לשון הרע רשלנות ושקר מכוח פקודת הנזיקין

מצד השני, אין בעמידת הנתבעת על רצונה לברר את תביעת הרשלנות, בכדי להשפיע על גובה הפצוי בתיק לשון הרע, וזאת אף אם יקבע בסופו של יום כי התובע לא התרשל.

עילת "שקר במפגיע" מכוח פקודת הנזיקין ועילות מכוח חוק זכות יוצרים התובע טוען בנוסף לפצוי מכוח עוולת השקר המפגיע המפורטת בסעיף 58 לפקודת הנזיקין, וזאת על סמך הטענה כי פירסום הנתבעת היה בגדר "שקר מפגיע". אלא, שעל מנת לקבל פיצוי מכוח עוולה זו על התובע להוכיח נזק ממון בפועל, ר' ת"א (מרכז) 20070-09-15‏ יוסף וינשטיין נ' יצחק (בן ציון) ג'רביב [פורסם במאגר נבו] (21.6.2018): "התובעים הגישו תביעתם אף מכוח עילת שקר מפגיע ע"פ הוראת סע' 58 לפקודת הנזיקין (נ"ח). אלא שאין לקבל הטענות מכח עילה זו שכן בעוולה מסוג "שקר במפגיע" נידרש התובע להוכיח "נזק ממון" לצורך קבלת פיצוי (וראו סע' 58 לפקודת הנזיקין (נ"ח) וכן ע"א 3322/16 איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ. לישכת סוכני ביטוח בישראל [פורסם בנבו] (2017); פנינה פרידמן, שקר מפגיע ולשון הרע, הפרקליט , כרך ל"ו, עמ' 77)"

...

סיכום לאור נימוקי פסק דין זה, אני פוסק כי הנתבעת תשלם לתובע פיצוי כספי בסך של 24,000 ₪.

לאור היותה של הנתבעת אדם פרטי אני מורה כי הסכום ישולם ב- 8 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1.7.20 וב- 1 לכל חודש עוקב שאחריו.

בנסיבות אלו, אני סבור יש לקבוע סכום הוצאות מתון.

יתרה מכך, גם החלה מסכת שקרים נרקמת, כשמחד הודיעו לתובע כי שכרו אושר, ומאידך הודע לו כי מי שנתן את ההבטחה אינו מוסך לעשות כן. התובע החליט לשים סוף לדברים, ובקש לחזור לתפקידו הקודם ולהסיר מעליו כל אחריות ניהולית, בהיעדר תגמול, וקל וחומר – עת הוליכו אותו שולל.

יתרה מכך, אף לאחר תיקון התביעה, לאור טענות ההגנה של אפקון החזקות, צורפה ארז קרור לתביעה, תוך שמירה על שתי עילות תביעה: תביעת פיצויים מכוח הוראות חוק איסור לשון הרע, וכן תביעה לקבלת פיצויים, לרבות בגין עוגמת נפש, מכוח עוולות הרשלנות והפרת הוראה חקוקה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין).

...

בנסיבות, סבורני כי הודעתו של התובע אל ארז קירור, כפי שנוסחה, והתנהגותו לאחר מכן, אכן יש בהן משום פגיעה רבה באימון הנתבעות בו. טענת התובע בדבר התפשטות הודעת פיטוריו על רקע מעילה באמון, לא הוכחה כלל.

טענות התובע לזכאותו לפיצויים מכוח הוראות פקודת הנזיקין דינן להידחות אף הן, וזאת משלא הוכחה כל התרשלות או כל הפרה להוראה חקוקה כלשהי, וכן משלא הוכח כלל כי לתובע נגרמו נזקים כלשהם.

לסיכום אני מורה על דחיית התביעה, ומחייבת את התובע לשאת בהוצאות הנתבעות, לרבות שכ"ט עו"ד, וזאת בסך של 5,000 ₪.

רקע ותמצית טענות הצדדים התביעה שלפניי עניינה לשון הרע, לפי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"); רשלנות, תרמית, שקר מפגיע, לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין"); פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"), וכן ביצוע עוולה חוקתית לפי חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, והפרת חובה אתית ומקצועית של עובד ציבור.

הפירסום השני אמנם בוצע בדף הפייסבוק הפרטי של הנתבע, אך תוכנו מופנה לתובע, כך לכאורה, מתוקף תפקידו, ואף מזכיר שני עובדים בכירים נוספים בעריית רהט, שכן ברישא לדברים הכלולים בפירסום נאמר: "זוהי מלחמת בחירות שיזם אותה מי שמכנה את עצמו מנהל אגף לשפור פני העיר רהט בזה שנתן כותרת למכתבו למר טלאל אלקרינאווי ומר עמא אלהוזייל סגן ראש העיר אבל המסר האמתי היה לאחרים." בכתב ההגנה הסביר הנתבע כי הפירסום הנ"ל היוה תגובה לפירסום קודם של מכתבו של התובע כנגד הנתבע בעיניין זיוף שעות עבודה נוספות.

...

לאור הדברים הנ"ל, דומה כי אין מנוס מפיצול הדיון בעילות התביעה, בין בית משפט זה לבין בית הדין לעבודה, כך שתביעת לשון הרע תידון בבית הדין לעבודה ואילו התביעה בגין יתר העילות, תידון בבית משפט זה. בהשלמה לאמור אציין כי ספק בעיני אם יש מקום לתבוע בגין אותה מסכת עובדתית הן בגין עילת לשון הרע והן בגין עילות נזיקיות, שכן דומה לכאורה שאין מקום לפסוק כפל פיצוי.

ובעניין זה ראה קביעת בית המשפט העליון בע"א 7426/14, בעניין עו"ד **** (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "...בשונה מבית משפט קמא, אני סבור שניתן היה להסתפק בדיון בעוולת לשון הרע ולא היה צורך להיזקק לעוולת הרשלנות (השוו: ע"א 6903/12Canwest Global Communications Corp‏ נ' עזור, פסקה 5 (22.7.2015)... חוק איסור לשון הרע נועד להגן על שמו הטוב של האדם, ולאזן בין זכות זו לבין חופש הביטוי וערכים נוספים... פגיעה בשם הטוב גוררת עימה באופן כמעט אינהרנטי גם עוגמת נפש, אשר נמנית לפיכך על סוג הנזקים שהעוולה נועדה להגן מפניהם ולפצות עליהם... גם התנהגויותיהן העוולתיות של המערערות מתכנסות כולן אל תוך יסודות העוולה של לשון הרע, ואין כל צורך לפתוח "מסלול" תביעה נוסף לפי עוולת הרשלנות.

הואיל ונדרשת היערכות מחודשת של התובע באשר לניסוח כתב התביעה אני מורה על מחיקת התביעה, כך שפתוחה הדרך לתובע להגיש תובענה/תובענות בעילות שיחפוץ, תוך פיצול העילות לערכאות המוסמכות, בהתאם לסמכות העניינית, כפי שנקבע בהחלטתי זו. החלטתי לא לעשות צו להוצאות בשלב זה והוצאות הדיון בשאלת הסמכות העניינית תילקחנה בחשבון בסוף ההליך על ידי המותב שידון בהליך.

רקע ותמצית טענות הצדדים עסקינן בתביעה כספית- נזיקית על סך 250,000 ש"ח במסגרתה עתר התובע שהנו סוכן נסיעות במקצועו ובמקביל איש ציבור ומנהל עמותות הצדק והשוויון, כי בית המשפט יחייב את הנתבעים לפצותו בגין נזקיו אשר נגרמו בעקבות לשון הרע, רשלנות, הטעה ותרמית, שקר מפגיע והפרת חובה חקוקה.

הנתבעים טוענים, כי דין התובענה שהוגשה נגד הנתבעים 2-4 להידחות בשל העידר עילה ו/או יריבות וכי יש להם חסינות מכוח סעיף 7א לפקודת הנזיקין.

...

אמינה בעיניי עדותו של בנא בעניין זה. לא שוכנעתי, כי בנא ו/או המועצה פעלו לשם פרסום ההודעה העוסקת בעניינו של התובע מתוך מניע אישי ובמטרה לפגוע בתובע.

לכל האמור לעיל מתווספת העובדה, שלא עלה בידי התובע להוכיח טענתו באשר לנזקים אשר נגרמו לו בעקבות הפרסומים.

בנסיבות אלו, התובענה נדחית.

עמד על כך בית המשפט העליון בפרשת רע"א 1606/03 אגשם נ' רשות הדואר [פורסם בנבו] עת קבע כי: "הגשת תלונת שוא למישטרה, במתכוון או מתוך רשלנות, אינה מסירה מן המתלונן את האחריות ומטילה אותה על כתפי המישטרה.......פשיטא, שהמוסר תלונה למישטרה, על-יסוד חשד בלבד, ללא בדיקה כלשהיא של העובדות, אחראי בנזיקין לנזק שגרם." האחריות הנזיקית צומחת הן מעוולת הרשלנות והן מכח האיסור על פרסום לשון הרע.

מ. נישאל "מי יושבת כאן ועל מה התלוננת נגדה? ת. א. על תקיפה איומים וחבלה...". משעה שהתובע שם יהבו על הגשת כתב האישום הרי שלגישתו די בכך שהמאשימה חזרה בה מכתב האישום נגדו כדי לראות בעדותה של א. (שכן אין תלונה מכוחה הוגשה כתב האישום) כבסיס מספיק לחיובה הן מכוח פקודת הנזיקין והן לשון הרע.

במענה עונה לו הידיד "תגיד לי שאתה מתקשר בטלפון בשעה כזאת, כבר 3-4 פעמים מתקשר לטלפון, מה אתה רוצה ממני אחרי שנה וחצי?" ממשיך הסב "אתה, בוא נשב ב-4 עיניים נדבר. בוא, אתה רוצה מקום צבורי? אתה, איפה שאתה רוצה". כשאותו ידיד מבקש ממנו לא לצלצל אליו יותר משיב לו הסב: " שאני אמצא לנכון אני אתקשר אליך בשביל לקבל תשובות ממך". הסב לא הירפה המשיך והמשיך והתריס "אני צילמתי אותך, אסור לך להתקרב לבית." הידיד מתפלא "אתה ראית אותי פעם אחת בתוך הבית? אתר ראית אותי וצילמת..." הסב "פעמיים, פעמיים" הידיד משיב: "אתה, אתה, אתה והבן שלך כל היום רק שקר ושקר, אתם חיים ואוכלים שקר, שותים שקר – תפסיקו, אתם תתביישו לכם. אתם לא לא יודעים... כבר. תרדו מהגל, תרדו מהעץ מהר". והסב לא חדל "אני לא ארד מהעץ, אני אראה לך, יש הרבה ענפים על העץ... בשביל זה אני רוצה לעשות איתך ב-4 עיניים, בוא נשב, טוסט עליי בארומה אתה רוצה? מקום צבורי... שאתה פחדן כבר הוכחת את זה, מי תוקף עם חגורה? ...בוא נלך למישטרה, אם אתה רוצה במישטרה בוא למישטרה". בהמשך כאשר הידיד משיב לסב שהאם (א.) דואגת לנכדיו כמו שצריך משיב הסב "על זה אפשר להתווכח" ; "על זה אני אמרתי לך אפשר להתווכח". בהמשך השיחה מופיע הקטע עליו ניסה התובע לבסס את אותה לשון הרע גם מכוח דברים שנאמרו על ידי אותו ידיד, בשליחותה של א. לאביו: הידיד מציע לו לקחת מונית ולהיפגש במישטרה ואז משיב הסב "לא, אני אין לי, אני ברגל, נהנה ברגל, בוא, אני בדרך, יאללה בוא ניפגש." משיב הידיד "לא, אני מפחד נשמה, אני מפחד. אני אדם פחדן, אין לי ביצים לעשות דבר כזה." עונה לו הסב "אמרתי לך אתה כבר הוכחת את זה, אז זה לא זה. אני בא לדבר איתך פרופר על הנכדים... יש דברים שלא צוחקים. יש אני אומר לך ילדים הם, צריך את ההגנה המרבית לגביהם" על כך משיב הידיד: "לך תיסתכל בדוחות של המישטרה של מי הילדים מקבלים מכות? שהילדים של.. הבן שלך שהוא אבא שלהם נותן להם מכות אצלם במישטרה יש תיק כזה עליו, זה לא אני ומקבלים מכות" הסב לא מרפה וממשיך בדרישתו להפגש עם הידיד ומסיים את השיחה "אז אני רוצה לשבת איתך שלא תתבלבל בהמשך. ...טוב נדבר בהמשך, ביי". ברור שהקורא את הקטע הרלוואנטי מבין שהדברים המובאים בכתב התביעה במגמתיות בלתי ראויה אשר מעוררת אי נוחות לשון המעטה.

...

משכך, משעה שדבריה לא הוזמו אני מקבל את תצהירה ועדותה אמינה בעיני.

דומני שכל מי שעיניו בראשו יגיע לכדי מסקנה שייחוס הדברים לא. גרושתו ולכל אישה באשר היא מהווים לשון הרע.

משכך אני קובע שהפרסום שהושמע באזני החָברה בקפה קרמה הוא לשון הרע של מ. כלפי א. בשים לב לאמור לעיל אני מקבל את תביעתה של א. כלפי מ. בפרסום השני ולאור התוצאה אליה הגעתי מ. יישא בהוצאות א. בסך 10,000 ₪.