיס סביר בעובדות וראיות כלשהן, ועל כן אינה יכולה לטעון לתום לב. לפיכך אני קובעת כי לא עומדת לנתבעת הגנה כלשהי מפני התביעה, וכי ביצעה עוולה של פרסום לשון הרע על התובע (ועל ציונה).

הפצת שמועות בדבר קיומו של רומן בין התובע לעובדת אחרת אצל הנתבעת התובע טוען כי במסגרת הליכי הערר עוולה הנתבעת ופרסמה לשון הרע עת חשפה את דבר קיומו של "הקשר הרומנטי, אישי וסודי" (סעיף 13 לכתב התביעה וסעיפים 48, 49 ו- 51 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע), נוכח אופי הפורום וסוג ההליך שבמסגרתה עלתה, ונוכח התנאים הנדרשים להגנת תום הלב בהליכים על פי חוק איסור לשון הרע.

] לגבי סעיף 48 לתצהירך – תסכים איתי שלנתבעת היתה זכות להגיש ערר, מאיפה עלה נושא הרומן? מאיפה עלה? מדו"ח ההסתדרות? ברגע שהבחורה באה וסיפרה על הרומן עלה הרומן ומרגע זה כל העולם ידע על זה. נכון שהיה מותר לנתבעת בערר להזכיר את הרומן שלך עם סגנית מנהלת הסניף? לא. למה? זה לא בפני העובדים.

...

משהנתבעת לא השלימה עם מסקנות המשטרה, הגישה ערר ליועץ המשפטי לממשלה שבחן את התיק וביום 05.08.2008, לאחר שערך בירור, הודיע המשנה לפרקליט המדינה כי הערר נדחה.

רצף אירועים זה עלול בהחלט להוביל למסקנה אצל האדם הסביר כי התובע הושעה נוכח אירוע הגניבה בסניף הנתבעת, אירוע שלא ניתן לערער על מרכזיותו בשגרת חיי העובדים בסניף.

משכך, נדחית התובענה ביחס לרכיב זה של עוולת הנגישה.

פסיקתא הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום, הוצאות משפט, לרבות הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי התובע ועד למועד התשלום על ידי הנתבעת, וכן שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

התובע טוען כי הנתבעת פירסמה עליו לשון הרע באזני שני אנשים לפחות, כאשר אמרה בחוה"מ סוכות 2012 למלווה ציונה דארי (להלן: ציונה) בנוכחות הנהג מרדכי פנחס, כי כולם יודעים שיש לה רומן עם התובע, ויש שכנים שלה שראו אותו עולה אליה הביתה, זאת כאשר התובע אדם נשוי ובעל מישפחה וכל הנוגעים בדבר מתגוררים באלעד שהיא עיר דתית-חרדית.

התרשמתי, כי הנתבעת עצמה, ולא אחר, היתה המקור לשמועות על הרומן בין התובע לציונה, שמועה שהנתבעת כלל לא ניסתה לטעון, קל וחומר להוכיח, כי היא אמת.

בנוסף, התרשמתי כי "אמונתה" של הנתבעת בלשון הרע שהפיצה היתה מהרהורי ליבה ומטינתה לתובע ולציונה, וללא בסיס סביר בעובדות וראיות כלשהן, ועל כן אינה יכולה לטעון לתום לב. לפיכך אני קובעת כי לא עומדת לנתבעת הגנה כלשהיא מפני התביעה, וכי ביצעה עוולה של פירסום לשון הרע על התובע (ועל ציונה).

...

בנוסף, התרשמתי כי "אמונתה" של הנתבעת בלשון הרע שהפיצה היתה מהרהורי ליבה ומטינתה לתובע ולציונה, וללא בסיס סביר בעובדות וראיות כלשהן, ועל כן אינה יכולה לטעון לתום לב. לפיכך אני קובעת כי לא עומדת לנתבעת הגנה כלשהי מפני התביעה, וכי ביצעה עוולה של פרסום לשון הרע על התובע (ועל ציונה).

התובעת הראתה לה מרצונה החופשי את ההודעה ונתנה לה לצפות בהודעה מתוך מכשיר הטלפון הנייד שלה (במאמר מוסגר יצוין, כי הנתבעת סבורה כי התובעת היא זו שהפיצה את השמועה במוקד על הרומן, לכאורה, שמנהלת הנתבעת).

לסיכום התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה ואת נטל הבאת הראייה כי הנתבעת פגעה בפרטיותה, הסיגה גבול במטלטלין או עברה על חוק איסור לשון הרע ומשכך, דין תביעתה להדחות.

...

לאחר שעלתה התמונה בקבוצה, בה רואים כי התובעת לקחה חלק בריצה בערב, כתבה הנתבעת בקבוצת ה"וואטסאפ" המשותפת של החוג "רבוח היית באימון???? איך האוזן? ". גרסת הנתבעת לשאלה מדוע בחרה לפנות לתובעת ולשאול לשלומה בקבוצה המשותפת ולא באופן ישיר לתובעת, היתה: "כן אני מאשרת את זה. ואני רוצה להוסיף שמאחר ונשלחה התמונה הקבוצה הינה קבוצה חברית, ציבורית מעבר לאימונים על זאת היתה התגובה, אני לא שולחת לעובדים רק לתגובה לתמונה נשאלה השאלה, לא ציינתי שהיתה דלקת, או מידע רפואי, לא ציינתי שהיה פסוראזיס". (עמ' 7, שו' 16 בפרוטוקול).

לסיכום התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה ואת נטל הבאת הראייה כי הנתבעת פגעה בפרטיותה, הסיגה גבול במטלטלין או עברה על חוק איסור לשון הרע ומשכך, דין תביעתה להידחות.

בנסיבות אלה, מאחר וקבעתי כי דין התביעה להידחות, התובעת תישא בתשלום הוצאות לנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו לנתבעת בתוך 30 יום.