לשון הרע שנאמרה במהלך פגישה בעבודה

טענות הצדדים טענות התובעת לטענת התובעת, ביום 4.11.2016 הנתבעת פירסמה דברי לשון הרע על התובעת, זאת באמצעות הודעות דואר אלקטרוני שנשלחו על-ידה למנכ"ל משרד המדע באותה עת, מר פרץ וזן (להלן: "מנכ"ל משרד המדע" או "מר וזן"), למדען הראשי במשרד, פרופ' אלכסנדר בליי (להלן: "המדען הראשי" או "פרופ' בליי"), לסמנכ"ל הבכיר למשאבי אנוש של המשרד באותה עת ומנכ"ל המשרד כעת, מר רן בר (להלן: "סמנכ"ל משאבי אנוש" או "מר בר"), ולתובעת עצמה.

עוד נקבע, כי יש לתת את הדעת לכך שבמקום עבודה לעיתים נאמרים דברים מתוך רוגז רגעי או סערת רגשות נוכח לחץ העבודה, וכי לא לכל עלבון יש להתייחס כאל לשון הרע במובנה המשפטי, ותתכן בהקשר זה אף הגנת זוטי דברים[footnoteRef:3].

זאת, בין היתר, וכפי שהובהר לפנינו, אף בשים לב לכך שהנתבעת היא אשר המליצה לפרופ' בליי להגיש מועמדתו לתפקיד המדען הראשי, במהלך פגישת עבודה שניהלו מספר חודשים קודם לפירסום המיכרז לתפקיד זה. השלב הראשון: הביטוי שבמחלוקת בהודעת דואר אלקטרוני אשר שלחה הנתבעת ביום 4.11.2016 לתובעת וכן למנכ"ל משרד המדע, למדען הראשי במשרד ולסמנכ"ל הבכיר למשאבי אנוש של המשרד, נכתבו, בין היתר, הדברים שלהלן על אודות התובעת, כל זאת על רקע מערכת יחסים בין התובעת והנתבעת במקום עבודתן: · "... שום ניסיון נמוך יותר או פחות לפגוע בעבודתי, שום היתעמרות מצדך, לא תביא אותי לרמת שיח שכזו..."; · "... מעבר להתעמרות האישית... ...את גם ממשיכה לפגוע שיטתית במטרות המשרד..."; · "... את לא בחלת בפגיעה במוניטין של המשרד, של השר שלנו ושל המנכ"ל..."; · "... לא סיפרתי על תרגילים שונים ומשונים שהפעלת, כולל את שידוע לשתינו שעשית כדי לפגוע במינויו של אותו מדען ראשי אליו את מפנה כל כך בקלות את האשמה כל אימת שאינך נוהגת כראוי..."; · "... כשאת ממשיכה להשתמש בתפקידך ובמעמדך כדי לפגוע במטרות של המשרד... "; · "... אבל אם כבר פותחים את נושא הבריונות והאיומים..."; · "... סביב המדענים הראשיים פעלת לביזוי המשרד..."; · "... הפגיעה שלך היא פגיעה מערכתית. היא שמה לבוז את כל המשרד ואת כל היחידה שלנו..."; · "... האיומים האישיים שלך כלפיי לא יועילו..."; · "... סיימתי להכנע לאיומייך...". עינינו הרואות כי הנתבעת ציינה בהודעתה כי התובעת פוגעת במטרות המשרד; פועלת לביזויו; פוגעת במוניטין המשרד, השר והמנכ"ל; ניסתה לסכל את מינויו של המדען הראשי; וכן נוהגת כלפיה בהתעמרות, בריונות ואיומים.

...

כפי שהובהר לעיל, באיזון בין כלל השיקולים במקרה דנן לא זו בלבד שאנו סבורים שלא היה מקום לשלול את זכות גישתה של התובעת לערכאות על הסף, אף ראינו לקבל את תביעתה.

אנו תקווה כי פסיקתנו זו תהווה סמן אשר לנורמות ההתנהגות הראויות במקום העבודה ואף תוביל את המדינה כמעסיק לשוב ולבחון עמדתה לעניין זה. סוף דבר נוכח מכלול הטעמים שפורטו לעיל אנו רואים לקבל את תביעת התובעת וקובעים, כאמור, כי הפרסום שפרסמה הנתבעת בהודעת הדואר האלקטרוני מהווה לשון הרע.

לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 40,000 ₪.

ואולם, בעניינינו, אין חולק בין הצדדים, כי הדברים נאמרו בעת פגישת עבודה, שנערכה בין גולדפריד לבין הגב' חיון, לקוחה נוספת שלה ובפני אדם נוסף, בבניין בו מתגוררים לקוחות נוספים של גולדפריד (עדות לוריא בעמוד 26 לפרוטוקול בשורות 14-15).

ברע"א 4740/00 לימור אמר נ' אורנה יוסף (פורסם בנבו) מנה בית המשפט העליון הקריטריונים לקביעת פיצויים לפי חוק איסור לשון הרע, וכאמור להלן: "בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיוידואלית. אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להיתחשב בטיב הפירסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים.

...

לסיכום, מצאתי לקבוע, כי יש לחייב את גולדפריד בהתאם לחוות דעת מומחה בית-המשפט בתשלום סך של 6,500 ₪ בגין עלות תיקון הליקויים הנתונים לאחריותה בתוספת פיקוח הנדסי בשיעור של 10% וכן בתוספת מע"מ. מצאתי שלא לפסוק לנתבעת פיצוי נוסף בגין הפסד ימי עבודה, שעה שטענתה כאמור להפסד לא הוכחה.

סוף דבר דין התביעה בת.א. 37635-11-10 להתקבל באופן חלקי.

דין התביעה בת.א. 23996-05-12 להתקבל אף היא באופן חלקי.

לטעמנו אין מקום במסגרת פסק דין זה לברר את שאלת תיפקוד התובעת במקום העבודה, שכן ענייננו באמירות ספציפיות שאמר הנתבע במהלך אותה פגישה, ובשאלה האם יש בהן משום לשון הרע.

...

בפסק הדין שניתן בע"ע 35058-05-12, יצחק רוזנברג נ' משרד החינוך (ניתן ביום 14.9.2014) נחלקו הדעות בין חברי המותב בשאלה האם עומדות למדינה כמעסיק ולעובד מדינה (הנתבע בענייננו), ההגנה שבסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, בעת שהוא פועל במערכת יחסי העבודה ובהקשר זה דעתה של כב' השופטת גליקסמן היא: "תכליתו של סעיף 13(9) לחוק היא להקנות הגנה לעובדי ציבור עת הם מפעילים את סמכויותיהם וחובותיהם על פי דין, על מנת שיוכלו לבצע עבודתם ללא חשש כי תוגש נגדם תביעה על פי חוק איסור לשון הרע. מתכלית החקיקה, בשילוב עם הפסיקה הקובעת כי יש לפרש בדווקנות ובצמצום את ההגנה סעיף 13(9) לחוק, מתחייבת המסקנה שאין להרחיב את ההגנה על פי סעיף 13(9) לפעולות של רשות מוסמכת ועובדיה במישור יחסי העבודה, עת הרשות המוסמכת באמצעות עובדיה פועלת בכובעה כ"מעסיקה", ולא מבצעת פעולות על פי דין.

אשר על כן, בנסיבות המיוחדות שבמקרה זה ובפרט העובדה כי אותן אמירות שהן בגדר לשון הרע נאמרו בפגישה סגורה בסערת רוחות, והאמירות המהוות לשון הרע שנאמרו במהלך הפגישה ושאינן חוסות תחת הגנת סעיף 15 לחוק, הן אותן אמירות ספורות המתייחסות לאופייה של התובעת באופן כללי, להבדיל מהתלונות על תפקודה מצאנו לנכון לחייב את הנתבע בפיצוי בשל הצורך לתת ביטוי לזהירות הנדרשת מממונה בהתנהלות מול עובד.

טענות התובעת לעוגמת נפש שחוותה בעקבות ניהול ההליך המשפטי ובעקבות התנהגות הנתבע כלפיה במשך קיום ההליך בסיכומיה – חורגות מכתב התביעה ואינן ברות פיצוי במסגרת פסק דין זה. סוף דבר: לאור האמור לעיל, ישלם הנתבע לתובעת פיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

עוד מוסיפים התובעים כי כוונת הפגיעה נלמדת מעצם כך שאין המדובר באמירה חד פעמית של הנתבע, אלא ברצף הכפשות שהתרחשו במועדים שונים, וכן כי הנתבע לא טרח להסתיר את העובדה שהוא מודע שדבריו עולים כדי לשון הרע ואין לו כל בעיה להיתבע בגינם, ומשכך, לשיטתם, הדברים חמורים שבעתיים.

הגנה ראשונה - האמירות מוגנות מכח חובה שהייתה לנתבע לבצע הפירסום, כמשמעות סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע הנתבע אכן היתייחס לכך שהתובעת הוציאה מהאתר "משאבה, הלוחות חשמל והמשאבה הישנה, לא משנה, לוחות החשמל הישנים של משאבת ספרינקלרים" (מתוך תמליל ההקלטה מפגישת יום 15/11/2016 שערך התובע).

חלק רביעי – דיון והכרעה ביחס לארוע השני (מחודש אפריל 2017) האמירות שבבסיס התביעה ביחס לארוע השני התובעים מלינים על כך שבמסגרת ישיבת עבודה בחודש אפריל 2017, ציין הנתבע שהתובעת היא "הכי זבל שפגשתי בחיים שלי והאנשים שלה זה החתיכת שקרנים הכי גדולים שפגשתי בחיים שלי זה מה שיש לי להגיד על חברת קורמן". האם האמירות "זבל" וכן "שקרנים" הן בגדר לשון הרע האמירה "זבל" האמירה "זבל" בודאי לא התכוונה להחמיא לתובעים, אך יש להתייחס לאופן ולנסיבות בה היא נאמרה.

...

במסגרת החלק הרביעי לפסק הדין יובאו שלוש הערות לפני סיום וכן סוף דבר, כדלקמן: הערה ראשונה לפני סיום - התייחסות לטענת התובעים בדבר עוולת "שקר מפגיע" ודחיית טענה זו תובא בסעיף 15.1 לפסק הדין.

יש לקרוא את הדברים על רקע תכלית החוק, שבא להגן על השם הטוב מתוכו עצמו, והרי אם נאמר אחרת אין לדבר סוף, פעם תהא זו פקודת הנזיקין [נוסח חדש] פעם חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979..

סוף דבר לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית.

אני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאו משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

לשון הרע: מכתבי טענות התובעים ובעיקר מהסיכומים, עולה כי פירסום לשון הרע הנטען הוא דברי הנתבע לחברי המועצה, שלמה כהן וריקי שי. בהתאם לנטען, אמר הנתבע לחברי המועצה במהלך פגישת עבודה שהתקיימה בתאריך 24.6.15, כי "קבלנים כמו רונן טבקול אכן נותנים מחיר זול לבצוע העבודות אך לבסוף תובעים את החכ"ל אשר משלמת יותר כסף", אמירה זו מהוה לשון הרע בהיותה האמירה משפילה ומכפישה, ויש בה כדי לבזות ולהשפיל את התובעים והיא גרמו להם לנזק רב. הנתבע אינו מכחיש התקיימותה של השיחה בעיניינם של התובעים, אלא שהמחלוקת בין הצדדים נוגעת לדיוק הדברים שנאמרו, להקשרם ולזהות הגורם שיזם השיחה בעיניינם.

...

בע"א 8553-19 אלכסנדר אורן בע"מ נ' יהודית כהן (פורסם בנבו 17.11.20) קבע בית המשפט (כב' הש' שטיין), כי ניתן לפסוק פיצוי בגין שימוש לרעה בהליכי משפט מבלי להיזקק לעוולת הרשלנות, בתנאי שמדובר במצב בו בין בעלי הדין קיימים יחסים מיוחדים: "הדברים שאומר יתייחסו אך ורק להתדיינות אזרחית ולכלליה. סבורני, כי דוקטרינת השימוש לרעה מסמיכה את בית המשפט להטיל על מי שעושה שימוש לרעה בהליכי משפט – לצד סנקציות אחרות או במקומן – את החובה לפצות את הנפגע על נזקיו ועל הפסדיו. קיומה של תרופת פיצויים כאמור מייתר את ההיזקקות לעוולת הרשלנות כבסיס להטלת החובה לפצות את הנפגע על מי שהסב לאותו נפגע הפסדים או נזקים על ידי שימוש לרעה בהליכי משפט.

ברע"א 3614-97 דן אבי יצחק עו"ד נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ [71 עמ'] , פ"ד נג(1), 26, 93 , נקבע כי הוראת סעיף 13 (7) חלה על גם על כתבי טענות: "נוכח טעמים אלה, אני סבור כי ההנחה הכללית, העומדת ביסוד החסינות שבסעיף 13(7), כי התועלת החברתית הגלומה בפרסומים על אודות דיונים של בית-משפט עולה במידה משמעותית על הנזק אשר עלול להיות כרוך בפרסום כאמור לשם הטוב, חלה גם על כתבי בי-דין. על-כן, יש לפרש את הוראת סעיף 13(7) כחלה גם על כתבי בי-דין, החל משעת המצאתם לצד האחר להליכים." בע"א (ירושלים) 1003-96 מיכאל בן חורין נ' רן לוי , פ"מ תשנז(1) 424, 440 עמד בית המשפט על האיזון הראוי בין חופש הביטוי בהקשר של הזכות לדיווח נכון והוגן לבין הזכות לשמו הטוב: "אין איש חולק – והמערער בכלל זה – כי לעיתון המשיבים עמדה הזכות לפרסם מידע אובייקטיבי ומאוזן על הליכים משפטיים המתקיימים בנושא שבמחלוקת בין המערער למפרסמי הכתבה ב"מוניטין". אולם מימוש חופש הביטוי בהקשר זה משתקף בזכות לדיווח נכון והוגן של האירועים הקשורים בהליכים המשפטיים המתנהלים.

סוף דבר: סוף דבר, התביעה והתביעה שכנגד נדחות.